"יש לי מרצה שאמור ללמד קורס בסמסטר א'. בגלל שהוא במילואים העבירו לו את הקורס לסמסטר ב'. אז מה עם הסטודנטים שלא יכולים להגיע לסמסטר א'? אותם אי אפשר להעביר? אם המרצה לא יכול להגיע אז מתגמשים בשבילו אבל הסטודנטים פשוט יסתדרו מעצמם? זאת פשוט חוצפה", כך אומרת סרן מ', סטודנטית בשנה ג' בלימודי תקשורת ואסטרטגיה באוניברסיטת אריאל, שמאז 7 באוקטובר גויסה לשירות מילואים בדרום הארץ.
הדברים שהיא אומרת מייצגים באופן די ברור את הלך הרוח בקרב הסטודנטים משרתי המילואים – הם פשוט לא מאמינים להבטחות של ראשי האקדמיה לכך שישלימו להם את הלימודים שיפספסו אחרי ששנת הלימודים תיפתח בלעדיהם ב־31 בדצמבר. ביום ראשון הקרוב יגיעו מאות אלפי סטודנטים לקמפוסים השונים, חודשיים וחצי אחרי התאריך המקורי, זאת בזמן שעשרות אלפים מחבריהם לספסל הלימודים עדיין נמצאים בשירות מילואים.
בתקופה האחרונה נשמעה ביקורת עזה כלפי ראשי האוניברסיטאות, שסירבו לבקשת הצבא לדחות לפחות בשבועיים נוספים את תחילת הלימודים על מנת לאפשר למילואימניקים שנמצאים בכל החזיתות, להתחיל את השנה באופן תקין ולא לצבור פערים. נכון לעכשיו, רק הטכניון בחיפה, המרכז האקדמי שלם בירושלים, המכללה האקדמית עזריאלי והמכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון הודיעו על פתיחת שנה מאוחרת. בעקבות הביקורת, הודיעו ראשי האוניברסיטאות והמכללות הציבוריות על מתווה חדש ורשמי לפתיחת השנה, זאת בתיאום עם אכ"א וקצין המילואים הראשי. לפי המתווה, פתיחת שנת הלימודים תתקיים בשתי פעימות: במסגרת הפעימה הראשונה תיפתח שנת הלימודים ב־31 בדצמבר, ומספר שבועות לאחר מכן, בתאריך שטרם נקבע, היא תיפתח בפעימה השנייה. במסגרת הפעימה השנייה ייערך במוסדות שבוע חזרה לכשירות אקדמית עבור משרתי המילואים והקבע. מועד הפעימה השנייה ייקבע בתיאום עם צה"ל, בכפוף להערכת המצב המבצעית ולצורכי המלחמה. המתווה מנסה לאזן בין הצרכים של משרתי המילואים לרצון להרוויח את הסמסטר, אך למרות זאת, כל מוסד רשאי לעשות כרצונו.
קשה לשמוע מה הסטודנטים שמשרתים במילואים חושבים על כך, פשוט כי הם נמצאים עמוק בתוך רצועת עזה, עסוקים בביצוע מעצרים בג'נין, בהכוונת מטוסי חיל האוויר או בעיבוד מידע מודיעיני בקריה בתל־אביב. אין להם זמן לחשוב על המתווה שכל מוסד אקדמי הציע ופרסם. אז בין משימה למשימה, תפסנו כמה מהם לשיחה, שבה הם ניסו להסביר את התחושות שלהם בעקבות ההחלטה לפתוח את שנת הלימודים כשהם הרחק מאחור.
רוב הסטודנטים שמתראיינים לכתבה לא נחשפים בשמם המלא. חלקם מטעמי ביטחון מידע וסיווג צבאי שלא מאפשר להם להיחשף, אך חלקם ציינו כי אינם מעוניינים לדבר בשמם המלא בשל החשש האישי שלהם מכך שהדברים שיאמרו נגד המוסדות האקדמיים שבהם הם לומדים, יביאו להתנכלות כלפיהם בהמשך התואר.
