מאחורי הדלת הלבנה בבניין רב־קומות ברמת־גן חיכתה לי אביה הוכמן. מה שראיתי בשנייה הראשונה הוא מטר חמישים ושמונה של אנרגיות טובות. עוד לפני שהספיקה להציע לי קפה גלשנו לשיחה שנדמה שהמשיכה מאיזו נקודה שעצרנו בפעם הקודמת שנפגשנו, אלא שלא נפגשנו מעולם.
אני מזהה את הכיור ואת מכונת הקפה, את מסך הטלוויזיה מול הספה בסלון, את המצעים על המיטה, את המרפסת. בקיצור – בארבעת החודשים האחרונים, בכל ביקור באינסטגרם נכנסתי גם לבית של משפחת הוכמן. זה התחיל בסטוריז של הסטנדאפיסט חסר המעצורים שעלה על מדים ודהר אל הבסיס למרות שידע שלא יגיע אליו צו, כי הוא שוחרר ממילואים בגלל מחלת הסרטן שהתגלתה אצלו כמה חודשים קודם לכן, אחרי שהסתובב על מדים בין בסיסים כדי להרים את המורל הוא קיבל צו רשמי מצה"ל וקיבל את התפקיד – קצין חיוך ראשי. אביה נשארה בבית, רגע לפני לידה עם רום בן השנתיים וחצי, ועד שממש נכנסה לחדר הלידה היא לא הייתה בטוחה שגיא יצליח להגיע.
בשיחה עם אביה אני לא בטוחה מי המראיינת ועל מי בסוף תהיה פה כתבה, אז רגע לפני שהמשכתי בסיפור על איך הגעתי לעבוד בעיתון קטעתי את השיחה וביקשתי ממנה שתספר מי היא, לטובת אלו שלא מכירים.
הנטייה היא לפחד מאיך שהדברים ייראו, אבל הדבר הנכון הוא לקבל את בן הזוג איך שהוא ולהבין שגם הפדיחות שלו הן חלק מהמכלול, וזה מי שאני אוהבת
"מי אני. זאת שאלה יפה. אני אמא של רום ועוז. אני בן אדם שמנסה לעשות כיף, ומשתפת באינסטגרם את הכיף הזה. בתקופה המטורפת הזאת אני מרגישה את החשיבות של שיתוף. אני משחררת לרשת אסקפיזם מתוך הבנה שהחיים לא קלים, ובמקום לשקוע בעצבות אני מציעה נקודת מבט טובה יותר. ואני אשתו של גיא הוכמן. אני אומרת את זה בגאווה גדולה, לא רק כי הוא גיא הוכמן. לאנשים יש נטייה להיעלב בשבילי כשמגדירים אותי כ'אשתו של'. אבל לי אין בעיה עם זה, זה לא מקטין אותי ולא הופך אותי לבלתי נראית, אני לא רואה את העולם ככה. יש סיטואציות שזה הפוך – גיא הוא הבעל של אביה. ובחיים אני גם אחות או אמא או בת של, ולפעמים הייחוס מתהפך וזה בסדר גמור".
לפני שבועיים אושיית רשת מפורסמת פרסמה פוסט שכותרתו "שיעור בפמניזם", ובו היא סיפרה שהציעו לה ריאיון שער לעיתון נחשב כאשתו של מילואימניק, אבל היא סירבה כי היא הרבה דברים אחרים לפני שהיא אשתו של מילואימניק.
"גם אני מגדירה את עצמי פמיניסטית, אלא שקבוצה מסוימת השתלטה על המונח ולקחה אותו לקיצוניות וככה אני לא נכנסת להגדרה. גיא הוא בן הזוג שלי, אני לא קוראת לו בעלי. חשוב לי לפרנס את עצמי, יש בינינו חלוקה שווה במשימות הבית ובהורות. אני בעד שנשים יתפסו עמדות מפתח ומפריע לי שמקטינים נשים. אבל השיח הזה הולך לעיתים קרובות לאזורים הלא נכונים, כמו למשל המקרה עם התצפיתניות. עצם האמירה שלא הקשיבו להן כי הן נשים מקטינה אותם, זה מבדיל אותן מהשאר. גם לגברים לא הקשיבו. נעשה פה עוול לפמיניזם. אבל אם אני מנקה את הקולות הקיצוניים אני בהחלט יכולה להגדיר את עצמי פמינסטית. וזה בכלל לא נורא להיות אשתו של, והנה יוצאים מזה גם דברים טובים. אילולא גיא לא היית יושבת כאן עכשיו.
