לידה בזמן מלחמה: שלושה אבות עם נשק ומדים בחדר הלידה

הם זוגות שהתכוננו בהתרגשות ללידה, אלא שאז נקראו האבות ללחימה. כשהלידה החלה הם חזרו משטחי הכינוס ומשדה הקרב לבית החולים, כדי להיות לצד נשותיהם כשהן מביאות חיים חדשים. הילדים החדשים נולדו לתוך מציאות כואבת והזויה אך זכו להביא שמחה מיוחדת לעולם. מחדרי הלידה ישובו האבות לשטח כשהם מותירים מאחור את היולדות הטריות ואת הילדים שבבית, בתקווה להתאחד מחדש בקרוב. אלו סיפוריהם המרגשים.

בנצי ושבי קרוגליאק, צופים

בן שישי, אח לחמישה בנים

בנצי היה בדרך לבית הכנסת עם הילדים בשמחת תורה כשקיבל הודעה להתייצב למילואים. הוא הספיק לעלות לתורה ונסע ישר לבסיס ששייך לאוגדת עזה. יחד איתו גויסו כמעט כל שאר הגברים בבית הכנסת. אנחנו מדברים שעות ספורות אחרי הלידה, כשבנצי מלהטט בין בית החולים, הילדים שבבית וניהול הפלוגה שלו מרחוק.

הלידה התרחשה בניתוח קיסרי עם תאריך ידוע מראש. ״אחרי לידות קשות קודמות וניתוחים קודמים, הרופא החליט שהלידה תהיה בניתוח קיסרי. בעזרת האחים שלה, הגיעה שבי לבית החולים והשאירה את הילדים האחרים בבית. התינוק נולד ביום שני בשבע בבוקר. הגעתי לפנות בוקר וישנתי שעה וחצי על הרצפה במחלקת יולדות בשערי צדק, שלא אירדם בזמן אמת כשהתינוק יוצא״.

שישה בנים זה מאתגר.

״כן. נולד בן מהמם ומתוק, 3.6 ק״ג. אומנם רצינו שזו תהיה בת, אבל נצרף אותו באהבה לחבורה. אומרים שכשרוצים בת ויוצא בן הוא יוצא מתוק במיוחד, אז כך זה נראה״.

איך התחושה שלכם?

״התחושה מאוד מורכבת. אנחנו מבינים שאנחנו נכנסים לתקופה של מלחמה ארוכה, לא כך דמיינו את הלידה. אבל אנחנו מרימים את הראש וסמוכים ובטוחים בנצח ישראל. חטפנו מכה כואבת אבל נקום ונעמוד על הרגליים ונחזור חזקים ומאוחדים״.

יואב ומיכל חכמון, פתח־תקווה

בת שלישית, אחות לשני בנים

משפחת חכמון התעוררה בשבת בבוקר לקול אזעקה. בפלאפון יואב ראה שבאפליקציה של פיקוד העורף יש התראות על מקומות רבים, וזה הדליק לו נורה אדומה. ״הבנתי שקורה משהו חריג, אבל רק בבית הכנסת שמעתי על הזוועה בדרום. רצתי הביתה ובדקתי אם הקפיצו אותי למילואים, ולא ראיתי הודעה. בהמשך התקשר אליי חבר מהמילואים ואמר לי שאנחנו מגויסים. התקשרתי לאמא שלי שתבוא לסייע למיכל עם הילדים ויצאתי לדרום״.

מיכל כבר עברה את השבוע הארבעים ויחד החליטו בני הזוג לבקש זירוז, כדי שיואב יהיה נוכח בלידה וכדי שמיכל לא תצטרך לאתר אותו בזמן אמת. הם נסעו לבית החולים בילינסון.

״לא ידעתי אם אהיה זמין ואיפה הטלפון של מיכל יתפוס אותי. החלטנו שאני אחזור מהדרום, אכין ציוד למילואים, אכין את כל הדברים ללידה ונגיע לבית חולים״. ביום שני בבוקר קיבלה מיכל זירוז וילדה כמעט עשרים שעות אחר כך. ״ברגע שסיפרתי את הסיפור, קיבלנו יחס vip במחלקת יולדות, הרופאים והמיילדות הזדהו איתנו ורצו לעזור. הרגשנו שהם ממש מחבקים אותנו, שהם מבינים שאנחנו במצב מורכב ושהם עושים הכול כדי להקל עלינו, תוך שמירה על הבריאות של מיכל ושל התינוקת״.

״במשך עשרים השעות עד ללידה, הרגשתי שהלב שלי שם והראש פה. אבל ברגע של הלידה הסוויץ׳ התחלף. הלב פה והראש כבר שם"

לאחר הלידה עברה הרכה הנולדת, כמו שאר היילודים בבילינסון, למחלקה ממוגנת. חדרי הלידה נמצאים בקומות נמוכות ובאזורים ממוגנים בסמוך אליהם, ומרחבים מוגנים זמינים בכל רגע ליולדות ולבני משפחותיהן.