תֹם גיאת, סטודנט בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים במחלקה לאומנויות המסך, נמצא כעת באחד המוצבים הכי צפוניים וקרים בישראל, על פסגת הר החרמון. הוא שם מאז 7 באוקטובר, ולפי השמועות, בסוף ינואר הם עתידים לצאת לחודש וחצי בבית, "בכפוף להתחממות הגזרה הצפונית", הוא אומר, ובזמן שסופה משתוללת מחוץ לעמדת השמירה שלו הוא מספר: "יש מתווה שהציעו עם פטור מארבע נקודות זכות, ולפיו הגשות ועבודות יוכלו להיות במועד מאוחר יותר, אבל אצלי לפחות, אני מרגיש שזה לא רלוונטי כי אני לומד תחום מעשי. המטרה שלי היא לא לעבור או לסמן וי, אלא להתפתח ולייצר תוצרים איכותיים, זה כרטיס הביקור שלי להמשך החיים המקצועיים. לקבל פטור מקורסים זאת הבעיה העיקרית במקצועות המעשיים. יש איתי מישהו שלומד מוזיקה והוא לא יודע אם הוא ימשיך בכלל. אני לא יודע אם אני רוצה לעשות את שנת הלימודים הזאת ולא רואה איך אני ממשיך ככה. זה מוזר ללמוד בזמן מלחמה. אני בתודעת הקרבה מסוימת עכשיו במילואים, הפסקתי את החיים שלי בשביל זה, וכשישחררו אותי לחודש וחצי אני לא יודע אם אצליח לצאת מהתודעה הזאת. בסופו של דבר, יכול להיות שאוותר על הלימודים כי אני לא מצליח לעשות את המעבר הזה, ואני חושש שאחרי שיוציאו אותנו לחודש וחצי פתאום יודיעו לנו שאנחנו לא חוזרים למילואים ואז ניפול בין הכיסאות".
גיאת מתייחס לבעיה נוספת שמורגשת בעקבות פתיחת שנת הלימודים ואסור להקל בה ראש – פגיעה במורל: "מה שהחזיק אותנו פה זה היחד, אבל מעכשיו הרבה סטודנטים מרגישים שהם הולכים להפסיד את הלימודים, וזה מתחיל לערער אותם. אני חושש שאנשים עכשיו ילמדו בכל זמן פנוי שיש להם, ואיכות התרגילים וההקפצות שלנו תרד", הוא אומר, ומציין שלמרות ואולי בגלל החשש מפגיעה במורל, יש תכנונים ליצור במוצב מרחב למידה עבור הסטודנטים, כולל רשת אלחוטית. "במוצב הקודם לא הייתה לנו קליטה בכלל, אז אולי ינסו ליצור כאן מקום שיאפשר ללמוד".
חגי, נשוי וגר באריאל, שם הוא היה אמור להתחיל את השנה השנייה של התואר הראשון במדעי המחשב, גם נמצא באחד ממוצבי החרמון, ולא יודע מתי תהיה הפעם הבאה שיֵצא הביתה. הוא מצטרף לדבריו של גיאת, "אני מזהה רצון להשתחרר לחופשות ואפילו קצת קוצר רוח. על עצמי אני רואה שבמקום לנוח ולהיות עם החברים ולעשות מורל בפלוגה אני הולך לחפש איך ללמוד ולעשות עבודות, וגם יש כאלה שכבר מבקשים חופש סביב תחילת הלימודים", הוא אומר אך דואג להדגיש מיד: "אנחנו דואגים ללימודים שלנו אבל זה לא פוגע באיכות העבודה שלנו פה. בהתחלה, פתיחת שנת הלימודים הייתה רחוקה, היו דחיות והרגשנו שלא יתחילו בלעדינו. עכשיו כשיש תאריך, ההרגשה מפחידה, אני לא רואה את עצמי מתפנה ללימודים כי הלימודים קשים והמשימות כאן אינטנסיביות והשעות של הפעילות שלנו הן שונות".
איך התחושות שלך ערב פתיחת שנת הלימודים?
"התחושות מעורבות כי אני שמח שהשגרה חוזרת לאט לאט, אבל עצוב שנשארנו מאחור. זה שיש 100 אחוז מימון בתכנית 'ממדים ללימודים', נותן את התחושה שחושבים עלינו ומעריכים אותנו, אבל בסוף זה מרוץ שמתחיל בלעדיי. גם אם ינסו להשלים לי את החומר, לא בטוח שזה יצליח כי זה דורש זמן, תרגול והבנה. לצפות שכל המילואימניקים יהיו פנויים באותו זמן זה לא ריאלי ובכלל לא הוגן לצפות מאיתנו להשלים את הפער ככה".
