ספרות הילדים עוסקת רבות בקשר היסודי, הראשוני והבסיסי של הורים וילדים. חלק ניכר מהספרות הקלאסית שעסקה ביחסים הללו נבנה דווקא על ההיעדר, כלומר – הנוכחות הנפקדת של ההורה, לרוב בשל יתמות. ההיעדר יוצר בדמיונו של הילד מציאות אלטרנטיבית, שבה ההורה הנעדר נמצא במקום מסוים, עסוק בפעולה מסוימת או בעל תפקיד מיוחד שמצדיק את ההיעדרות.
"כשאבא חזר הביתה" עוסק בהיעדר ההורי ובהתמודדות עם שובו של האב. גילי משוכנע שאביו נמצא באמריקה. הסיפור נפתח בהכנות לקראת חזרתו הביתה, כאשר גילי מדמיין את הסיפורים שישמע על המגדלים הגבוהים והחנויות הגדולות. כשהאב שב, הוא עטוף בשתיקה. אין חוויות ואין סיפורים, וגילי מקבל מעיל ספורט "בדיוק כמו של הנשיא, שלובש אותו כשהוא יוצא לריצת הבוקר שלו". המעיל מטעין אותו באנרגיה של כוח וביטחון, והוא תולה בו את הצלחותיו הספורטיביות. "הסיפור האמריקאי" מתחיל להיסדק כאשר חבריו מכנים אותו גנב, וכאשר גילי מגלה שהמעיל שלו בכלל לא מאמריקה אלא מהקניון הסמוך. אימו מסרבת לחשוף מידע, וכך גם סבתו, עד שלבסוף אביו חושף בפניו את האמת המרה: הוא לא היה באמריקה, הוא ישב בבית הסוהר.
בגוף ראשון, בשפה כנה וחשופה, גילי מספר את קורותיו, מהציפייה לבואו של האב, דרך חזרתו ועד להודעה הכואבת ולסליחה שבאה בעקבותיה. הסיפור רווי ברגעים קטנים שצובעים את ההתרחשויות ברגש עמוק ויוצרים הזדהות עם כאבו ומצוקתו של גילי, לצד תודעה ילדית נוכחת ומשכנעת.
שָׁמַעְתִּי אֶת אַבָּא מְדַבֵּר עִם אִמָּא עַל הַתְּקוּפָה שֶׁהוּא 'יָשַׁב', וְלֹא הֵבַנְתִּי אֵיפֹה הוּא יָשַׁב וּמָה הָעִנְיָן בְּלָשֶׁבֶת, גַּם אֲנִי יוֹשֵׁב כְּשֶׁאֲנִי בְּבֵית סֵפֶר.
ההתמודדות של גילי מתקיימת בכמה רבדים: מול אימו השותקת, מול חבריו הלועגים לו, ומול אביו – תחילה כשהוא שב הביתה אחרי היעדרות ארוכה, ולאחר מכן כשהוא מבין שיש סוד שנשמר מפניו. למרות ההיקף הקצר של הטקסט, הסיפור מחזיק בכמה צירי התמודדות מקבילים, גם אם מינוריים ולא מפותחים, שמגדילים את רוחב ואת עומק ההתמודדות של גילי. אותה מינוריות יפה היא לפעמים לרועץ באזורים שבהם היה ראוי להשתהות קצת יותר, כמו למשל בשלב הסליחה שאחרי הגילוי.
ישיבה בבית סוהר מסמנת את האדם מבחינה חברתית ומוסרית, ומלווה בסטיגמות וביחס חשדני מצד החברה, גם לאחר שאדם סיים לרצות את מאסרו. הספר מעלה שאלות על היחס הנכון לבני משפחתו של מי שפשע, על סודות ושקרים ועל דעות קדומות. בזכות טקסט מרווח ומנוקד, פסקאות קצרות ועמודים המחולקים חציים לטקסט וחציים לאיור, חוויית הקריאה מזמינה ולא מאיימת, ומתאימה הן לקריאה עצמית והן להקראה.
בעידן שבו ספרים מהווים חלק אינטגרלי מדיונים ופעילויות של כישורי חיים, סיפור שעוסק בדמות הורית שכשלה היא הזדמנות מרעננת לעסוק בסליחה ובתיקון, הן אישית והן חברתית.
