חזרת הספורט המקצועי לפעילות סדירה לפני מספר שבועות התניעה גם את העונה החדשה של ליגת העל בכדורסל נשים. השנה תשחק שם לראשונה קבוצת הפועל לב ירושלים, שהוקמה רק לפני שנתיים וכבר הפכה למרעננת הרשמית של הענף בישראל.
את הפועל לב ירושלים מובילות ד"ר נטע אבוגוב, שהיא בוגרת תואר שלישי בחינוך ודוקטור ליידיש חרדי ויו"ר המועדון, והכדורסלנית רבקה רוס, המנהלת המקצועית והמאמנת של הקבוצה. יחד הן מנסות לשנות את פני הענף, שסובל בשנים האחרונות מירידה חדה בפופולריות בישראל.
"המטרה של המועדון שלנו הוא לעשות את הדברים באופן שונה מהותית, כאשר בחוד החנית ניצבת הקבוצה הבוגרת שזוכה לכל המעטפת המקצועית הדרושה, בסטנדרטים המקצועיים הגבוהים ביותר", מצהירה אבוגוב. "יש לנו מחלקת נערות עם שחקניות מאוד מוכשרות ותפקיד הקבוצה הבוגרת הוא ליצור להן אופק עתידי, שיהיה להן לאן לשאוף. החובה שלנו היא לגדל ולפתח שחקניות ושנשים בישראל ייהנו מכל מה שכדורסל יכול לתרום כאן, מבחינה ערכית וקהילתית".
השתיים קיוו לפתיחת עונה חגיגית יותר עבור המיזם המיוחד, אך מתקפת הטרור של חמאס ב־7 באוקטובר יצרה גם עבורן מציאות שונה לחלוטין מהמתוכנן.
"כמובן לא ככה שרצינו שהעונה הזו תיראה, לא בכדורסל ולא בחיים של אף אחת מאיתנו אבל אנחנו עדיין פועלות על פי הקווים המנחים ועל פי האג'נדה של המועדון", אומרת אבוגוב. "העונה נפתחה ללא השחקניות הזרות, שאמורות להצטרף אלינו בסיבוב השני באמצע ינואר, ואלו שהחתמנו בתחילת העונה שוחררו לבקשתן מיד עם פרוץ המלחמה. בניגוד לקבוצות אחרות בליגה שנקלעו למצוקה בלי השחקניות הזרות והמתאזרחות, האמונה שלנו בשחקניות מקומיות הציבה אותנו כרגע במצב טוב יותר. יש לנו סגל ישראלי חזק שאליו צירפנו שתי נערות צעירות מוכשרות ואנחנו שמחות לתת דקות משחק בליגה לדור העתיד ובטוחות שניהנה מפירות ההשקעה בעתיד".
עם פרוץ המלחמה התגייס המועדון לסייע ככל האפשר. "בשלב הראשון תרמנו לחיילים את כל המים המינרליים שקנינו לקראת העונה, העמדנו את הדירה שמיועדת לשחקניות הזרות עבור משפחה שפונתה מנתיבות, וצירפנו לאימונים כדורסלניות צעירות שפונו מבתיהן ועברו זמנית להתגורר בירושלים", מספרת אבוגוב. "הקבוצה הבוגרת חזרה לאימונים רק בתחילת נובמבר, אבל המחלקה הצעירה חזרה לפעילות הדרגתית כבר בשבוע השני למלחמה. למרות המצב הקשה היה חשוב לנו לחזור לפעילות מלאה. הכדורסל נותן אוויר וכוח וזה חשוב מאוד, בטח בגילאים צעירים".
הרקע להקמת המועדון הוא מפגש שהתקיים לפני שלוש שנים בין אבוגוב, שעשתה את צעדיה הראשונים בכדורסל נשים כיו״ר של קבוצת הנשים גלבוע גליל, לבין רוס ששיחקה אז בקבוצה. "הגעתי לגלבוע גליל בעקבות הבן שלי ששיחק באקדמיה והבנתי את הפוטנציאל הגדול שיש שם. את רבקה הכרתי עוד קודם לכן כמנהלת פרויקט חברתי בירושלים בשם 'פיס פליירס' (מיזם ספורט חברתי בינלאומי, ד"מ) שבו שיחקה הבת שלי. אחרי שנתיים בגלבוע גליל עלינו לליגת העל אבל בקבוצה ובמועצה המקומית לא תמכו בהתקדמות שלנו, ולכן ויתרנו על העלייה. זו הייתה חוויה מאוד קשה כי השקעתי בזה הרבה זמן, לב וכסף, וברגע שהבנתי שיש שם תקרת זכוכית ואי־שוויון החלטתי לעזוב".