ניצן: "כל מילואימניק חייב לדעת שהוא יקבל את ההשכלה שלו, בדיוק כמו כל סטודנט, ושההשכלה שלו תהיה ברמה גבוהה. אני מאמינה שזה מצריך מהאוניברסיטה יותר גמישות מחשבתית מהרגיל, ומתן פתרונות מותאמים אישית"
בדומה לרבים הוא טוען שפטור או ציון "עובר" לא עוזר לו, כי מבחינתו הוא הגיע ללמוד, להעשיר את הידע ולקבל את הכלים להתמודד עם שוק העבודה. "קיבלנו הקלות אדירות מהאוניברסיטה אבל את הקורסים של השנה עדיין נצטרך לעשות כי לא באנו ללמוד כדי לקבל פטור בכל הקורסים. החומר חשוב לי לעבודות בעתיד, ואם אני לא אלמד אותו זה יפגע בי בהמשך. התחלתי את התואר בשנה מסוימת ואני אסיים אותו אחרי החברים שהתחלתי איתם, כי אני במילואים. התואר אמור להזניק לנו את הקריירה ופתאום הבנתי שאם אני לא אילחם עליו העתיד שלי יידפק – מרגע שהמתווה הזה יצא לדרך אי אפשר יהיה לעצור אותו. וגם אם אצליח להגיע פעם בשבועיים אז אהפוך להיות עוד סטודנט בכיתה, אצטרך להשתלב איכשהו. במחלקה שלי באוניברסיטה באמת דואגים ואפילו פתחו לנו קבוצת ואטסאפ, שואלים איך אפשר לעזור ואמרו לנו להתעסק במילואים ולא בלימודים. אבל לדעתי אפשר לדחות עוד את פתיחת השנה. יש סמסטר קיץ לעבוד איתו ותמיד אפשר למצוא פתרון. ברגע שמתחילים לשמוע דברים כמו 'אין לנו פתרונות לתת', אני מתחיל לדאוג. כשאומרים לי 'אז תתחיל בשנה הבאה', זה מעליב. אני שמח להגן על המדינה שלי, אבל כשאומרים לנו לדחות את החיים שלנו בשנה זה פוגע. אין סיבה שנפסיד בגלל שאנחנו תורמים".
את נעם הקפיצו ב־7 באוקטובר לצפון השומרון, שם הוא משתתף במבצעים נגד קיני טרור בג'נין ובכפרים הסמוכים. הוא עתיד להתחיל את השנה השנייה בלימודי עבודה סוציאלית ומאחר שהוא יודע שלא ישוחרר ממילואים בחודש וחצי הקרובים, ברור לו שאת ששת השבועות הראשונים של שנת הלימודים הוא יראה מרחוק. "אני מרגיש שיש כאן 'צרת רבים – חצי נחמה', זה לא עניין פרטי, אבל נשמע שאנחנו הולכים לאכול אותה. אמרו שיורידו קצת דרישות ממי שבמילואים, אבל איך מצפים שאני אלמד? שאני אפתח זום תוך כדי מעצר? ההנחיות מעורפלות", הוא אומר נחרצות ומספר כי "אצלנו חצי מהחיילים סטודנטים, גם בסגל. בניגוד לקורונה זאת לא בעיית הנגשה אלא בעיית זמן. גם אם יורידו נקודת זכות זה לא יעזור, כי יש חומר ללמוד".
נעם היה אמור להתחיל את ההכשרה המעשית שלו במסגרת התואר, אך כעת זה נדחה. הוא עוד לא יודע מה יעשה כי יש מספר שעות שעליו להשלים, והוא כבר נמצא בפיגור. הוא תולה תקווה דווקא במערכת הצבאית, "בגלל שיש לנו סדר כוחות גבוה, אז מוציאים חבר'ה עם בעיות אישיות. מאמין שימצאו את הפתרון". נעם מציין בעיה שלא זוכה למספיק תשומת לב: "גם אם המילואימניק הוא לא סטודנט, אבל אשתו סטודנטית ונמצאת עם הילדים, איך היא אמורה להשלים את החומר? מה יהיה עם הילדים?".
