דותן חשב הרבה לפני שנענה בחיוב לריאיון הזה. למרות החזות הקלילה וההומור התמידי הוא מעיד על עצמו שהוא ביישן ומה לו ולריאיון בעיתון. "זה 'השלח לחמך שלי'", הוא אומר, קופץ למים ומתחיל לספר.
הוא נולד במבוא־דותן בצפון השומרון. כשאני מחייכת הוא אומר, "כן, כן, היה ביישוב את המאגר הכי גדול בעולם של ילדים עם השם דותן". כשההורים שלו חזרו בתשובה הם עברו לקדומים. דותן למד בפנימייה הצבאית באור־עציון ואז בישיבת ההסדר בנווה־דקלים, בגוש קטיף. בחירה שבדיעבד עיצבה את עולמו. "הייתי בשנה של הגירוש בנווה־דקלים, ממש חוויתי את זה על בשרי. אני חושב שזכיתי, כי זה חבל ארץ שהייתה לי בדיוק שנה בחיים לחוות אותו ובעצימות גבוהה, לא רק בשלב הסופי של המאבקים הקשים אלא ממש לחיות שם עם האנשים, להכיר משפחות, להכיר אנשים וגם את המציאות של נפילות פצמ"רים. כשאתה הולך מהחדר לבית מדרש יש מצב שייפול עליך פצמ"ר, אתה עוצר רגע, מסתכל וממשיך הלאה, אפס התרגשות. אני לא חושב שאנשים זוכרים אבל נפילות כאלה בלי הכנה מוקדמת, בלי סבבים, בלי הסלמה ובלי צבע אדום היו דבר שבשגרה".
אחרי המשבר של הגירוש והמעבר של הישיבה לכפר־מימון, דותן התלבט ארוכות האם ולאן להתגייס. "החלטתי שאני מתגייס לגדוד חרוב שישב קבוע בשומרון. אמרתי לעצמי, אין בעיה צבא, אני אתן את כל כולי, אבל על הבית שלי. התפיסה שלי הייתה שאני כאן להגן על ההורים שלי ועל המשפחה שלי".
בימים אלה, כמו רבים אחרים, דותן הניח את העיסוקים בצד ועלה על מדים אבל באזרחות אתם יכולים למצוא אותו במחנה יהודה, תחילה היה הבעלים של הבר "שוקא" ובשנים האחרונות הוא מנהל התפעול של מסעדת "פסטה בסטה". "בכלל רציתי לפתוח בתל־אביב בר ישראלי שמבוסס רק על תוצרת מקומית, הייתה אז פריחה של בירות ישראליות. אבל פתאום חבר התקשר אליי, והציע שנלך לראות מקום שהתפנה בשוק, שבדיוק התחיל לשנות את פניו. זה היה ליד פסטה בסטה, שנפתחה שבעה חודשים לפני כן. בארבעה החודשים הראשונים הם היו כישלון מאוד גדול וכל סוחרי השוק אמרו 'הנה אלה, הילדים האשכנזים'. ואז פתאום פסטה בסטה הפכה לדבר הכי חם בירושלים.
"אז החלטתי שננסה לפתוח את שוקא, היה לי חלום לראות בר שסבא וילד בן 18 שותים בו ביחד בירה. התקשרתי לאותה בעלת חנות, היא לא הבינה על מה אני מדבר בכלל, אישה זקנה, בוגרת השוק ולמודת קרבות סוחרים, לא הבינה מה נפלתי עליה עם בר באווירה של הודו. רציתי מקום שיאפשר לאנשים שיח משותף ולכן כל יום רביעי, במשך הרבה מאוד שנים, הבאנו הרצאות סופר מעניינות והחלום קרם עור וגידים, הקמנו מקום שמביא את החברות והישראליות שמלווה את המטיילים במזרח ובדרך כלל נעלמת ברגע שנוחתים חזרה בנתב"ג".
בשנים האחרונות דותן עסוק בשאלה מה הלאה ואיך לבנות את העתיד שלו. "הבנתי שיש לי חלומות שלא יכולים לחכות יותר. חבר אמר לי לא מזמן, אנחנו כל הזמן חושבים מה נעשה כשנהיה גדולים, אנחנו גדולים, צעירים אבל גדולים. אז למשל מעבר הדירה לעמינדב התחיל כי רציתי לעבור למקום זול יותר שמאפשר יותר. נמאס לי לריב על חניה ולשלם הון עתק על בית ישן ורעוע בנחלאות, ואני גם מאמין שכל שינוי הוא חלון הזדמנויות של אנרגיה ודברים חדשים שיבואו אליך".
הבאר – אתר שידוכים והיכרויות, מקום שרואה אותך | לכניסה למרחב בטוח להיכרויות במגזר הדתי >> לחץ כאן
להצעות, תגובות והשתתפות במדור – כתבו לנו: lovemotzash@gmail.com