"באופן כללי עיקר המלחמה שלי היום ברשת היא נגד קיצוניות. קשה לי עם דעות ימניות קיצוניות, וקשה לי עם דעות שמאלניות קיצוניות. רוב האוכלוסייה היא אמצע, אני מסיקה את זה מתגובות שאני מקבלת על התוכן שלי, שגם נמצא איפשהו בנקודת האמצע. אבל אני גם לומדת שלאנשים אין זמן בחיים ולכן קל להם יותר להכניס הכול לתבניות – תגידי משהו ימני ואת מתויגת עם החצאיות שגרות בהתנחלויות. תשתפי בדעה שמאלנית אז את בטח צמחונית, אוהבת בעלי חיים ושותה חלב סויה. וזה יוצר אשליה שאין אמצע, אבל האמת היא אחרת – יש המון אמצע".
איך הכרת את גיא?
"הגעתי לחתונה של חבר שהיה דמות מוכרת בתעשיית התרבות, גיא היה שם ככתב של גיא פינס וסיקר את ההופעה הראשונה של קובי פרץ אחרי שיצא מהכלא. לא הכרתי אותו אז, זה היה קצת אחרי שסרטון שפרסם התפוצץ ברשת אבל עוד לפני שהפך להיות מה שהוא היום. היה איזה רגע בחתונה שהמבטים שלנו הצטלבו, אבל הוא לא עשה את הצעד. אחרי החתונה מצאתי אותו בפייסבוק ועשיתי לייק. אני לא יודעת איך בין אלפי העוקבים הוא ראה את הלייק הזה ושלח לי הודעה. במשך תקופה ניסינו לקבוע להיפגש וזה לא עבד עד שהרמתי את הכפפה – בתכלס כמו שאני אוהבת – וכשהגעתי לתל־אביב קבעתי עובדה ונפגשנו. וזהו, זה היה הדייט הראשון והאחרון שלנו. אחרי שבועיים כבר ידענו שנתחתן".
ההצעה הגיעה אחרי שנה שהיו יחד, ואחרי לא מעט פעמים שגיא עבד עליה שהוא שולף טבעת. לכן, כשהוא באמת התכוון להציע לה והזמין אותה לבמה מול אולם מלא אנשים בהופעה שלו בניו־יורק, היא לא עלתה.
אביה (32) נולדה והעבירה את רוב חייה בירושלים, הצעירה מארבעה ילדים לבית משפחת בר. אחרי שנים שעבדה בעסקי המסעדנות וכמעט נכנסה כשותפה באחת מהמסעדות שעבדה בהן כמלצרית, היא החליטה לפרוש מהתחום בהבנה שהיא רוצה חיים אחרים. היא החליטה ללמוד תקשורת במכללת ספיר אחרי שוויתרה על החלום שצפתה שעשוי להיות קשה מדי לנפש שלה – להיות פסיכולוגית. את התואר שקיבלה מספיר הכניסה לארון והגיעה לעבוד בהייטק. כיום הוכמן בחופשת לידה מניהול המחלקה שעושה כיף בחברת הייטק במרכז, אבל לא בטוחה מתי הזמן הנכון מבחינתה להיפרד מהטיפול בילד ב' ובילד א' (כפי שהיא מכנה אותם באינסטגרם) לטובת החזרה לעבודה במשרה מלאה. בתקופות שהיא הרבה בבית יש לה זמן להעלות יותר תכנים לרשת, ומאז שילדה, שבועיים אחרי פרוץ המלחמה, מספר העוקבים אחריה הוכפל.
אחת הביקורות הגדולות שיש לי על עצמי זה שאנשים לא יודעים על לירון (בתמונה). יש לי שלושה אחים, לירון היא הבכורה ויש לה פיגור. אני מאוד אוהבת ומחוברת לאחים שלי, אבל עם לירון קשה יותר לשמור על קשר כיתוב
אביה משתפת כמעט בלי פילטרים את החיים עצמם – הילדים, החבילות שמחכות בכניסה לבית מהזמנות אונליין שהספיקה לשכוח שהוזמנו, סיפור האהבה שלה לדובר צה"ל, ההרהורים והמחשבות על המצב במדינה, הדאגה לחיילים וגם התסכול שלה מהבלגן שגיא משאיר אחריו.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
לא חסר לך הומור, גם יחסית לגיא, והקשר שלכם מלווה בהרבה מהחומר הזה.
