"אני לא איש הסברה, אני לוחם תודעה"

מתימן ועד שוודיה

בסרטוניו, כהנוביץ' אינו חושש לנפץ את בועת התקינות הפוליטית ולבקר את התרבות הערבית והמוסלמית: "אני אומר אמירות לא פופולריות ועושה את זה קצת בכוונה. אנשים מהשמאל חושבים שאני ימין קיצוני, וימנים חושבים שאני שמאלני שהתפכח, אבל מבחינתי הביקורת שלי על החברה המוסלמית קשורה דווקא לזה שאני איש שמאל. כל הערכים שאני מאמין בהם, כמו דמוקרטיה וזכויות נשים ומיעוטים, לא קיימים שם. אני שמאלני שלא עושה למוסלמים 'הנחת ילד מפגר'. השמאל מנופף בערכים האלה, אבל 'מוותר' לחברה הערבית. כל מה שהשמאל שונא בקרב הימין והדתיים בארץ, אצל המוסלמים זה פי מאה יותר גרוע.

"הרבה פעמים אני מזכיר בסרטונים שלי את המלחמה בסוריה, ואומר שאם זה מה שהם עושים אחד לשני, אפשר רק לדמיין מה הם יעשו לנו. הם היו עושים את זה לוּ רק הייתה להם הזדמנות, והנה לחמאס הייתה הזדמנות. הבעיה היא שאנחנו לא מקשיבים ברצינות למה שהם אומרים בצורה מפורשת. אנשים קיצוניים אומרים מה שהם חושבים ומה שהם רוצים לעשות, בלי פילטרים. אפשר להגיד על היטלר הרבה דברים, אבל שקרן גדול הוא לא היה. אנשים לא רצו להקשיב לו, ואמרו שכשהוא יעלה לשלטון הוא יתמתן.

"אם היינו מגלים שכל המדינות המוסלמיות דמוקרטיות, אין בהן מלחמות, ורק ישראל מציקה לעזתים, אז אולי אנחנו באמת לא בסדר", מציג כהנוביץ' חלק מהטיעונים שהוא משמיע בסרטונים. "אבל אם בכל המדינות הללו אין זכויות נשים ויש מלחמות פנימיות, אז אולי ישראל לא אשמה בזה. אני אומר לצופים, אני יודע שמאוד נוח לדבר על מה קורה כאן בכפר ליד חברון, אבל מה עם המלחמה שמתחוללת בסוריה? מה קורה בתימן? מה עם אחוזי האונס בשוודיה? למה עקומות האונס שם קפצו בשנים האחרונות? האם זה בגלל שהשוודים החלו לאנוס יותר, או שזה קשור למהגרים שהגיעו? אם אתה מצפה מישראלים ליותר ומאחרים לפחות, אז אתה הגזען, לא אני".

כהנוביץ' מכיר היטב את השיח של השמאל העמוק. "חייתי עשר שנים בברלין, עבדתי שם כמורה דרך. זו עיר מאוד שמאלנית, במיוחד הישראלים שם. המדריכים האחרים היו להט"בים, טבעוניים, אנשים שמתנגדים למערכת הפוליטית ומתנגדים למוסד המשפחה. בין כמה עשרות מדריכים ישראלים היו רק שניים נשואים עם ילדים, ואני הייתי היחיד שהגדיר את עצמו כציוני. אני רואה את עצמי כליברל, ואני מבדיל בין ליברלים, כמוני, לפרוגרסיבים שכבר מנותקים מהמציאות. אני אומר להם: אתם להט"בים, סבבה, אבל באיזו מדינה הייתם מעדיפים לחיות עם הנטיות שלכם, בישראל או בעזה? הם לא מוכנים להתמודד עם זה. השמאל העולמי הלך לאיבוד אחרי כל מיני תיאוריות פוסט־מציאותיות, ומתעלם מכך שהעולם המוסלמי מתנגד לכל הערכים שהשמאל מתהדר בהם".

