מה עוד אפשר ללמוד על פטריוטיות בקרב היהודים ועל רדיפותיהם, לאחר שנכתבו ספרים רבים על התופעות הללו? ובכן, גם על אהבה ושנאה נכתבו ספרים רבים, הרבה יותר מאשר על הפטריוטיות של היהודים, ובכל זאת ממשיכים להתפרסם ספרים רבים על אהבה ועל שנאה, כי הסוגיות הללו אינן מתיישנות. חשוב כמובן לדעת איך לכתוב על נושא מוכר.
הספר שלפנינו דן באהבה נכזבת וחד־צדדית של אישים יהודים בולטים למדינות אירופה שבהן חיו; אהבה זו נענתה בשנאה יוקדת שהופנתה כליהם וכלפי בני עמם. הספר, המתאר אישים גדולים ואירועים חשובים בתולדות עם ישראל, מתפרסם כאשר שאלת הזהות היהודית עולה ביתר שאת נוכח התגברות האנטישמיות בעולם והפוגרומים בישראל עצמה, בחג שמחת התורה המר ביותר בתולדות העם היהודי.
המחבר, אלכס גורדון, יליד קייב ופרופסור (אמריטוס) לפיזיקה באוניברסיטת חיפה, מציג מבט חדש ומקורי על הדילמות הישנות שהתעוררו עקב האנטישמיות הממלכתית והעממית, ועל התמודדותם של יהודים מלומדים ומבריקים עם הבעיה היהודית. האישים המתוארים בספר היו שמחים אילו האומות השולטות בארצותיהם היו מקבלות אותם כבנים אמיתיים, ובדרך זו הם היו "רוכשים" את מולדתם.
נטל המולדת
עם שלא הייתה לו מולדת במשך מאות שנים ושסבל מדיכוי ורדיפות, מתקשה לעיתים לעכל את בעלותו על המולדת שקיבל לפני 75 שנה. נטל היעדרה של המולדת הוחלף בנטל הבעלות על המולדת, בעלות על המדינה המורכבת, הבעייתית, הנאבקת על קיומה. ישנם יהודים, ילידי ישראל, שנפרדים מהמולדת שקיבלו עם לידתם. חלקם עושים זאת מתוך כעס או טינה על מה שקורה בארצם. חלקם עייפים מהמלחמות או רוצים לשפר את מצבם הכלכלי. בעלי המולדת הופכים מרצונם לנטולי מולדת. הם רוצים להשתייך לעם אחר, נטול הפגמים הקיימים בישראל. תגובתם הפוכה לשאיפותיהם של גיבורי הספר הזה: הם נוטשים את המולדת, ואילו גיבורי הספר הזה חלמו על מולדת משלהם. הטרגדיה של 7 באוקטובר 2023 הזכירה לישראלים רבים את קיומו של העם היהודי ואת ההיסטוריה של העם הזה, שפוגרומים ורדיפות מילאו בה תפקיד מרכזי.
"פטריוטים חסרי מולדת" מציג גלריה של יהודים אירופיים בולטים – מדענים, סופרים, משוררים, מלחינים ופוליטיקאים – שפעלו במאה העשרים. הם נטשו את היהדות מתוך תשוקה נלהבת להשתייך לעמים שבתוכם נולדו, ותקווה גדולה למצוא מקום ראוי בארצותיהם ובתרבותם, שהם חשבו לשלהם. הם שאפו להחליף את יהדותם בהשתייכות לאומות השולטות. הם הצטיינו באמנות ובמדע, ופעלו גם למען בנייה מחדש ושיפור המשטרים במדינות שבהן חיו. האישים שבספר היו מהפכנים ורפורמטורים, ותמכו ברעיונות אוניברסליים למען תיקון העולם. הם ניצלו את ההקלה שנוצרה עקב האמנציפציה ועשו מאמצים עצומים למען אוטואמנציפציה באמצעות רכישת השכלה, והפכו למומחים ידועי שם.