"אם תשאלי אנשים שמכירים אותי הם יגידו שאני אחת שעושה אווירה כייפית, אבל לא בהכרח המצחיקה. ואין לי ספק שגיא פתח לי את הדלת להומור. אין לו אגו של קומיקאי, מהיום שאני זוכרת אותו הוא ממש צוחק מחיקויים והצגות שעשיתי לו. הוא נתן לי הרבה ביטחון להרגיש בנוח באזור הזה של ההומור, וגם הראה לי שאפשר להכניס הומור לכל סיטואציה. למדתי שזה ממש עוזר במצבים רגישים, וגיליתי שזה עושה רק טוב. באינסטגרם אני מצליחה לגעת בהרבה אנשים, וחשוב לי שילמדו מזה. דוגמה להצלחה שלנו היא גילוי מחלת הסרטן של גיא בשנה האחרונה, שגם את זה שיתפנו עם הרבה הומור, אנשים שהיו באותו המצב אמרו לנו שזה ממש הציל להם את החיים".
אז את מציעה לא לעמוד מהצד ולהביט, אלא לאמץ את הגישה.
"מבחינתי זה הניצחון. אם יגידו לי שרוצים לחיות את החיים שלנו נכשלתי. אני לא רוצה שיסתכלו עלינו ויגידו 'יואו, אני רוצה את החיים של גיא ואביה'. אני רוצה שיגידו 'הם זוג נורמלי, גם אנחנו יכולים'. לכן אני מראה את הדברים כמו שהם, בלי לטאטא מתחת לשטיח. כשאני נכנסת לחדר ורואה את כל הארון על הרצפה אחרי שקיפלתי, אני מיד מצלמת ומעלה, ותוך כדי אני מצחיקה את עצמי, אני יודעת שאין תועלת בהמתנה לגיא שיחזור הביתה כדי להתעצבן עליו. החיים קורים, ועכשיו אני צריכה לסדר את זה וטוב יותר לשחרר את העצבים בצורה כזו ושכשהוא יחזור זה יהיה מאחורינו.
"אנחנו מחפים זה על זה כל הזמן ואני לומדת לקבל אותו כמו שהוא, והוא לומד לקבל אותי כמו שאני. יש שני דברים בגישה הזו – הוצאת הכביסה החוצה וההומור. הוא לוקח אותי עם החבילה שלי בלי תלונות, אני לוקחת את החבילה שלו עם תלונות, אבל לפחות מהתלונות האלה אני עושה צחוקים וכיף. ובשותפות הזו אנחנו כל הזמן לומדים ומכירים זה את זה, לא מנסים לשנות, ומקבלים את השינויים שכל אחד עובר כי אנחנו גדלים ומתפתחים. גם את זה צריך להכיל בתוך הקשר".
"אחת הביקורות הגדולות שיש לי על עצמי זה שאנשים לא יודעים על לירון. יש לי שלושה אחים, לירון היא הבכורה ויש לה פיגור. אני מאוד אוהבת ומחוברת לאחים שלי, אבל עם לירון קשה יותר לשמור על קשר וליצור חוויות משותפות ולכן באופן טבעי על לירון כמעט לא שומעים"
לאחרונה משהי אמרה לי שהפדיחות של אחד מבני הזוג לא מעידות על השני.
"אני מסכימה. בן הזוג שהיה לי לפני גיא היה גם שטותניק, והיו פעמים שממש הייתי נבוכה. אבל אז הבנתי שזו גם הסיבה שאנשים אוהבים אותו. ואני רואה את זה גם עם גיא. אנשים אוהבים אותו בגלל השטויות שלו. יש שיגידו שמה שהוא עושה מביך, מסוכן או שטותי, אבל בזכות הדברים האלו הוא הגיע לאיפה שהוא נמצא היום, וזה גורם לאנשים לאהוב ולהתחבר אליו. אני מסתכלת על זה מהצד ואומרת 'איזה יופי', ויודעת שהחלקים המביכים שמגיעים עם זה לא משליכים עליי. הנטייה היא לפחד מאיך שהדברים ייראו, אבל הדבר הנכון הוא לקבל את בן הזוג איך שהוא ולהבין שגם הפדיחות שלו הן חלק מהמכלול, וזה מי שאני אוהבת, אין צורך להחביא אותו או למנוע ממנו לעשות דברים".