ניצן, סטודנטית לסיעוד באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, שעתידה להתחיל את שנתה השלישית ונמצאת כעת במילואים ביחידת גיוס רכבים, סוברת כמו נעם שיש לפתוח את שנת הלימודים למרות הימצאותם של משרתי המילואים בחזית. היא מספרת שכיוון שרוב הלימודים בשנה הקרובה הם לימודים מעשיים בבתי חולים, חלק מהסטודנטים שלא גויסו כבר התחילו בהתנסויות הקליניות בחודש הראשון של המלחמה. "חלק התחילו בסורוקה וחלק קרוב לבית של ההורים. ההתנסויות שעדיין מתרחשות קוצרו בחצי, והלימודים התיאורטיים, יום בשבוע, יתחילו ב־31 בדצמבר באופן פרונטלי עם הבטחה להקלטות בכל הקורסים".
"בגדול, אני חושבת שאין סיבה שאנשים ישבו בבית ויעצרו את התואר שלהם, אם מבחינה ביטחונית כבר קיימת אפשרות לחזור לאוניברסיטאות. יותר מזה, יש חשיבות רבה לחזרה לשגרה – הן מבחינת הסטודנטים שימשיכו ברכישת ההשכלה והן מבחינת עובדי האקדמיה שחוזרים לתעסוקה. מאידך, כל מילואימניק חייב לדעת שהוא יקבל את ההשכלה שלו, בדיוק כמו כל סטודנט, ושההשכלה שלו תהיה ברמה גבוהה. אני מאמינה שזה מצריך מהאוניברסיטה יותר גמישות מחשבתית מהרגיל, ומתן פתרונות מותאמים אישית, כי יש המון הבדלים בין התארים השונים ומה שהם מצריכים וגם בין תנאי המילואים של כל חייל. זה בעיניי מה שחשוב להבין ולרכז את המאמצים שם, ולרצות באמת בטובת הסטודנט. אני גם מאמינה שחזרה לאקדמיה, רכישת השכלה ומימוש עצמי הן לגמרי חלק מתרומה למדינה שלנו, ומרגישה את זה חזק מאוד בתחום שבו בחרתי להתעסק".
רס"ל נ', סטודנטית לריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית בירושלים, הוקפצה עם תחילת המלחמה לתפקידה המסווג כקמב"צית בבסיס חיל האוויר בדרום. היא הופתעה לגלות בשבוע שעבר שהלימודים שלה כבר התחילו: "ההחלטה של בית הספר לריפוי בעיסוק התקבלה בשונה משאר האוניברסיטה. הם טענו שכדי שנצליח להגיע להכשרה מעשית בסוף השנה, אנחנו צריכים להתחיל כבר עכשיו את הלימודים. ההחלטה לא התקבלה בשיתוף איתנו ובלי לוודא את הצרכים שלנו. זה היה מתסכל והעליתי הרבה בקשות להנהלה שחלקן נענו וחלקן לא".
למרות המהלך החד־צדדי, היא לא מרגישה שהאוניברסיטה השאירה אותה ואת חבריה משרתי המילואים מאחור. "אני חושבת שצריך להתחיל את הלימודים, כי זה דרוש גם לכלכלה של המדינה, אבל זה היה מפתיע ובלי שום הכנה מוקדמת. לא עשו שום בדיקה מול המילואימניקים והצרכים שלנו", אומרת רס"ל נ' ומספרת שהיא משרתת במשמרות, ואם השיעורים היו מתקיימים גם באופן מקוון, אז היא יכלה להתאים את הלו"ז שלה למערכת השעות. "באוניברסיטה אמרו שהם לא מתכוונים לעשות את הלימודים מקוונים בגלל חוויה לא מוצלחת מתקופת הקורונה. זה הפתיע ואכזב אותי, כי הם התייחסו אליי כאילו הייתה לי ברירה אחרת, על אף שלא הייתה".