אני משוחחת עם יואב בשעות שלאחר הלידה. הוא קפץ הביתה לבנות את העריסה ולהכין את הדברים לתינוקת החדשה. ברגע שמיכל תחזור הביתה, הוא יחזור למילואים. ״אני מחכה לחזור לחבר׳ה בדרום, להילחם, להגן על הבית. החברים שלי בעוטף מאבטחים את היישובים ואני רוצה להיות חלק מזה״.

איך אתה מסכם את 24 השעות האחרונות?

״במשך עשרים השעות עד ללידה, הרגשתי שהלב שלי שם והראש פה. אני מתעדכן עם החברים מה קורה, איפה הם נמצאים ומה שלומם. אבל ברגע של הלידה הסוויץ׳ התחלף. הלב פה והראש כבר שם – אני מחפש דרך להגיע לדרום, בכל זאת זה אזור מלחמה, חושב כבר איזה ציוד להביא לחבר׳ה ובמה לעזור, והלב נשאר פה, כי יש פה תינוקת חדשה ויולדת שצריכה אותי״. שם לתינוקת עדיין אין אבל האב הטרי מצהיר כי ״הוא בטח יהיה ברוח התקופה״.

אלישיב ואמונה זלצר, סנה (בני־אדם)

בת, אחות לשני אחים

כבר בשבת בבוקר התבקש אלישיב להיות זמין ומוכן. הוא גויס בשבת בצהריים, והגיע מהר מאוד לימ״ח לקליטת חיילים, הסדרת הציוד ופתיחת מחסני החירום. במוצאי שבת בארבע לפנות בוקר, העירה אמונה את אלישיב והודיעה לו כי הצירים התחילו, והוא יצא לדרך הארוכה, מרחק שעתיים וחצי נסיעה, מהבסיס לבית החולים שערי צדק. אמונה הגיעה עם אמהּ לבית החולים, והשכנים ביישוב נרתמו לעזור עם הילדים שבבית ודאגו לאוכל. ״זה זמן לא קל. כל הזמן שומעים על עוד הרוג, ואנחנו רוצים וצריכים להיות מרוכזים במשימה של הגנת המולדתריקי רטהם״. הלידה לדבריו הייתה טובה, והמיילדות סייעו ותמכו ככל יכולתן.

רגע לפני שהשתחררו, תפסה את המשפחה הצעירה אזעקה בבית החולים. דיברתי עם אלישיב בראשית השבוע והוא עדכן כי ישוב ללחימה ואמונה תלך להוריה להחלמה ומנוחה. בני הזוג לא תכננו להעניק לתינוקת שם כל כך מהר, אך בשל החשש של אלישיב שלא יהיה לו ספר תורה בקרוב, הוא עלה לתורה ביום שני והודיע על שמה, אסיף חנה. בהודעה שנשלחה לקרובים פירטו בני הזוג:

״׳וְאֵין יוֹתֵר גִבְעוֹל חוֹלֵם עַל שִׁבָּלְתוֹ / וְאֵין יוֹתֵר נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי / רַק הַבְטָחַת הָרוּחַ כִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ / עוֹד יְחוֹנֵן אֶת עֲפָרָהּ, בְתוֹם תִשְׁרֵי׳

״זה ערבוב רגשות, טלטלה. בשטח זו מלחמה, ופה זה חיים, שם זה חושך ופה זה אור. אני מקווה שנשמע בשורות טובות בעזרת השם"

״השם אסיף, שמו הנוסף של חג הסוכות, מקבל עכשיו משמעות נוספת. לאסוף את עצמנו, לאסוף את עם ישראל ולאסוף את השברים. בתוך המציאות הבלתי נתפסת הזו רק נותר להתפלל, ומחנה אנחנו למדים על התפילה: ׳רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ׳.

״לצד ההודיה הגדולה בקבלת הבן ׳עָלַץ לִבִּי בַּה', רָמָה קַרְנִי בַּה', רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ׳, ממשיכה חנה להתפלל על עם ישראל, על ישועה וביאת המשיח ואנו מצטרפים לתפילתה. ׳רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר, וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ, כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ. ה' – יֵחַתּוּ מְרִיבָיו עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם, ה' יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ, וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ׳״.

בנם הגדול של בני הזוג נקרא שילה, על שמו  של שילה סימן־טוב שנהרג בתאונת דרכים במסגרת שירותו הצבאי. ״שילה היה חבר שלי מהישיבה בשבי־חברון, והיה מדריך של אמונה בבני עקיבא. הוא רצה להכיר בינינו אבל נהרג בתאונה במסגרת שירותו בגולני. אחרי שהוא נהרג, בת דודה שלו הציעה לנו להיפגש בכל זאת. נפגשנו והתחתנו וקראנו לבננו על שמו״.

״אני מרגיש מעל הסיטואציה״, מסכם אלישיב את המצב. ״זה ערבוב רגשות, טלטלה. בשטח זו מלחמה, ופה זה חיים, שם זה חושך ופה זה אור. אנחנו עוד לא יודעים לקראת מה אנחנו הולכים, זה עוד לא התחיל בכלל. אני מקווה שנשמע בשורות טובות בעזרת השם״.