לאחר ניסיון קצר ולא מוצלח בבני יהודה, החליטה אבוגוב לחבור לרבקה רוס, כדורסלנית בעלת רזומה של עשור בליגת העל.
"לאורך שנותיי בתחום הכדורסל גיליתי יותר מדי עסקנים שדאגו לשים תקרה מעל הראש שלי, לא הייתה לי שליטה על כלום וזה כבר לא היה נוח", מספרת רבקה רוס. "מהרגע הראשון התרשמתי שנטע היא אישה חזקה ואינטליגנטית שמנסה לעשות משהו שונה בענף והצעתי לה לחבור אליי. הייתה בינינו כימיה מהרגע הראשון, יש לנו חזון ברור וחלומות משותפים ומבחינתי היא השותפה האידיאלית".
מטרת המועדון שאותו הקימו השתיים היא להוביל תהליכים חינוכיים, מקצועיים, קהילתיים ורב־תרבותיים להעצמה והתפתחות ילדות, נערות ונשים בירושלים. המועדון מתפעל מגוון רב של קבוצות, החל מקבוצות ספורט עממי שבהן משחקים בשביל הכיף, דרך קבוצות בתי ספר, פרויקטים בין־דתיים ובין־עדתיים, משחקים מותאמים לבעלי מוגבלויות, מחלקת נערות מקצועית, אקדמיה וכמובן, קבוצה בוגרת.
"שיתוף הפעולה ביני ובין רבקה הוא מצוין, שתינו חדורות מטרה ועובדות יחד בכיף גדול. יש בה מסירות ותשוקה והיא באה ממקום נקי וטוב, שמובל מרצון לפתח שחקניות צעירות", מחמיאה אבוגוב. "היא המנהלת המקצועית של המועדון, כשתפקידי הוא להניח את התשתיות הכלכליות והאסטרטגיות. לאחרונה צירפנו עוד כמה נשות ואנשי מקצוע, בהבנה שאי אפשר להצליח לבד במסע כזה. אני מפיקה היום את הלקחים שלמדתי במקומות אחרים ויודעת שאף אחד לא יציב שום תקרת זכוכית להפועל לב ירושלים". כיום, משתתפות בפעילויות השונות של הפועל לב ירושלים כ־700 נשים בגילים שונים, ומטרת העל המוצהרת של השתיים היא להמשיך לגדול ולהגיע תוך ארבע שנים לאלפיים שחקניות פעילות.
"מבחינתנו אין גבול והשאיפה היא להתרחב ולגדול בלי לשכוח את הדרך. כל מי שפונה אלינו, מנהלים קהילתיים, בתי ספר, הורים או שחקניות שמבקשות להצטרף, מקבלים בחזרה יד מושטת", אומרת אבוגוב. "במועדון שלנו כל אחת יכולה למצוא את מקומה, החל מזו שרוצה לשחק פעם בשבוע עם חברות, ועד זו שרוצה להתקדם לרמה הגבוהה ביותר. עבורנו כל נדבך בפירמידה חשוב באותה המידה".
ד"ר נטע אבוגוב: "בניגוד לקבוצות אחרות בליגה שנקלעו למצוקה בלי השחקניות הזרות והמתאזרחות בתחילת העונה, האמונה שלנו בשחקניות מקומיות הציבה אותנו במצב טוב"
המגוון של הקבוצות שפועלות במועדון מתבטא גם על המגרש עצמו, שם משתפות פעולה שחקניות חילוניות, דתיות, חרדיות, ערביות ועוד.
