פרזנו (Fresno) בקליפורניה היא עירו של הסופר האמריקני ממוצא ארמני ויליאם סארויאן, שהיה לפרקים חביב מאוד על הקורא הישראלי. מי שבא לפרזנו הקטנה והקרתנית בא כנראה בגלל סארויאן. כלומר בגלל ספרות. הרי בקליפורניה לא חסרות אטרקציות משופרות מפרזנו. כך גם משפחת רז הישראלית שבאה לבקר שם בתחילת חופשתה הטיולית בארצות הברית. בעיקר האם, לילך, חובבת ספרות וטכנופובית. בעלה איתמר שהוא איש היי־טק משתף פעולה, הבן הקטן עומר מגלה סקרנות, אך אחיו ואחותו הגדולים מיכאל ומעיין, שראשיהם תקועים במופגן במסכים, הם אופוזיציה לוחמת. ממחוז־החפץ הספרותי ימשיך הטיול לעוד שלוש תחנות: הטבע בפארק יוסמיטי, הזירה הספרותית־אקדמית העכשווית בברקלי, ולבסוף ניו־יורק שבמזרח כנציגת הקוטב המאיים על עצם הצורך בספרות ובאמנות מימטית בכלל: המציאות הווירטואלית.
עלילת הטיול המשפחתי הבלתי־אפשרי־עוד מעוררת הזדהות (התחלתי לקוראה בדרך חזרה מנסיעה משפחתית ראשונה לחו"ל והזדהיתי), משעשעת לפרקים וגם מייגעת לעתים בפרטיה (אולי זה אישי ומאותה סיבה: התחלתי את הקריאה במטוס, והספר הוא לגמרי לא ספר טיסה). רז משפחתי אפל לא יתגלה בהם. רזי השלב שאנו שרויים בו בתולדות התרבות האנושית – הם, אולי כן. המטפורה המארגנת של המסע תתגלה לקורא כביטוי למסעה של האנושות הָלְאָה מן המילה, הלאה מן הסיפור, הלאה מן המשמעות. לילך רז, כמדומה נציגתו הקריקטורית־במכוון של המחבר יובל יבנה עצמו, מתאבלת על כך. באנגלית עכשווית היו אומרים שהיא והספר celebrate את האבל הזה. חוגגים את האבל, so to speak. כן, זה צריך להתנהל באנגלית אמריקנית, הזירה של התהליך הזה.
עניין ושעשוע שאינם פטורים מהתייגעות־מה יש גם בעלילות שבעת הסיפורים המשובצים בספר. הם קשורים במקומות ההימצאות של המשפחה ובעניינים המעסיקים אותה בהם. אין אלה סיפורי פואנטה. הם סיפורי ספירלה. סיפורים של מבוך־מראות. סיפורים על אודות סיפורים. וכמו העלילה המרכזית, וכמו הביקור בפרזנו, לא באים אליהם בשביל העלילה, בטח לא בשביל הפואנטה. כפיל מוזר ומאוחר של סארויאן ילַמד באחד מהם את שומע לקחו איך צריך סופר לתת לסיפור להוביל אותו; פרופסורית לספרות, פוסט־מודרנית ופמיניסטית רדיקלית, תלמד את תלמידתה, בארוך־והמצחיק־והטוב שבסיפורים הקצרים בספר, איך מחסלים את הספרות ואת הסופר.
הספר שלפנינו מוצג בגבו כנובלה ששבעה סיפורים משובצים בה, אך לפעמים נדמה שהסיפורים הם העיקר – לפחות למקרא הטובים בהם. יחד עם עלילת המסגרת של משפחת רז הם אורגים מסכת של רומן. כלומר רומן שהוא מסכת, טרקטט בסיפורים. בכלל, זהו קצת ספר בתחפושת. כמו שפְרֶזְנוֹ היא מקום לספרות, לא לתיירות. כמו שהמסע בו הוא בעצם מסה.
מי שבא לספר הזה וגם נשאר, בא, ממש כמו התייר בפרזנו, מאהבת ספרות. כשם שקשה להמליץ בלהט על המבנה העלילתי של סיפור המסגרת או של הסיפורים שבתוכו, קשה גם להתלהב מהמלאכה המילולית סגנונית ביצירה הזו, שהיא פונקציונלית למדי; העניין פה פשוט אחר. העניין הוא בתובנות, בהברקות, באבחנות. ובמסע החי אל מות הספרות. זהו נאום־תשובה של הספרות, של התרבות הלא־וירטואלית, במשפט־ההיסטוריה הדן אותה לכאורה למוות. סיפור־הגנה על הסיפורים. ועם סיפורים כמו זה, הספרות לא תמות לעולם.
הסיפור יתחיל בפרזנו
יובל יבנה
כהל, 220 עמ'
