אחד המכשולים הגדולים בשירה הוא הביוגרפיה. לכל אדם קורות חיים וסיפור; כאשר הם ושיח הזהויות תופסים את מקומה של הפואטיקה, והמשורר מתפתה לעסוק בחייו ובפוליטיקה שלהם במקום באמנות, נוצר היפוך בין המהותי למשני בשירה. כל שיר נכתב על סמך חייו של האדם, אלא שהביוגרפיה של הכותב תפלה לשיר וחייבת לעמוד במבחן של איכות פואטית. שיר טוב עומד בזכות עצמו, ולא מכוח הסיפור שמניע אותו.
"באישון ליל נצח" הוא ספר ביכורים מאת משורר שיכול היה לכתוב שירה או פרוזה ביוגרפית מבריקה כבר בשנות העשרים לחייו, אך אינו עושה זאת משום שהוא משורר כל כולו. זהו ספר שירה עז, אינטנסיבי ומהודק בלשונו ובמבעיה, שהעוצמה הפיוטית הנקייה שבו חזקה מהסיפור העז לא פחות שמכונן אותה. דוד ניאו בוחבוט הוא בראש ובראשונה משורר, והעמדה הפואטית שלו, על אף היותה קשורה בקשר הדוק לסיפור חייו, מחויבת כולה לשירה עצמה.
כספרי ביכורים רבים, זהו ספר על הולדת אדם, אלא שהולדתו היא רק צעד אחד בדרך לבנייתו את עצמו. החלק הראשון מתאר כיצד נולד הדובר מתוך ייסורי האם ה"שׁוֹכֶבֶת עִם קְרִיז מְיַסֵּר בְּאֶמְצַע הַדָּם" וגדל בין קרובים היודעים ללחוש למתים ולדבר עם שדים: "שְֶׁלֶד זֶהוּתִי מְבֻתָּר לַחֲלָקִים / תִּקְרָה מְלֵאַת סְדָקִים – / שֶׁלֶד זֶהוּתִי". החלק השני כמו מעמיק את השבר, למציאות של בדידות וחיפוש פנימי; ההלך המשוטט בחושך הוא המטפורה המרכזית בו – "בַּלֵּילוֹת / נוֹתֵן אֶת עַצְמִי לִמְלֵאוּת / חֲשֵׁכָה. כְּמוֹ כְּרָעַיִם / תְּלוּשׁוֹת מִנּוֹצוֹת: / נַפְשִׁי קֵרְחָה". אלא שהחשכה קיימת תמיד וקצובת זמן: היא שם כדי להישאר, והיא השער אל השירה ואל האהבה.
וזוהי אולי התמה המרכזית בספר: התחושה שאדם יכול לקיים ולבנות את עצמו מחד גיסא, והידיעה המרה של הבלתי ניתן לשינוי בעבר ובעתיד, בביוגרפיה או במוות מאידך גיסא. בתווך שבין הקצוות האלה מתקיים המרחב השירי בספר, המתגלם במסע מאישה לאישה – מהאם מחוררת הוורידים אל יופייה של האהובה המבוגרת והמצולקת בצלקות חיים, שהשירים עליה אינטנסיביים, עזים ומיניים מאוד. אלא שעוצמת השירים האלה (שאינם קלים לעיכול) נובעת מהאהבה הדוחקת את הבשר: הדחף למיצוי אהבה גדולה החותרת כנגד גבולות הזמן.
עם הליטוש השירי עדיין נדרשת הבשלה: כמה שירים בחלק האחרון, הארספואטי ברובו, חזקים במבע לעומת תוכנם. למרות הרצינות של בוחבוט המשורר, בכתיבה על שירה בידי משורר צעיר יש משהו קל מדי והדבר מובחן בספר שאינו עושה הנחות לעצמו. הספר ערוך לעילא בידי דורי מנור (שהמחויבות הצלילית שבספר מזכירה את זו שלו) ומגלה שירה עזה ומלוטשת, שבה "מִלִּים קְטוּעוֹת כִּבְשַֹר / תּוֹתָחִים / מִתְאַחֲדוֹת בְּסוֹפָן / בְּקֶבֶר אַחִים / לְשָׁם נִשְׁלָחוֹת / לְשָׁם מֻשְׁלָכוֹת / בִּמְעוֹפָן // אוֹת אַחֲרֵי אוֹת מַמָּשׁ".
באישון ליל נצח
דוד ניאו בוחבוט
הקיבוץ המאוחד, 60 עמ'
