למה דיאטות נכשלות? איך הבורסה עובדת? למה מונוגמיה מעסיקה את התרבות שלנו ומה זה בכלל קיי־פופ? אם השאלות האלו תמיד נראו לכם מעניינות אבל לא היה לכם כוח להתחיל ולחקור בעצמכם, הרי ש"מקרוב", הסדרה התיעודית החדשה של נטפליקס, תסביר לכם את כל אלה במהירות ובפשטות.
הנושאים שבהם הסדרה בוחרת להתמקד הם עכשוויים, במעין ניסיון לתפוס דרך הפרקים השונים את טווח המרקם התרבותי של ימינו. כך הסדרה נעה בין ספורט חדשני של משחקי־מחשב ובין משחק הקריקט המסורתי, בין המשמעות של קעקועים לבין הפער הכלכלי הבין־גזעי בארה"ב. מאחר שצפייה בפרק אחד לא תלויה בצפייה בפרקים אחרים, אפשר בקלות לבחור לצפות רק בנושאים שמעניינים מראש ולהשלים פערים תרבותיים נבחרים.
אבל האמת שההבטחה הגדולה שטמונה בסדרה היא דווקא בנושאים האחרים, אלה שנראים במבט ראשון מוזרים, כבדים או משעממים. גם הצופים שכלכלה או ספורט, למשל, הם נושאים בלתי נסבלים עבורם, יש כאן הזדמנות מצוינת לגלות שברגע שניגשים לנושא בצורה הנכונה, הדחייה מתחלפת במהירות בסקרנות. וזאת משום שהנושאים שנבחרו בסדרה מגוונים, אבל מטופלים כולם באותה גישה עדכנית – סקירה בגובה העיניים של הנושא שמלווה בהרבה מאוד אינפורמציה ויזואלית מרהיבה ועריכה קצבית שלא משעממת לרגע. הצבעוניות תזזיתית, הטיפוגרפיה מושקעת, הקריינות משובחת והמידע ערוך בתשומת לב ומתוך ניצול של כל רגע. קשה שלא להעריך את האסתטיות של הפרקים, כשכל פרק יוצר לעצמו שפת עריכה שמתאימה לנושא המדובר.
"מקרוב" היא תוצאה של שיתוף פעולה בין נטפליקס והאתר ווקס (VOX), אתר אמריקני שקם במטרה להיות "עיתונות מסבירה". מי שמכיר את ערוץ היוטיוב של ווקס נחשף לסרטונים הקצרים והמהירים בערוץ שמסבירים עניינים חדשותיים חשובים בנושאים שונים, במטרה להביא אל הצופה לא רק את מה שקורה, אלא את התמונה הרחבה שעומדת מאחורי ההתרחשויות. הסדרה של נטפליקס משכללת את הפורמט הקצר של ווקס וכוללת ראיונות עם אנשים משפיעים וקשורים לנושא בתוספת תמונות וסרטונים מתאימים.
הכוח של הסדרה הוא אם כן בקצב שלה. היא קצרה, מעוררת סקרנות וערוכה במהירות כך שחומר רב מצליח להידחס פנימה במעט זמן ובהתאמה לדור חסר הקשב של ימינו, שעשרים דקות של העמקה נראות לו כנצח. אבל כאן גם נקודת החולשה שלה. הנושאים שהיא מתמקדת בהם הם ברובם חשובים מכדי שיוכלו לקבל הסבר מקיף בכל כך מעט זמן, והרצון לדחוס מידע רב כל כך אל תוך עשרים דקות גורם לתחושת סחרחורת קלה בכמה מהמקומות. בחלק מהפרקים זה עובד יפה, אבל בחלקים אחרים קצת פחות.
בסופו של דבר, הסדרה מתיימרת להיות סדרה דוקומנטרית, אבל אין לה את אורך־הרוח הנדרש כדי לתת את הערך המוסף האנושי שסדרות תיעודיות טובות מעניקות לצופה, והיא מתאימה יותר כמבוא לקראת העמקה עצמאית. אבל גם מבוא מרתק כל כך של עשרים דקות הוא הספק לא רע בכלל.
מקרוב נטפליקס  