"הבנות מגיעות אלינו בגיל צעיר, ועל המגרש הן החברות הכי טובות. הבעיה היא שחלקן מקבלות בבית מסרים אחרים“, מספרת רוס. "אנחנו מחנכות אותן על העיקרון שכולן שוות – תהליך שאני בעצמי עברתי אחרי שחוויתי בתור ילדה מראות קשים מאוד במהלך האינתיפאדה השנייה. בזכות הכדורסל זכיתי לעבוד עם הרבה שחקניות ערביות ואנשי מקצוע, והיום אני אפילו יודעת לדבר את השפה. עם הזמן למדתי שהמציאות אצלנו הרבה יותר מורכבת משחור ולבן, ושלכל אחת יש את המציאות המורכבת בה היא חיה. עם כל הרצון הטוב עדיין קשה להביא את הקהילות השונות אלינו למגרשים, ולשם כך אנחנו נכנסים לבתי ספר ועושים פעילויות משותפות. המציאות בארץ מציבה הרבה מחסומים, בטח בעיר כמו ירושלים שבה המודעות הכללית לספורט נמוכה יותר".
הקבוצה שיחקה בארבעה משחקים עד כה, מתוכם ניצחה בשניים, וכעת היא מדורגת במקום השישי בטבלה. "אנחנו משחקות לצד הכאב. זה לא פשוט, אבל זו החובה המוסרית שלנו לקהילה, למען האור ונגד החושך", אומרת אבוגוב. "אנחנו רואות בפועל איך בתוך כל התקופה הזו כדורסל יכול להביא מקום בטוח שנותן לשחקניות, למשפחות, לאוהדים ולצוותים הקלה משמעותית בימים קשים. בנוסף, שמרנו גם על בעלי התפקידים בימים שבהם המצב הכלכלי לא פשוט. ואנחנו שמחות שיש לנו אפשרות לשחק מול קהל ביתי, בזכות המקלט הגדול שבאולם במלחה".
הפועל לב ירושלים החלה את דרכה בליגה הארצית לפני שנתיים, עונה שבסיומה זכתה באליפות המחוז הדרומי והעפילה לליגה הלאומית. בעונה שעברה זכתה בגביע האיגוד והשלימה העפלה שנייה ברציפות, הפעם לליגת העל. מי שהובילה את הקבוצה על המגרש בליגה הלאומית היא רוס עצמה. "אם היית אומר לי לפני חמש שנים שתהיה לי קבוצה, שאעלה לליגת העל לצד שחקניות שאני מאמנת מגיל 10, לא הייתי מאמינה לך". אומרת רוס. "העונה בחרתי שלא לשחק עם הקבוצה בליגת העל משום שאני עסוקה במועדון, כשמטרת העל שלי היא לטפח ולהעצים את הבנות מכל הארץ, כשהקבוצה בליגת העל זה הדובדבן שבקצפת".
למרות המיקוד בדור הצעיר נראה שאבוגוב ורוס שואפות גבוה גם בכל מה שנוגע לקבוצה הבוגרת, ובפגרה האחרונה רשמו החתמה מרשימה ומפתיעה לאחר שצירפו את אליסה בארון, שחקנית נבחרת ישראל שזכתה באליפות בשנתיים האחרונות במדי אליצור רמלה ונבחרה לשחקנית המצטיינת בסדרת גמר הפלייאוף בעונה האחרונה. "אני גאה לספר שכל השחקניות אצלנו, מהצעירות ביותר ועד לבכירות ביותר, קיבלו הצעות כלכליות טובות יותר מבקבוצות אחרות ובכל זאת בחרו להצטרף למועדון שלנו", אומרת אבוגוב. "עבורי זה מדד לכמה השחקניות משוועות לקבוצה שבאמת רואה אותן, מעניקה תנאים ובונה עבורן משהו אחר. המטרה שלנו היא להפוך לגורם מוביל בענף בארץ, בקבוצה שמשלבת בין שחקניות בית שלנו ושחקניות רכש מצוינות".
נטע אבוגוב נולדה בחולון ובגיל 13 עברה עם משפחתה לתל־אביב, שם למדה בתיכון ליידי דייויס. כיום היא חיה בכפר־אורנים עם בעלה וארבעת ילדיהם. "ספורט תמיד היה חלק מחיי. בתיכון שיחקתי כדורעף ובמקביל עשיתי גלישת רוח ובהמשך גם הדרכתי גולשים. בצבא הייתי קצינת שלישות ולקראת סיום השירות כבר נרשמתי ללימודי תואר ראשון בהוראת אנגלית בסמינר הקיבוצים".