כהנוביץ' לא חושש להתפלמס עם גדולים ומפורסמים ממנו. כך למשל בסרטון שהוקדש להפרכת טיעוניו של גאבור מאטה, יהודי קנדי ניצול שואה, רופא ופסיכולוג שעוסק בטראומה. מאטה טען שטבח שבעה באוקטובר אירע בגלל מה שישראל עשתה ב־1948. בסרטון נגדי הפריך כהנוביץ' טענה אחר טענה.

"בכלל לא הכרתי אותו לפני שבעה באוקטובר", הוא מספר, "עד שנציגה ותיקה של האוניברסיטה העברית בקנדה יצרה איתי קשר ואמרה לי שהקהילה שם שבורה ומרוסקת מהאנטישמיות שמשתוללת שם. בקנדה, לעומת ארה"ב, האנטישמיות הייתה מוסווית היטב במהלך השנים, ופתאום זה התפרץ. כשיהודי ניצול שואה מדבר בקול שקט ורך זה לכאורה משכנע, אבל זה לא רלוונטי לטיעונים שלו. פוליטיקת הזהויות מאוד חזקה בצפון אמריקה, מה שמביא להמון עיוותים. נכון שאם את אישה אז אולי יש משהו אחר בנקודת המבט שלך, אבל להגיד 'אני צודקת כי אני אישה' או 'אני צודק כי אני שחור'? זו לגמרי גזענות".

איש היער

כהנוביץ', 41, מתגורר עם אשתו נורה ושלושת ילדיו באחד מקיבוצי הדרום, ומגדיר את עצמו ליברל, ציוני וחילוני. הוא נולד ברחובות, גדל בכרמי־יוסף ושירת בחיל השריון. הטיול־אחרי־צבא שלו לא היה אל המזרח או לדרום אמריקה; התעניינותו העמוקה בהיסטוריה הביאה אותו לאירופה, למסע בעקבות מלחמת העולם השנייה. "קניתי וואן ונסעתי במשך ארבעה חודשים מנורמנדי לסטלינגרד", הוא מספר.

אחרי שסיים את לימודי התואר הראשון, בהיסטוריה ומדעי המדינה, יצא כהנוביץ' למסע נוסף, של שנה וחצי, בקרב קהילות אלטרנטיביות ברחבי העולם. עם כל קהילה כזו הוא חי במשך כמה שבועות. הוא שהה עם קהילה באלסקה ועבד שם בדוכן הפלאפל הצפוני ביותר בעולם; עם קהילה בצרפת שחיה לפי רעיונותיו של מהטמה גנדי; בבוליביה הוא חי עם קהילת איימיש מבודדת; בארה"ב הצטרף לקהילת חב"ד בברוקלין. וגם בארץ הוא חי תקופה בקיבוץ נאות־סמדר בערבה, שחבריו מקיימים קהילה אקולוגית, שיתופית ורוחנית. "זה לא היה מסע של אדם אבוד שחיפש את עצמו", הוא אומר. "רציתי לראות ולהכיר איך אנשים אחרים חיים. כששואלים אותי למה עשיתי את זה, אני עונה 'למה כולם לא עושים מסע כזה? איך הם כל כך בטוחים בנוגע לאמת של עצמם?'"

כשחזר מחו"ל לקראת תואר שני בלימודי ארץ ישראל, החליט ליישם מה שפגש במסעותיו ולהקים לעצמו מתחם מגורים ביערות הכרמל. "ראיתי שזה לא כל כך קשה לחיות בלי חשמל ומים זורמים, ואמרתי לעצמי 'למה לגור בעיר ולצאת לטבע, כשאפשר לחיות בטבע ולצאת לעיר כשצריך'". הוא הקים אוהל מרווח ומאובזר באמצע היער, וחי שם במקביל ללימודיו באוניברסיטת חיפה. תקופת מגוריו ביער תועדה בסרט "הבית" (זמין לצפייה ביוטיוב תחת השם "לחיות שנתיים באוהל בכרמל"). הסרט עוקב אחרי התמודדותו עם החיים בטבע, תגובות הסביבה והקשר שנרקם בינו ובין נורה, מתנדבת מגרמניה שפגש כמה שנים קודם לכן ביד ושם כשהגיע לשם במסגרת הכנותיו למסעו באירופה, ושבהמשך הפכה לאשתו.

