כבר בגיל 21 רות עברה לגור בנחלאות אבל איכשהו שלושה ימים לפני המלחמה, היא מצאה את עצמה שוב בבית הוריה בפסגות. "זו הייתה תחנת ביניים בין דירות", מספרת רות מחדר ילדותה. "לא גרתי פה מגיל 16, העצמאות שלי הייתה הדבר הכי חשוב לי בחיים ובגלל העבודה האינטנסיבית שלי אני צריכה מרחב שקט בסוף היום. ובכל זאת יש משהו מאוד מיוחד בלחזור לגור עם ההורים עכשיו. המלחמה גורמת לדברים מפתיעים לקרות וזה עובד, כנראה הקרקע הייתה מוכנה לזה. אומנם אני מקווה שלא אשאר כאן תקופה ארוכה אבל זה פתח משהו חדש. במלחמה יש משהו קיומי, חזרתי למשפחה, לגרעין – אלה דברים שתופסים יותר חשיבות. ההרגשה היא שהגרעין המרכזי זורח, מתחדדים לי הדברים החשובים באמת, ובאופן מפתיע יש לי סדר פנימי בהיר דווקא בתקופה הזאת".
כשהיא הייתה בת 20 רות חלמה להיות מדריכת רכיבה. "תכננתי לעבוד עם נוער בסיכון בחווה טיפולית. אז הלכתי ללמוד אצל המאמן הכי נחשב בארץ, אפילו עברתי לגור בגולן כדי להגשים את החלום הזה. התבגרתי ועברתי תהליכים ולאט לאט הבנתי שזה חלום נחמד אבל אני מחפשת משהו אחר. בסיעוד מצאתי את הביטוי לחלקים נוספים שבי וכבר 12 שנים שאני עובדת במצבי חירום וטראומה, במתח מאוד גבוה".
בהמשך רות החליטה להכניס עוד תחום עיסוק לחייה ופנתה לעולמות הטיפול במים. לקראת תקופת החגים, היא החליטה לצאת לאור, אבל אז פרצה המלחמה. "תחושת החירום שוב השתלטה על המקומות הרכים שהתחלתי לבנות והרגשתי שזה מתמסמס וכבר חשבתי להניח את זה בצד, אבל אז הרבה בריכות פתחו את עצמן למטפלי מים בהתנדבות מתוך הבנה שהטיפול במים נותן מענה לצרכים בעת הזו: מאפשר שחרור, תחושה עטופה וריפוי", היא אומרת, "בהתחלה טיפלתי בנשות מילואימניקים, בהמשך הייתי חודש עם מפונים במלונות ים המלח, יצא שצברתי קילומטרז' טיפולים שלא תכננתי".
לקח לה זמן לעשות את המעבר בין התזזיתיות של העבודה במיון לרוגע של המים. "בהתחלה הייתי מגיעה למים והיה לוקח לי זמן לעשות את המעבר. בסוף הטיפול הראשון שלי במהלך הלימודים, המטופלת שאלה אותי במה אני עוסקת ועוד לפני שעניתי היא אמרה שמרגישים שאני עובדת במשהו מהיר ויעיל. עם הזמן למדתי לאזן ולתת לכל עיסוק את מקומו".
יש ברות משהו מואר. היא נשענת על תורתה של ימימה אביטל וניכר שהדברים שהיא אומרת אינם מהשפה ולחוץ. "ברווקות יש תחושה של קלקול שצריך לתקן, יש בעיה שצריך לפתור אבל אני מרגישה שהמשוואה הזאת לא נכונה. הרבה זמן חייתי בתפיסה הזאת ובשנים האחרונות עברתי לתדר אחר, שבו אני בבנייה של החיים שלי. אני מוסיפה, לא מתקנת. זאת התנועה. אם פעם הייתי ממוקדת בשאלה של 'למה', אז עכשיו השאלות הן 'מה ואיך'. יש לימימה מושג מאוד יפה שמתייחס ל'משקלים מעלים ומשקלים מורידים'. זו ממש פיזיקה. כשאני עוסקת ב'למה' אני מרגישה את האנרגיה יורדת ונחלשת, וכשאני בונה משהו אני צומחת. ישנו ה'יש' והוא ממשיך לגדול. וכשעסוקים במה חסר זה תמיד מרוקן ולא מצמיח. ככה אני מרגישה יותר נינוחה מול הרווקות היא חלק ממני אבל היא לא צובעת אותי".
הבאר – אתר שידוכים והיכרויות, מקום שרואה אותך | לכניסה למרחב בטוח להיכרויות במגזר הדתי >> לחץ כאן
להצעות, תגובות והשתתפות במדור – כתבו לנו: lovemotzash@gmail.com