בסיום התואר הראשון המשיכה אבוגוב ללימודי תואר שני ושלישי באוניברסיטת תל־אביב, בתחום רכישת היידיש החרדי, שפה שהיא דוברת היום באופן שוטף. "כל נושא תרבות הלשון מאוד עניין אותי, יש קהילה חרדית גדולה שמדברת שפה שהשתנתה מאוד לאורך השנים וסקרן אותי לחקור אותה, את ההתפתחות שלה ואת הקשר העכשווי שלה לימינו, דבר שאפשר לעשות רק בקהילות החרדיות עצמן. זה גם היה נושא הדוקטורט שלי ובזכות מלגת מחקר שקיבלתי מהאיחוד האירופי נסעתי לשנה לקהילה החרדית באנטוורפן, שם עשיתי פוסט דוקטורט".
לאחר שחזרה לארץ לשנת פוסט דוקטורט נוספת, החליטה אחרי 18 שנים מוצלחות באקדמיה שהגיע הזמן לשינוי. "בשלב מסוים הרגשתי שאני רוצה לעשות משהו יותר חברתי ולכן פרשתי מהאקדמיה. במקביל, הבת שלי טנא שיחקה כדורסל בקבוצת בנים בכפר־אורנים, כי לא הייתה קבוצת בנות, ובמשחקים מול קבוצות דתיות היא ישבה בצד, מה שגרם לה להחמיץ חצי עונה. שם הבנתי את המורכבות שאיתה מתמודדות נשים בענף בישראל. בהגדרה שלי אני אשת חינוך. מבחינתי, הכדורסל עומד לחלוטין בקריטריון ויש לו משמעות עצומה מבחינה חינוכית, אז פשוט החלטתי לקפוץ למים העמוקים".
שותפתה רבקה רוס גדלה בבית דתי ליברלי, עלתה עם משפחתה מארצות הברית כאשר הייתה בת שמונה, והחלה לשחק כדורסל בכיתה א' בקבוצה מעורבת במיאמי, שאותה החליפה בקבוצה דומה בגבעת־זאב. "באמריקה, בניגוד אלינו, יש מודעות לספורט ובבית הספר הבנות צריכות לבחור בכל שנה שני ענפים לעסוק בהם. אני חושבת שגם בארץ יש פוטנציאל מדהים לספורט נשים, אבל הרבה דברים עדיין חסרים".
אבוגוב לא רק פועלת במועדון בהתנדבות מלאה אלא גם תומכת בו כלכלית. "אם לומר את האמת, בלי התמיכה שלי בכסף מהבית בשנתיים האחרונות, לא היינו מצליחות לשרוד. תקציבים זה נושא כאוב וגם השנה כשאנחנו כבר מתוקצבות, הכספים לא מגיעים בזמן וזה מאוד מקשה. לשמחתי שמיקי זוהר, שר הספורט החדש, הביא לתפקיד רוח חדשה ורצון לתמוך, מרכז הפועל ועיריית ירושלים תומכים ומנסים לעזור, והשלב הבא יהיה לגרום לגורמים עסקיים להבין את המשמעות שיש למועדון כמו שלנו עבור הקהילה, בפרט בימים אלה. הצלחנו כבר לגייס כמה חסויות אבל הדרך עוד ארוכה".