חשוב אבל לא מרשים

אז מה מביא מורה דרך ואיש שטח לעבור למדיום הדיגיטלי? ההחלטה להפוך ליוטיובר התרחשה באופן אורגני כמעט, מתוך ההתפתחות המקצועית של כהנוביץ'. "עשיתי קורס מורי דרך והדרכתי תיירים ישראלים בברלין, אבל במקביל היה לי חשוב להביא תיירים זרים לישראל. הבעיה בישראל היא שיש בארץ לא מעט אתרים סופר־חשובים, אבל הם לא מרשימים. אף אחד לא עומד מול הכותל ואומר 'וואו, איזה קיר יפה', ואף נוצרי לא נכנס לכנסיית הקבר ואומר 'וואו, איזו כנסייה מהממת'. רוב האתרים בארץ, אם לא מכירים את ההיסטוריה שלהם, הם לא מרשימים. כל כנסייה ממוצעת באירופה הרבה יותר יפה מהכנסיות כאן. מצד שני כאן האתרים הכי חשובים, כי הסיפור קרה כאן. כדי להבין את ההיסטוריה של כל אתר צריך לקחת הדרכה, אבל מדריך פרטי זה יקר. אז הוצאתי חוברות הדרכה לתיירים עבור ירושלים, תל־אביב ומדבר יהודה".

החוברות זכו להצלחה אך תפוצתן עדיין הייתה מצומצמת. לפיכך החליט כהנוביץ' להקים אתר אינטרנט עם מידע מסודר לתיירים, מהאתרים הראשונים בתחום שהיו מקיפים ביותר. "מי שרצה להזמין טיסה ומלון עשה את זה בקלות, אבל מידע שימושי לתייר עצמאי לא היה אז. דברים פשוטים כמו איך מגיעים משדה התעופה לירושלים, איך מתניידים בשבת, איך מגיעים להר הזיתים בתחבורה ציבורית. כתבתי גם על החברה הישראלית, כי מורי דרך אוהבים לדבר היסטוריה אבל בסוף מה שמעניין את התיירים זה היום־יום. הם רוצים לדעת על הכאן והעכשיו לא פחות מעל ההיסטוריה הרחוקה".

כהנוביץ' החל לשלב באתר שלו טקסטים על החברה הישראלית, בנושאים כמו תרבות הילודה בארץ או מה אפשר ללמוד על החברה הישראלית מביקור בסופרמרקט, אבל אז הבין שהדבר הבא באינטרנט הוא תחום הווידאו. "הבנתי שבגוגל אין לי ממש סיכוי, ושהאתר הקטן שלי לא יצליח להגיע לעמוד הראשון. מה שכן יש לי, ואין לכל החברות הגדולות זה פרצוף, אישיות, 'פנים'. זה היתרון שלי, ולכן אני אשתמש בו ואעשה סרטונים". ערוץ היוטיוב פעיל מאז 2017, ובמהלך השנים הצטברו בו כ־200 סרטוני הדרכה וכ־285 אלף מנויים מרחבי העולם.

למבוגרים בלבד

אף שיוטיוב היא לכאורה הפלטפורמה האידיאלית והמרכזית להפצת סרטונים, יוצרי תוכן העוסקים בהסברה מתמודדים בה עם מגבלות שונות. מה שעובד כשמדובר בסרטוני בישול או יצירה, לא תמיד עובד כשמדובר במלחמה. סרטונים שעוסקים בנושאים רגישים נדרשים להצהיר על כך, ויוטיוב מפעילה מגבלות שעלולות לצמצם משמעותית את החשיפה להם. יוטיוב משלמת ליוצרי תוכן שזוכים לשיעור צפיות גדול, אך על סרטונים כאלה היא איננה משלמת, בהתאם לקריטריונים שהיא קובעת.

