"אלאמר חשבה כמה הוא חכם, הלמוט, וכמה רגישות ועומק יש בו, וגם הרהרה בזה שכל פעם היא שוכחת כמה אנשים יכולים להיות מורכבים ושלא הכול שחור או לבן כמו שהיא לפעמים רואה את הדברים" (עמ' 119).
הפִּסקה הזאת באמת מופיעה ב"שיער כחול פרחים אדומים", ולא באירוניה. היא מייצגת את הספר ולא מייצגת. מייצגת בהגזמה. כי לא הכול בספר הזה הצהרתי עד כדי כך, ודאי לא פרימיטיבי עד כדי כך. הכפית לא תמיד נדחפת אל תוך הפה. אבל בדרך כלל היא כן. אלה מושקוביץ־וייס לא מוותרת על אחרון הקוראים הלא־מרוכזים. ומסבירה. ומבהירה. ומחדדת. לוודא הבנה. לוודא הריגה. שיכירו וידעו כל יושבי תבל שאנשים יכולים להיות מורכבים ושלא הכול שחור או לבן כמו שהם לפעמים רואים את הדברים.
אֵלאָמַר, מתברר שיש שם פרטי עברי כזה, היא גיבורת הספר. מורה ישראלית לאמנות, אם יחידנית, שלשד חייה נמצץ ממנה בצעירותה בתקיפה מינית – ומאז ועד השינוי שמחולל בה המפגש עם הלמוט היא חיה במין דיכאון כרוני. הלמוט, האם יש שם פרטי גרמני אחר, הוא קולנוען מצפּוני, אב־גרוש לבן המידרדר לניאו־נאציות, שגם על חייו מוטל צל מדכא. סבו של הלמוט היה שכנו של סבה של אלאמר בברלין בשנות השלושים. הראשון, איש האס־אס, גזל מהשני ציור מסתורי ומעורר השראה של צייר ידוע שהנאצים הוקיעוהו כאיש האמנות המנוונת. אלאמר והלמוט היו קשורים כל אחד לסבו – וגם לתמונה או לזיכרונות ממנה. הם יוצאים יחד למסע להשבת הגזלה, שכמובן מסתבך ונוגע בסודות ובשקרים. אגב כך שבה אל אלאמר גם גזלת נשיותה.
כבספרה הקודם, "רגשות", מפגינה המחברת יכולת גבוהה בטוויית מצבים בין־אישיים מורכבים ובניתוח מפורט של הסבך הרגשי שהם גורמים. הניגש לספר הזה כאל ספר־ז'אנר העוזר להעביר בהנאה טיסה, לברלין נניח, עם נגיעות קלות של היסטוריה, פסיכולוגיה ואמנות, יקבל את מבוקשו. פשוט כדאי להתעלם מהיומרה הגבוהה מכך יותר הנודפת מן הדפים. הספר, ממש כמו גיבורתו, סובל מחוסר מודעות לכתמים העיוורים שלו. הוא חוגג את המורכבות של האדם – בפשטנות. את האמנות – בכתיבה מסחרית. ואת הפתיחות האוניברסלית – בקיבעון אידיאולוגי.
כמה סמלי הוא שאותה אלאמר אשר במפגשה עם הלמוט הטוב התפכחה מדעותיה הקדומות על גרמנים, גם "נזפה בעצמה" בשובה לישראל על "הדעות הקדומות על נהגי מוניות" שהיו לה – וזאת בזכות נהג מונית שהשכיל לומר כי "הממשלה הזאת שלנו תמיד מחפשת תירוצים לצאת למלחמה… אני מאוד מפחד מהקיצוניות של הממשלה הזאת" (עמ' 162). הידד, יש גרמנים טובים ויש נהגי מוניות נבונים. באותה רוח, את פעילות בי־די־אס בגרמניה בימינו משייכת המחברת דווקא לימין הקיצוני; ואילו הקומוניסטים הגרמנים, אלה שבמציאות שיתפו פעולה עם הנאצים וכך העלו אותם לשלטון, הם ברומן הזה חסידי אומות העולם. אלו הן זוטות בשולי הספר, אך הן מחזקות את התחושה הכללית שגם לעצמה צריכה הייתה המחברת לומר "שלא הכול שחור או לבן כמו שהיא לפעמים רואה את הדברים".
שיער כחול פרחים אדומים
אלה מושקוביץ־וייס
ידיעות ספרים, 220 עמ'