רבקה רוס : "הבנות מגיעות אלינו בגיל צעיר ועל המגרש הן החברות הכי טובות. הבעיה היא שחלקן מקבלות בבית מסרים אחרים. אנחנו מחנכות אותן על העיקרון שכולן שוות"
לעומת אבוגוב, רוס נשמעת הרבה יותר מיליטנטית כאשר נוגעים בנושא התקצוב לכדורסל הנשים. "כואב לי לראות את האפליה הקיצונית בין כדורסל הגברים לנשים שמתבטאת באיכות המתקנים, בגובה התקציבים, בשידורי טלוויזיה ובעצם בכל היבט שהוא. זה פשוט אבסורד שגברים מרוויחים כמעט פי 10 מנשים בכדורסל הישראלי. אנחנו רואים היום איך כדורגל הנשים באירופה פורח, זה לא קרה ביום אחד, אלא בתהליך ובהשקעה של שנים. כדורסל הנשים צריך לקבל תקציבים גבוהים פי עשרה כדי לדחוף את הענף הזה קדימה, אחרת אין סיכוי שזה יקרה. גם המתווה החדש של שר הספורט, שמנסה לשנות, הוא לא שוויוני בין המגדרים, יש אצלנו אפליה מוסדית לאורך השנים כלפי נשים והפירורים שמבקשים לזרוק לעברנו עכשיו לא יעזרו. צריך לתת לנשים לפרוץ ושתהיה להן אפשרות לשאוף לקריירה טובה ומכניסה בליגת העל, שתשנה את המציאות הנוכחית שבה רבות מבינות שאין לאן להתקדם ופשוט עוזבות".
בשנה הקרובה צפויה רוס להתמקד בעבודה במחלקת הנערות. "אני מרגישה שעדיין צריכים אותי שם, בבנייה ובהכשרת מאמנים לקבוצות ולאקדמיה", היא מסבירה. "מהרגע שהפכתי לבעלים של המועדון למדתי הרבה דברים שלא ידעתי, גיליתי שהרבה פוליטיקה מעורבת כאן ואיך ללכת נכון בין הטיפות. אנחנו עכשיו חלק מהמשחק ומנסות לעשות אותו הכי טוב שאפשר".
דרך נוספת שבה מנסות השתיים לממש את החזון שלהן היא באמצעות אקדמיה שהן פתחו בשנה שעברה בשיתוף פעולה עם פנימיית חוות הנוער הציוני בירושלים. "זה מקום קסום עם אנשים מדהימים, שמשתף איתנו פעולה מהיום הראשון ושם גם נמצא אולם הבית שלנו", אומרת אבוגוב. "יש שם תשתית למצוינות בספורט, כשאנחנו הוספנו את ענף כדורסל הנשים. מי שלא גרה בירושלים עוברת לגור וללמוד בפנימייה, לוקחת חלק בארבעה אימוני בוקר שבועיים ומשתלבת באחת מקבוצות המועדון. זו פלטפורמה שמאפשר לשחקניות לעזוב את חיי המשפחה במהלך השבוע ולעבור לירושלים לשחק כדורסל איכותי". מי שמובילה את הקבוצה השנה על הקווים היא לימור פלג.
אבוגוב: "בהגדרה שלי אני אשת חינוך, מבחינתי הכדורסל עומד לחלוטין בקריטריון ויש לו משמעות עצומה מבחינה חינוכית. אז פשוט החלטתי לקפוץ למים העמוקים״
"בכדורסל הנשים בכלל ובירושלים בפרט, חסרות מאמנות. אחת המטרות שלנו היא להכשיר נשות מקצוע טובות ולשם כך יצרנו שיתוף פעולה עם מכללת אונו", מספרת אבוגוב. "בהפועל לב ירושלים אין דעות פוליטיות, אין חילוקי דעות, ועל הפרקט כולן שוות, אני מקווה שהימים הלא פשוטים שעוברים עלינו יחלפו ונחיה יחד חיים משותפים וטובים".
מלבד היותה יושבת ראש הקבוצה וחברה באיגוד הכדורסל, אבוגוב חברה גם בוועדה של משרד התרבות והספורט לקידום הנשים בישראל ועמותה הקשורה לקידום הגיל השלישי. "אין ספק שכל העיסוקים הללו גובים מחיר מסוים, אבל זה הכול מבחירה ואני חושבת שאני מצליחה לשלב היטב בין חיי המשפחה לבין החיים המקצועיים. אני מייצרת לעצמי איי אנרגיה כדי שיהיה לי כוח להמשיך. אני אוהבת להיות במקומות שאני לומדת בהם ורוצה להמשיך ללמוד, להתפתח ולקדם את כדורסל הנשים בירושלים ואת ספורט הנשים ברמה הארצית. אני נהנית ממה שאני עושה ומודה על זה כל יום, זה לא מובן מאליו. בעיניי, ברגע שיש עומק ומטרה, לדברים ישנה משמעות אמיתית. זה מה שמוביל אותי".