"על כל הסרטונים הפוליטיים שלי, שהם הפופולריים ביותר, אני לא מקבל שקל", אומר כהנוביץ'. "בגלל שאני מסווג כמי שעוסק במלחמה הוסיפו לכמה מהסרטונים הפוליטיים הגבלת צפייה מעל גיל 18. הצופים שלי מתחת גיל 18 הם בכל מקרה פחות מחצי אחוז, אז לכאורה זה לא צריך להיות אכפת לי, אבל המגבלה של 18 פלוס מורידה את החשיפה הכללית באופן דרסטי. זה לא תיאוריה אלא עובדות. ברגע שסרטון מוגדר מעל 18, אני רואה את הצניחה בכמות הצפיות".

כאשר צופים בתכנים מבינים שהגבלת הצפייה היא החלטה תמוהה. מדובר בנושאים שנלמדים בכל תיכון בישראל, כמו תוכנית החלוקה ומלחמת העצמאות. מכיוון שיוטיוב איננה משלמת על סרטוני הסברה, כהנוביץ' – שמתפרנס מהתחום הדיגיטלי – העלה לאחרונה גם סרטונים מהתחום ה"רגיל" שלו, כמו סיור בכל־בו קיבוצי והיכרות עם המזווה הישראלי, או הדרכה מפורטת לסיור בירושלים לקראת חג המולד.

אתה לא חושש שהסרטונים הפוליטיים ירחיקו מהערוץ שלך תיירים פוטנציאליים?

"יכול להיות שאני מפסיד קצת, אבל מי שמגיע לישראל, מראש לא בא למטרות נופש. מי שרוצה לנפוש יכול למצוא יעדים הרבה יותר יפים וזולים. מי שמגיע לכאן בא כדי לחשוב ולהתחבר. וגם אם זה תייר פרו־פלסטיני, אני רוצה לקוות שהוא יהיה מספיק אינטליגנטי לצרוך מה שמתאים לו ולשים בצד מה שלא מתאים לו".

לעומת ערוץ היוטיוב שלו, שפונה לקהל בחו"ל, התכנים שהוא מעלה לאינסטגרם – בהיקף מצומצם יותר – פונים לקהל ישראלי צעיר. "מאוד הפתיע אותי לקבל הרבה הודעות מצעירות בשנות העשרים לחייהן שכתבו לי 'וואו, למדנו כל כך הרבה מהסרטונים שלך וזה גרם לנו להתעניין יותר בהיסטוריה שלנו'. בעבור צעירים רבים אינסטגרם זה מדיום שמלא בצילומי פוזות ובגדי ים, ופתאום אחרי ההלם של שבעה באוקטובר עולות שאלות יסוד כמו למה בעצם שונאים אותנו כל כך. זה בום שמעורר את כולם, כולל אנשי מסיבות ואנשי שמאל שרואים את עצמם כיצורים אוניברסליים. צעירים פוגשים פתאום באינסטגרם האשמות כלפינו ברצח־עם והם המומים. כתבו לי 'אני לא יודעת איך להגיב לזה, ואתה נתת לי תשובות וגרמת לי לחשוב'".

האם הישראלים "לבנים"

הפופולריות של כהנוביץ' נובעת לא רק מהעניין שהמלחמה כאן מעוררת בעולם, אלא גם מהגישה ומנקודת המבט שלו, שלוקחת בחשבון טרמינולוגיה ותפיסות מערביות. "אם אני אגיד שאלוהים נתן לנו את הארץ ויש לנו זכויות עליה מדורי דורות, זה לא מעניין את העולם. מבחינתו לא חשוב שיהודים התפללו מאז ומעולם לכיוון ירושלים. בנוסף, בשיח הישראלי של ימין ושמאל אנחנו לא משתמשים במונח כמו קולוניאליזם, אבל התרבות האמריקאית והמערבית בכלל עסוקה בזה מאוד. אנשים בעולם עסוקים גם בשאלה האם כיהודים אנחנו 'אנשים לבנים', דבר שבעינינו הוא טיפשי ואפילו אידיוטי. לכן אני חוזר בסרטונים על כך שרוב היהודים בישראל הגיעו ממדינות ערב, כי אני מכיר את הפרספקטיבה שדרכה הם בוחנים את המציאות.

