מתוך שלל היוזמות שפשטו ברשת מאז פרוץ הלחימה, יוזמה אחת מעניינת שפורסמה בפוסט בפייסבוק צדה את עיניי: ״אם עזבתן את ביתכן, הגעתן עם מעט או בכלל בלי הבגדים שלכן, אשמח לעזור לכן לבנות מלתחה חדשה. אמצא עבורכן בגדים שיעטפו ויחזירו את תחושת הבית, בהתאמה ודיוק לצרכים ולגוף שלכן״.
נדמה כי שירה בר־אילן לא ידעה כמה משמעותית תהיה ההחלטה שקיבלה לפני כמה שנים, לעשות הסבה מהנדסה לשירותי סטיילינג, וכמה כוח יהיה ביכולתה לתת לאותן נשים שפונו מהעוטף וכמה נחמה.
שירה, 39, נשואה ואם לשלושה, מתגוררת בגבעת־חיים איחוד. היא גדלה בכפר־גליקסון במשפחה חקלאית. "תמיד עסקנו בטבע, בסביבה וכמובן בקיימות", היא אומרת, "לכן בחרתי להתמקד בלימודיי האקדמיים בטכניון בהנדסת סביבה. זה תואר מאוד אנליטי, שלאחריו עבדתי הרבה שנים ברגולציה וייעוץ. התרגלתי בעבודה להיות מוקפת תמיד בגברים.
במקביל, תמיד הייתי מחוברת לעיצוב ולבגדים אבל זה נדחק לשוליים ונתפס יותר כתחביב. עד שבשלב מסוים החלטתי לשים את התחביב שלי במרכז ועשיתי סטופ באמצע החיים: עזבתי את העבודה שלי ופניתי ללימודי סטיילינג אימוני, שם לראשונה הבנתי שלנו, הנשים, יש המון עניינים עם הלבוש שלנו. שם הבנתי כמה הלבוש זה לא רק בגדים, זה הרבה מעבר.
״ברגע ששמעתי שדרושים בגדים לנשים שהגיעו מהעוטף, התלבשתי על הארון שלי והבנתי שיש לי הרבה יותר ממה שאני צריכה באמת. בגדים זה עטיפה ממש, מצד אחד מדובר במשהו ששומר עליי ונותן לי ביטחון, ומצד שני זה עוזר לי לבטא את עצמי החוצה. להרבה מאיתנו יש עניינים סביב זה, ואני מאוד אוהבת לקלף אותם החוצה.
"אני פוגשת נשים שאין להן ארון בגדים וגם לא בית. ובמקרה כזה הסטיילינג אמור להיות אפילו יותר מדויק כי לא פשוט לחפש מה מתאים לך בערימות בגדים, ולא פשוט לקבל תרומות. סטיילינג איכותי מאפשר להרגיש טוב גם בתוך חוויה כזאת של חוסר. אני שמה לב לצבעים ולגזרות, וגם למצב הרוח – האישי והלאומי כאחד. שמתי לב שיש חזרה לבסיס, העדפה לצבעים שקטים, רגועים״.
מה מספרות הנשים האלו?
״יש פה הרבה נשים שהגיעו בלי כלום, נשים שנסו על נפשן ממש. הן לקחו מעט מאוד בגדים כי חשבו שהן עוזבות רק לכמה ימים, ועכשיו צריך להבין ביחד מה עושים, איך לבנות מחדש, גם את ארון הבגדים. אנחנו מדברות גם ברמה הפרקטית: להחליף בגדי קיץ בחורף, העונות מתחלפות ולמי יש ראש לצאת לקניון? פתאום העולם של היד־שנייה נותן מענה מטורף. יש לא מעט מיזמים של חנויות יד־שנייה שפותחות את הלב, אנשים שבעבר סלדו מהקונספט מוצאים בו עכשיו הרבה נחמה ופרקטיות״.
מה בעיקר הן מחפשות?
״הדבר שהכי חוזר על עצמו הוא שנמאס להן ללבוש בגדים מתרומות. הן רוצות להסתכל במראה בכיף, רוצות את הזכות לבחור, ולא רק לקבל ולהגיד תודה. הן כמובן מאוד מודות על התרומות, אבל אני מזהה רצון אמיתי להתחדש ולהרגיש טוב, דרך הבגדים.
״אני גם מרגישה שינוי: אם בתחילת הלחימה מבחינתן העיקר היה שיהיה מה ללבוש, עכשיו יש טיפה יותר אוויר, עולה צורך לחזור לסוג של חיים נורמליים, וזה קודם כול בא לידי ביטוי בבגדים. כשפרצה המלחמה אני, שכל היום עסוקה בבגדים, לא התעניינתי בלבוש שלי בכלל, פעם ראשונה בחיי שלא שמתי לב לבגדים שאני לובשת במשך שלושה שבועות. זה היה עבורי כמו יום אחד ארוך. אני בטוחה שהרבה נשים יזדהו איתי.המפגש הזה של נשים דרך הבגדים, בימים האלו, מאפשר את הקרבה ובעיקר נותן להן תחושה שהן חשובות, שהסיפור שלהן נשמע, שיש להן מקום ומשמעות.
״רק בימים האחרונים התחלתי לבחור בגדים בשבילי ולא סתם לקחת מהארון את הפריט הראשון שמצאתי. וזו בעצם בחירה. זה סוג של חזרה לחיים מבחינתי, להתלבש זו בחירה בחיים. בסופו של דבר, כולנו זקוקות לאותם הדברים, וגם משתמשות בבגדים לצרכים שהם הרבה מעבר ללא להיות עירומים. אני מביאה איתי התבוננות, הקשבה, קולטת את האנרגיה שלהן, מקשיבה לסיפורים שלהן. וגם מביטה בהן בעיניים טובות וחיוביות, לשקף להן את היופי שבהן ואת האפשרות להתחבר לעצמן בחזרה״.