גיא שותף להחלטה שלך לגבי התכנים שאת מעלה?
"גיא לא מתערב. אני מתייעצת איתו ברמת הקריאייטיב אבל אנחנו יודעים שכל אחד מאיתנו הוא ישות בפני עצמה. אם יש דברים שנראים לנו קצת בעייתיים, נשאל. להוציא מקרים מיוחדים שאני מגלה רק בדיעבד, אבל זאת הגאונות של גיא, הוא לימד אותי לשחרר את הרצון להסתיר את המבוכה. חונכתי שאת הכביסה המלוכלכת מכבסים בתוך הבית, אבל באופי שלי אני לא כזאת – אני מספרת הכול לכולם, בטח הרגשת את זה כשנכנסת לפה, בתוך רגע דיברנו על שיחותיי עם הפסיכולוגית שלי. אני ספר פתוח וגיא נתן לי עוד דחיפה לדבר הזה".
את מעלה הרבה מהדברים המעצבנים שמתרחשים בבית – כלים בכיור, לכלוך ובלגן או העובדה שגיא משאיר אותך לבד בשעת ההרדמות.
"לפעמים מתחשק לי לשתף משהו שגיא עשה ונראה לי שזה יכול להביך אותו, אבל הוא דוחף אותי לשתף ולצנזר כמה שפחות. הבנתי לאחרונה שאני מעדיפה לשתף את הדברים האלה כי יש יותר מדי ורוד באינסטגרם. מהתגובות של העוקבים אני מבינה את החשיבות של שיתוף החלקים הלא נעימים שיש בתוך מערכת יחסים בין בני זוג. לאורך היום צופים בזה עשרות אלפי אנשים, שגם הם רבים על הכלים, או בגלל שמישהו לא עמד בזמנים ועל זה שאין מספיק מחוות של חיבה ואהבה. וכשאני מעלה את הריבים האלה, אני מנרמלת אותם. אני יודעת שבסוף היום מישהי צפתה בי והיא מרגישה עכשיו נורמלית. אבל כשהיא רואה באינסטגרם סטורי של מישהי שבכל בוקר מחכה לה כוס קפה, ובכל שישי זר פרחים ענק מונח על השולחן, יכול להיות שהיא הולכת לישון עם הגב לבן הזוג שלה ושואלת את עצמה – מה אני עושה לא בסדר? ואני לא יכולה לתת לזה יד. אני חושבת שהדברים הטובים שאני מראה הם בעצם הדינמיקה והצחוק בינינו כשאני מעלה פשוט סרטון של הקפה שגיא הכין לי בלי הקפסולה".
אביה לא מתביישת לשתף בקושי גם בנושאים שנוגעים לאימהוּת – למשל ברצון לברוח לכמה שעות של שקט, או באכזבה מלילה ללא שינה. "העוקבות אומרות לי תודה על זה. העליתי פוסט של אמא לתינוק בן שבועיים שכתבה באיזו קבוצה שהיא לא יודעת מה לעשות כי התינוק רגוע רק כשהוא על הידיים. ראיתי בתגובות שכתבו לה שהיא מפונקת ושאין מה לעשות, ככה זה תינוק. וכשראיתי את זה כאב לי. היא צריכה חיבוק והיא צריכה לדעת שלצד האהבה לילד יש גם רגעים שרק בא לך שייקחו אותו לרגע, וזה נורמלי. אז הגבתי לה שם וגם היה לי חשוב להביא את זה לעוקבות שלי. כואב לי לראות מישהי שמבקשת תמיכה ובמקום זה היא מקבלת הלקאות".
בפוסט שכתבת על אחותך יש גם הלקאה עצמית.