"עוד משהו שאני אומר לאירופים: זו מלחמה דתית. קתולים ופרוטסטנטים הפסיקו לשחוט אחד את השני לפני 400 שנה. העולם הערבי של היום נמצא היום באותו מקום שבו העולם האירופי היה אז. תסתכלו על השמות והדגלים של הארגונים: חיזבאללה, ג'יהאד אסלאמי, חמאס, אל קאעידה – אלה לא ארגונים לאומיים אלא דתיים, ולכן המלחמה היא דתית. בגלל שאירופה כל כך חילונית היא לא מסוגלת להכיל את זה".

איך אתה מחליט על אילו נושאים ליצור סרטונים?

"זו באמת בעיה כי יש לי מיליון רעיונות", הוא צוחק. "אני גם מקבל כל הזמן בקשות והצעות לעשות סרטונים. לא פעם קיבלתי מישראלים בקשה לעשות סרטונים על ההתגייסות הישראלית המטורפת, על התרומות, אימוץ המפונים וההתנדבות הרבה. מבחינתם זה מוכיח כמה אנחנו אכפתיים ומסורים. עבור הישראלים זה קצת ללטף לעצמנו את האגו כמה נהדרים אנחנו, אבל את האמריקאי שמתלבט אם להיות פרו־ישראלי זה לא מרשים. להפך, הנה אנחנו מתגייסים ועוזרים כי יש לנו חשמל ומים וכסף, אבל לעזתים המסכנים אין. דווקא בגלל שאני מכיר את השפה המערבית לעומק, אני מנסה לדבר בעולם המושגים שהם מכירים. בסוף, הדברים שאני מדבר עליהם הם די בסיסיים. אני לא היסטוריון, והחומרים שאני משתמש בהם נגישים ומוכרים לכל מורה דרך כמוני".

ישראל, אומר כהנוביץ', צריכה להשקיע במאבק התודעתי ולהילחם באנטישמיות כל הזמן, לא רק בעת מלחמה. "באמצע הקרב אנחנו תמיד נפסיד. אם שמים תמונה של ילדים עזתים מול טנק מרכבה, ברור פה מי החזק ולאף אחד לא אכפת מעובדות ומנסיבות אחרות. הלוחמה התודעתית צריכה להתנהל בשפה של ערכים ולהתקיים לאורך כל הזמן. בעיניי המלחמה היא נגד הרב־תרבותיות, הפוסט־לאומיות והפרוגרס. זה שאין יותר נכון ולא־נכון, אמת ושקר. זה אסון, ובזה צריך להילחם".

"באחד הסרטונים אני אומר שאם אנחנו רוצים עתיד טוב יותר אנחנו חייבים להקשיב אחד לשני, ואז אני מראה את סינוואר אומר 'אנחנו צריכים לרצוח אותם ולהוציא את הלב'. אז אנחנו רוצים שלום ורוצים שגם הם ירצו שלום, אבל בואו נקשיב באמת למה שהם אומרים"

כחבר קיבוץ, כהנוביץ' רואה כיצד עולמם האידיאולוגי של קיבוצניקים רבים קרס עליהם בעקבות שבעה באוקטובר. הוא מציע להם בעיקר להקשיב ברצינות לצד השני, מה שלדבריו הם נמנעו לעשות במהלך השנים. "יש לי סרטון שבו אני מדבר על המלחמה, על ההרג על הנופלים, ועל כך שאם אנחנו רוצים להגיע לעתיד טוב יותר אנחנו חייבים להקשיב אחד לשני. ואז אני מראה קטעים של סינוואר אומר 'אנחנו צריכים לרצוח אותם ולהוציא את הלב והגוף'. אז אנחנו רוצים שלום, ואנחנו מאוד רוצים שגם הם ירצו שלום, אבל בואו נקשיב באמת למה שהם אומרים. אי אפשר לגרום להם להגיד מה שאנחנו רוצים לשמוע.

