הדבר הראשון שתעשו כשתגיעו הביתה לאחר הצפייה ב"הבלתי רשמיים", סרטו החדש של יוצר "שבאבניקים" אלירן מלכה, הוא לחפש בגוגל את הערך "ש"ס". אבל תצטרכו להפעיל חוש בילוש מפותח למדי כדי לחבר בין הנקודות בסרט לאלו שהתרחשו במציאות, כי בעוד שנושא הסרט – הנסיבות שהובילו לבסוף להקמתה של מפלגת ש"ס – שומר על זהותו הברורה, כל הדמויות המאכלסות את העלילה נושאות שמות בדויים ואלו שמובילות אותה אף פיקטיביות לגמרי. מבולבלים? גם אנחנו.
יעקב כהן (שולי רנד) הוא בעל בית דפוס, חרדי ספרדי בירושלים של 1983, שנשבר לו סופית מההנהגה המשפילה של החרדים האשכנזים. לאחר שבתו מסולקת מבית הספר על רקע עדתי הוא מחליט שהגיע הזמן לשינוי. יחד עם שני חברים, ללא שמץ של עידון ומודעות פוליטית אבל עם המון תשוקה, אמת וחוצפה, הוא מקים רשימה שתרוץ למועצת העיר. אך כשהרשימה מצליחה מעל למצופה, המציאות מרימה את ראשה המכוער.
אז האם מדובר בסאטירה פוליטית חברתית או בקומדיה עדתית? "הבלתי רשמיים" צועד כל העת על הגבול שביניהם והבחירה הזאת קצת מקשה להבין מה בדיוק הייתה כוונת המשורר. לסיפור אמיתי יש עוצמה שמאפשרת לו לשמש כתמרור אזהרה, ולמתוח ביקורת שלא ניתן לברוח מפניה ושמחייבת בחינה מחודשת של ההווה לאורה. שילוב דמויות פיקטיביות בסיפורים אמיתיים אמנם נפוץ מאוד, אבל גם כשהן בעמדת הגיבורים הן תמיד משמשות מתווכות בין הצופה לאירועים ולאנשים האמיתיים שהתרחשו ופעלו. כאן, הצבתם של גיבורים פיקטיביים במרכז העניינים באה על חשבונן של העובדות, והטשטוש הזה מקהה את העוקץ ומותיר מהסיפור לכל היותר משל גלובלי ומוכר על טבעו המקולקל של האדם.
גם אפיון הדמויות לוקה בסכיזופרניה קלה – מצד אחד יש כאן אוסף דמויות מקסימות ואותנטיות שמצליחות לגרום לצופים להתאהב בהן או לסלוד מהן, ואפילו כך יש בהן חן. מצד שני, רובן סובלות מכל האפיונים הגזעניים שהיו נפוצים בשנה שבה מתרחשת העלילה, ובכך הסרט קצת מנציח את התפיסה העדתית המיושנת שגיבוריו מתקוממים נגדה.
הרצון להגיש לצופים אמירה חריפה יותר לא צלח לגמרי, אבל אין ספק שביצירת חוויה קולנועית קולחת ומבדרת מלכה עשה עבודה מעולה. הוא מביים בדינמיות נהדרת עם מצלמה הנמצאת כמעט כל העת בתנועה, ומצליח לאזן בין תנופה וקצב לרגעים קטנים ואינטימיים.
גם בבימוי השחקנים הוא מפגין שליטה מרשימה ותצוגות המשחק של כל הנוגעים בדבר לגמרי כובשות. אבל מעל כולם נמצא שולי רנד, סוג של דניאל דיי לואיס ישראלי, שאחת ליותר מדי שנים צץ ומזכיר לנו שהוא אחד הגדולים. המצלמה של מלכה צמודה אליו רוב הסרט והוא בתמורה מעניק הופעה חורכת מסך בעוצמתה. בסופו של דבר, גם אם הוא מפספס קצת באמירה, "הבלתי רשמיים" הוא יצירת ביכורים מרשימה, מרגשת ומתגמלת לגמרי. אנחנו כבר מחכים לסרטו הבא של מלכה.
הבלתי רשמיים ישראל 2018, במאי: אלירן מלכה 93 ד'   