היא טוענת שהמתווה שהוצע להם כולל אפשרות לוותר על קורסים או המרה של הציון המספרי בציון בינארי – עובר או נכשל. "עדיין הכול באוויר, מבחינת המילואים הרבה דברים השתנו אצלי. העבירו אותי לצו 8 פתוח – זאת אומרת שאני מודיעה מתי אני יכולה לבוא וזה נחשב למעשה כמו ימי מילואים רגילים ולא כמו צו 8, ולכן ההקלות שלי הן שונות וגם באוניברסיטה לא יודעים לענות על כל השאלות שלי. למשל, יש הקלות שמגיעות למי שנמצא במילואים בשלושת השבועות הראשונים של השנה, אבל אני בחרתי להגיע בחלק מהימים לשיעורים כדי לא לפספס חומר. אם הייתי בוחרת לפספס הכול ולהיות רק במילואים הייתי מקבלת יותר הקלות", נ' מסבירה את האבסורד שיש בחלק מההנחיות, "הרגשתי שלא כל כך מבינים שיש לוחמים שאצלם זה הכול או כלום, אבל יש גם הרבה תומכי לחימה שעובדים במשמרות ולהם אפשר לתת פתרון שיכול לעבוד בצורה יעילה יותר. אני מאמינה שיעזרו לי להשלים את החומר, עכשיו כבר יש תמיכה. אני בשבוע השני ללימודים ולא יודעת מה יהיה, מניחה שהפערים יצופו לקראת המבחנים", היא מעריכה.
סרן מ' הוקפצה למילואים לתפקיד קמב"צית הנדסה בחטיבת גולני, ונמצאת כרגע בבסיס אורים בדרום. היא מספרת על רגשות מעורבים לקראת פתיחת השנה האחרונה של התואר שלה, בעיקר מול חבריה שנלחמים כעת בעזה, גבול הצפון ויהודה ושומרון. "אני לא מרגישה שמשאירים אותי מאחור כי שולחים כל הזמן סקרים ושואלים מה קורה, ואני זמינה ויכולה לענות, אבל החבר'ה שבפנים לא זמינים ולא יכולים לומר את דעתם. הם לא יודעים ששנת הלימודים מתחילה. אני מסכימה שרוצים לחזור לשגרה ולהניע את המשק, אבל הלימודים לא יכולים להמשיך בדרך הרגילה", היא אומרת בנחרצות, "אין באמת זמן לעשות להם השלמות. סטודנט להנדסת חשמל צריך לשבת ולתרגל, סטודנט למדעי המחשב או ביולוגיה צריך לשבת וללמוד את החומר, הוא לא יכול לבוא יומיים לפני מבחן או עבודה ולהגיש משהו. צריך לחשוב על מתווה אחר למילואימניקים כדי שיצליחו להדביק את הפער ולסיים את השנה הזאת כמו כולם או לפחות לנסות לדחוס את זה בסמסטר קיץ. אני לא מאמינה שהאוניברסיטאות יצליחו להשלים את החומר בתקופה כזאת קצרה, זה לא אפשרי".
תם: "מה שהחזיק אותנו פה זה היחד, אבל מעכשיו הרבה סטודנטים מרגישים שהם הולכים להפסיד את הלימודים, וזה מתחיל לערער אותם. אני חושש שאנשים עכשיו ילמדו בכל זמן פנוי שיש להם, ואיכות התרגילים וההקפצות שלנו תרד"
היא מספרת שברמת התקשורת הבסיסית עם אנשי הסגל שלה, היא ציפתה ליותר. "אני לא יודעת מה התפספס כשהכול התחיל, אבל הם לא ידעו שאני במילואים עד שאני פניתי ושאלתי מה הזכויות שלי. לא בדקו מה שלומי ואם אני בסדר. ההקלות לא היו ברורות ומרגיעות. יצאה הודעה על פטור משש נקודות זכות, אבל כשהתקשרתי למחלקה שלי אמרו לי שזה לא ברור ולא ידעו לומר האם זה יקרה או לא. להבנתי הם לא נסגרו על שום מתווה. זה מבאס כי יש לי פרויקט גמר השנה ואני לא יודעת איך אעשה אותו. אני בפרויקט מצטיינים של התואר וגם אותו אני לא יודעת איך אעשה. כרגע רוב הקורסים עם נוכחות חובה ואין הקלות, אז אין לא יודעת מה הם מצפים שנעשה, מבחינתי כסטודנטית במוסד – ציפיתי ליותר".