"נניח שאבו־מאזן היה אומר 'אנחנו מוכנים לשתי מדינות בתנאי שתחזרו לגבולות 67", אבל אפילו את זה הוא לא אומר. הרי בהודעה רשמית, לא כפליטת פה, הוא אמר שישראל אחראית לטבח במסיבה. בדוקטורט שלו הוא טען שהציונים אחראים למה שקרה להם בשואה. אז מי שלא מקשיב עיוור למציאות, ומי שמקשיב וחושב שיש עם מי לדבר אין כבר מה להתעצבן עליו. יש לנו אנרגיה מוגבלת וזמן מוגבל, צריך רק לקוות שיש מספיק אנשים שמוכנים עדיין להקשיב ולחשוב".

הקרב על הזמן

בניגוד לעולם הממשי, שבו מורי דרך מתחרים ביניהם על קבוצות, בעולם הדיגיטלי יש מספיק לכולם. "יוטיוב פתוח ונגיש לכולם, ואני לא מבין איך אין עוד מאה אנשים כמוני. לא המצאתי שום דבר, כל מורה דרך יכול להגיד את מה שאני אומר. גם אם כל 5,000 מורי הדרך בישראל יעשו סרטונים זה לא יפגע בי, כי התחרות שלי היא לא עם מורי דרך אחרים וגם לא עם ערוצי יוטיוב אחרים. התחרות שלי היא עם סדרות שאת רוצה לראות בנטפליקס או עם מטלות שאת צריכה לעשות. אני מבקש ממך את הדבר הכי יקר – את הזמן שלך. אם בעבר נפט היה המשאב הכי יקר, היום הזמן והתודעה האנושית הם המשאב הכי יקר. המלחמה היא גם על התודעה וגם על הזמן".

מתוך רצון להפיץ את התכנים שלו, מציע כהנוביץ' לגולשיו לקחת את התכנים ולתרגם אותם בעצמם לשפות נוספות ככל שיחפצו. לצערו ולתסכולו, אף שהציע את החומרים ללא שום תמורה לגופי הסברה ממשלתיים, איש לא חזר אליו. "אמרתי לכולם 'קחו את הסרטונים, תרגמו, תפיצו, שדרגו, אני לא צריך זכויות יוצרים', אבל כל מי שפנה אלי היו רק אנשים פרטיים. יש כיום כמה חברות הייטק גדולות שמשתמשות בחומרים שלי. הן השקיעו מזמנן וכספן בדיבוב מתורגם לשלל שפות אירופיות. זה שאף אחד מארגוני התפוצות ומשרד החוץ לא אמר 'הנה, בוא נאתר את החומרים הכי טובים שיש לנו ונעבוד איתם, היה מאוד מאכזב'".

אתה שופר של קול יהודי וציוני, ונשוי לאשה שאיננה יהודייה. איך הדברים מתיישבים מבחינתך?

"אני מאוד חילוני ולא מאמין בא־לוהים, אבל ההיסטוריה היהודית היא חלק משמעותי ממני. תמיד שאלתי את עצמי איך לא מפריע לי שהילדים שלי אינם יהודים. עוד לא היתה לנו התנגשות עם הנושא הזה כי הילדים עוד קטנים. הם יודעים שעם אבא מדברים עברית ועם אימא גרמנית, וזה מה שהם מכירים. היה מי שאמר ש'יהודי הוא לא מי שאימא שלו יהודייה אלא מי שהנכד שלו יהודי', וזה גורם לי לחשוב על העתיד. מצד שני, יש לי זוגיות טובה כבר עשרים שנה. זו גם אחת הסיבות שאנחנו מתגוררים בקיבוץ, כי שם זה 'נון אישיו'.

"אם הייתי מאמין בא־לוהים אולי הייתי חושב אחרת. הייתי יכול להיות יהודי ממש טוב ומתנחל מעולה. אני שייך לשמאל החילוני, אבל אני חושב שאם הייתי צריך לדרג איזו חברה אני הכי מעריך בחברה הישראלית, אלה היו הדתיים־לאומיים. הם שמים את הלאומי לפני האישי, וקצת כמו שנעמי שמר אמרה, הם ההמשך של העלייה השנייה".