חיים ילין: "אני נרדם בעזרת כדור, אחרת יש לי סיוטים"

01 זיכרון ילדות תרבותי. בילדותי הייתי הולך עם אבא שלי להעיף עפיפונים בפארק פלרמו, הפארק הכי גדול בבואנוס־איירס. הייתה לנו שיטה לכתוב משאלה על נייר ולחבר אותו לעפיפון וכך הרגשנו שאנחנו יכולים להגיע הכי קרוב לא־לוהים. אני זוכר גם את המרחבים הפתוחים והתחושה שהייתה לי כשאין גבול. מאז ומעולם אהבתי את התחושה הזו ומצאתי אותה גם בבארי.

02 דמות שנותנת לך השראה. יש המון כאלו, אבל אם אני צריך לבחור אחת, זה יהיה יגאל אלון. מצד אחד היה לו חזון לאחד את כל אזרחי ישראל ומצד שני היה לו הכוח להבין מתי צריך להכות את מי שמנסה לפגוע בעם שלנו. הוא ידע מתי להושיט יד ללחיצה ומתי לתת מכה בראש.

03 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. יש רק בן אדם אחד שאני מרגיש שפספסתי אותו בגדול, וזה עמנואל מורנו. הוא הרי היה גר בדרום קרוב אליי ושמעתי עליו הרבה, אבל לא עשיתי כלום כדי להכיר אותו באופן אישי. הייתי שואל אותו הרבה דברים אבל בעיקר מה זו הקרבה בשבילו. אני חושב שאדם שחי את כל חייו בהקרבה כמוהו לא פחד למות. הייתי רוצה לדעת מאיפה זה בא.

04 מקום המפלט שלך בימים אלו. הריצה. כשאני רץ המחשבות שלי הרבה יותר מזוקקות. יש שלב בריצה שבו הגוף כבר לא מרגיש כלום והשליטה של הנשמה מתחזקת. אני מבין שאני רץ כדי לטפל בעצמי אבל בריצה אני חושב על הכלל: מה עושים בכל הבלגן הזה? איך מאחים את הדבר הזה? איך מנהלים מדינה בלי פוליטיקה שמפלגת? זה משהו אוטופי אבל אני כן רוצה לשאוף אליו. ראש הסנהדרין היה מקשיב לכולם ואז מחבר את הכול למשפט שמחבר את כולם, ואת זה אני מנסה היום. אנחנו החילונים מאוד מכבדים את המצוות של בין אדם לחברו, וזה לדעתי המכנה המשותף של כל העם שלנו.

05 שיר שנוגע בך במקום מיוחד. חשבתי על שיר אחד של מרסדס סוסה, "גראסיאס אה לה וידה", תודה על החיים. זה שיר שמדבר על המהות של הדברים הפשוטים בחיים. כשיצאתי מהממ"ד החשוך אל אור הדמדומים ואור החיילים זה היה כמו הבזק ואז אמרתי לעצמי משפט מהשיר – אני נושם והשמש זורחת, ויש פה זכות גדולה. כמובן לא מדובר על החומר שהיה הרוס כולו סביבי אלא על משהו הרבה יותר גבוה ורוחני.

06 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. עם אף אחד. תמיד הייתי רואה אנשים שאני רוצה להיות כמוהם אבל באיזשהו שלב זה הסתיים, השלמתי עם עצמי. אני חושב שזה קרה בשבעה באוקטובר.

07 ספר שקראת פעמיים. פרויקט רוזי של גרהם סימסיון, ואני מוכן גם לקרוא אותו בפעם השלישית. אני רוכב אופניים כמו דון טילמן, גיבור הספר, והטבע שמתואר שם בפרטים מאוד מרגש אותי. ההבדל בין הליכה ברגל או רכיבה על אופניים הוא שבאופניים אפשר להספיק לראות הרבה יותר דברים בכל דקה.

08 עם מה אתה נרדם. חצי כדור בונדורמין, אחרת יש לי סיוטים.