אלחנן פלהיימר, יו"ר התאחדות הסטודנטים, מספר כי הם פועלים בשני ערוצים כעת: הראשון מול האקדמיה כדי לוודא שזכויות הסטודנטים נשמרות ומקבלים סיוע בחוסן הנפשי. הערוץ השני הוא מול המדינה, מולה פועלים שלא יהיה קיצוץ בתקציב הקרוב ואף להגדיל אותו. הוא טוען שהבעיה העיקרית בסוגיית פתיחת שנת הלימודים והמתווים לסטודנטים היא חוסר האחידות בין המוסדות, "היה פה כאוס גדול, וזה בשם החופש האקדמי של המוסדות שיצר חוסר סטנדרטיזציה. לא היה כאן מבוגר אחראי שינהל את זה ולכן הם עשו ככל העולה על רוחם. מוסד אחד נתן 100 כלים במתווה שלו ואחר נתן רק 10. מילואימניק אחד קיבל משהו אחד והחבר שלו קיבל משהו שונה לגמרי וזה הגדיל את פערי המעמדות", טוען פלהיימר ומציין כי הם דרשו ליצור רף בסיסי מסויים לכל המוסדות, שממנו כל מכללה ואוניברסיטה תוסיף משלה. 70 אלף סטודנטים נמצאים כיום בשירות מילואים פעיל, כרבע מכלל חיילי המילואים, ועבורם מבקש פלהיימר להדגיש שההתאחדות נלחמת שאף אחד מהם לא יישאר מאחור. "אין שום סיבה שהלימודים של מילואימניק שמחרף את נפשו ייפגעו. קיימנו לא מעט מפגשים עם סטודנטים בשטח ואנחנו מקבלים את הבעיות שעולות באופן ישיר. אנחנו נהיה השוטר הרע מול המוסדות האקדמיים ונוודא שכל מוסד יעמוד במה שהוא אמר וייתן לסטודנטים מה שמגיע להם. נפעל בצורה הכי אגרסיבית מול מוסד שלא יעשה את זה", והוא מוסיף, "הציפייה שמילואימניק ישר יתחיל ללמוד כאילו כלום לא קרה היא לא ריאלית. יש כאלה שצריכים לנשום קודם, לעבור טיפול ולחזק את החוסן הנפשי שלהם". התחושות של הסטודנטים מעורבות. הרי מצד אחד, לוחמינו נלחמים בדיוק בשביל להחזיר את השגרה למדינה ישראל, זאת בנוסף לנזק שעלול להיווצר למשק המקומי שזקוק למורים, מהנדסות, רופאים ועובדות סוציאליות חדשות. מצד שני, אי אפשר להתעלם מהעובדה ש־70 אלף סטודנטים עדיין נלחמים בתוך עזה, קופאים במוצבי החרמון או מטפלים במחבלים ביהודה ושומרון, ובינתיים הם רואים את הלימודים מתרחקים מהם, ואת הפער בחומר הלימודי הם יצטרכו להשלים אחר כך על חשבון זמנם הפנוי. אז ביום ראשון הקרוב, כשאתם מגיעים לקמפוסים ומתחילים ללמוד זכרו בזכות מי אתם שם, וכשהם יחזרו, תנו להם כל מה שהם יצטרכו כדי שתוכלו לעמוד יחד בטקס סיום התואר.
* תגובת האוניברסיטה העברית לטענות שהעלתה רס"ל נ:
"ריפוי בעיסוק הינו אחד ממקצועות הבריאות, ככזה הוא דורש מבחני רישוי של משרד הבריאות ועמידה בתנאים מחמירים. במטרה לוודא כי הסטודנטים יוכלו להשלים את שעות ההכשרה החליטו החוגים בכלל האוניברסיטאות והמכללות על פתיחה מוקדמת של שנת הלימודים. ההחלטה התקבלה לאחר לבטים קשים ותוך התייעצות מלאה עם נציגות אגודת הסטודנטים בכל אחת משנות הלימוד וכן, התקיימה פגישת זום של ראש תוכנית הבוגר עם כלל הסטודנטיות, במסגרתה הוסבר המתווה, והסטודנטיות הוזמנו להביע את דאגותיהן וחששותיהן, במטרה לתת להן את המענה האופטימלי".