היהודים הללו, שזכו להצלחה עצומה, קיוו שהדעות הקדומות כלפי היהודים עברו מן העולם. אבל הם לא העריכו נכון את כוחה של האנטישמיות הגזענית, הלא־דתית, שהמציאה את איום השתלטותם של היהודים על האנושות, ולא לקחו בחשבון את קנאתם של האנטישמים בכישרונותיהם. התגובה להישגים האינטלקטואליים שלהם הייתה האנטישמיות הממלכתית במערב ובמזרח אירופה, שנבעה מקנאה לא מודעת. הצלחתם של היהודים נתקלה במבטים חשדניים, שמועות זדוניות והשמצות, שהפכו למגבלות ולרדיפות גזעניות ברמה הארצית. גיבורי הספר רצו להפוך לאליטה של מדינותיהם, אבל מולדתם לא ראתה בהם אליטה אלא מתחזים, גזלנים ואזרחים סוג ב'. הם התמודדו עם אנטישמיות מדינתית שלא הייתה צריכה להתקיים לפי הבנתם את כיוון הקִדמה, שכן הם סיגלו לעצמם צורת חשיבה שבה משאלת לב מוצגת כמציאות.
זן חדש של יהודי
במרכז הספר עומדת אפוא האהבה הנכזבת של גיבוריו למדינות הזרות ולעמים הזרים שבהם חיו. בחיפוש אחר היציאה מהמבוי הסתום היהודי, נולד זן חדש: יהודים למען כולם, יהודים מעל האומות והדתות, שמותחים ביקורת על העולם הבלתי צודק מ"גובה מעוף הציפור", שואפים לשפרו אך מדי פעם מזיקים לו, ורואים את הבעיה היהודית כקטנה ושולית בהשוואה לבעיות הכלליות של האנושות. בקרב היהודים הללו נוצרו מהפכנים ומייסדי חברות חדשות. המאבק על מקומם בציוויליזציה האירופית יצר וחשף תסביכים רגשיים של היהודים השואפים לפרוץ את מקומם מתחתית החברה. החל להתגבש יהודי חדש, שלמען ה"הארה" והאמנציפציה היה מוכן להכפיף את אישיותו הלאומית בפני עם אחר או אידיאל אוניברסלי. היהודים יצאו מהגטו ומתחום המושב מתוך רצון להיפטר ממורשתם הלאומית, כפתרון לבעיית היהודים.
גורדון מתאר את הספקות, החוויות, התקוות, הניצחונות והתבוסות של גיבוריו בשאלה היהודית, ומראה כיצד הם חשבו לפתור את השאלה היהודית או נמנעו מלהשיב עליה. כל מסה ביוגרפית נכתבה כ"דיאלוג" עם דמותה הראשית. "אני לא יכול שלא להרגיש שאני אסיר תודה לכל אחד מהאנשים הללו על השעות המרגשות של ה'תקשורת' עמם", כותב המחבר. "יכולתי להיות במקום כל אחד מהם במצב החיים הקשה, ואיני יודע כיצד הייתי נוהג במקומם בסוגיה הזאת". כל המסות מציגות סיפורים טרגיים. המסה היחידה שאין בה גיבורים ולא מתרחשת בה טרגדיה היא "צחוק מבעד לדמעות", שמוקדשת להומור היהודי. מלבד הנושא המרכזי של הספר, נמצא בו גם מאמר בשם "הגרעין היהודי של הדרמה האטומית", על פיזיקאים שנלחמו נגד הנאציזם ואשר נחשדו ב"קנוניה יהודית" נגד יצירת פצצת האטום הנאצית, והחומר האוטוביוגרפי למחצה במסה "בלחיצת יד אחת לאלברט איינשטיין".
לא מדובר במחקר אקדמי, אלא בתיאור ספרותי של תולדות חייהם של אנשים גדולים שמילאו תפקידים חשובים בתולדות העם היהודי. הספר כתוב בשפה קלה, יפה וקולחת. סגנון הכתיבה משלב ליריקה ופילוסופיה, הרהורים על אודות הבעיה היהודית ותיאור אירועים בלתי נשכחים, שאלות דוחקות ותשובות בלתי צפויות, חידות ופרדוקסים. לצד הבעיות האינטלקטואליות, גיבורי הספר משתתפים גם בהתנקשויות פוליטיות, מהפכות ומלחמות, כך שבחלק מהמקומות הספר הופך לספר מתח. נוסף על היותו מרגש ומעשיר רוחנית את קוראיו, לחיבור ישנו ערך חינוכי בכך שהוא גורם לנו להרהר על הגורל היהודי בדורות האחרונים.