"אחת הביקורות הגדולות שיש לי על עצמי היא שאנשים לא יודעים על לירון. יש לי שלושה אחים, לירון היא הבכורה ויש לה פיגור. אני אוהבת ומחוברת לאחים שלי, אבל עם לירון קשה יותר לשמור על קשר וליצור חוויות משותפות ולכן באופן טבעי על לירון כמעט לא שומעים. כשאמרו לי שאני ממציאה שיש לי אחות נוספת מלבד השניים שמכירים, זה העציב אותי ואמרתי לעצמי שאני אחות לא טובה. אז אני בעבודה עצמית לשתף ולספר עליה יותר. מגיע לה גם הקרדיט, אני מניחה שהרבה מהרגישות שיש לי היא בזכותה. גדלתי לצד מישהי שצריך לדבר בשבילה, ולדאוג לה, גם כשהיא המבוגרת משתינו. כילדה, במקום ללכת יחד עם החברות אחרי בית הספר הייתי צריכה לאסוף את לירון ולהיות איתה. אין לי ספק שזה נתן לי המון, אבל בכאב אני אומרת שאם תשאלי אותי על משהו שלא יודעים עליי, כנראה התשובה תהיה שיש לי אחות גדולה שקוראים לה לירון.
"אני גם מזהה בורות גדולה סביב ילדים ונוער עם מוגבלויות, וגם הימנעות. ראיתי בכתבה שפורסמה פעם בעיתון שאחוז גבוה מההורים לא רוצים שהילדים שלהם ילמדו עם אנשים על הספקטרום, וזה מרגיז אותי. אני יודעת שזה מבורות ולכן חשוב לי להעלות את המודעות כדי שיהיו חלק מהחברה, יש כל כך הרבה ילדים והורים של ילדים שסובלים מבדידות".
את חשבון האינסטגרם פתחה אביה תחת השם הבדוי מגי בשנת 2014. בהתחלה היא רק העלתה תמונות עם פילטרים והאשטגים והחשבון לא היה פעיל במיוחד. אבל אז, בימי המגפה העולמית, היא, גיא וילד א' נדבקו בקורונה ונכנסו לבידוד. היא מאוד נהנתה בימים הללו, וגם שיתפה יותר באינסטגרם, וחידון יומי שהעלתה תפס את העוקבים. ככה מספרם הוכפל ושולש. מאז היא המשיכה לשתף קצת יותר, ועם השינויים שעברה הפלטפורמה היא מצאה פינת רשת נוחה לשתף גם טקסטים ולא רק תמונות.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
מה הגבולות שלך בשיתוף?
"ברמה האישית אני ספר פתוח, ולכן מצחיק אותי כשכותבים לי בפרטי 'סליחה אם השאלה חודרנית מדי ותרגישי חופשי לא לענות'. אין אצלי דבר כזה, אני מדברת על הכול. הגבול היחיד הוא כבוד המשפחה שלי, לא אחשוף את ההורים או האחים שלי כשאינם מעוניינים בכך. גם כשאני מדברת על גיא זה בהסכמה, הוא מודע וער לכל דבר שאני מעלה. ביום שהוא יגיד שהוא לא מרגיש בנוח עם שיתוף מסוים, לא חשוב כמה ויראלי הוא יהיה, זה ירד באותה השנייה. זה לא קרה עדיין, כי ההומור העצמי שלו הוא ברמה מאוד גבוהה. אבל אני לעולם לא אפגע באנשים שאני אוהבת, גם לא במחיר של פתיחוּת מלאה".
מה לגבי החשיפה של הילדים?
"כשהכרתי את גיא הוא חשף אותי לעולם אז החשיפה של הילדים באה לשנינו בטבעיות. אנחנו לא מסתירים כלום והילדים הם חלק מהותי ממי שאנחנו, ביחד ובנפרד. אין לי ספק שכשיגדלו ויהיו יותר מודעים, הם יהיו שותפים בכל תוכן שיעלה עליהם ויוכלו להטיל וטו על כל דבר כזה. אבל יש עוד כל כך הרבה זמן עד אז שא־לוהים גדול".
את מרגישה את המחירים של החשיפה?
"המחיר הכבד ביותר הוא הביקורת. את יכולה לחשוב שאת האמא הכי טובה בעולם, עד שיבוא מישהו ויערער אותך לגבי הדבר הזה. בסוף אנשים לא חיים אותך 24/7, הם יכולים לתפוס רגע אחד של תיעוד לסטורי ולתייג אותך בצורה כואבת וקשה. וכמה שאת יודעת שזו לא האמת, הביקורת חודרת אלייך. את צריכה להיות חזקה מול זה. אני יודעת שביקורת יכולה להיות אכזרית. עוד לא הגעתי לשם, אבל אני מקווה שאהיה מספיק חזקה לדעת שלא כולם יאהבו אותי, וזה בסדר. צריך לקחת בחשבון שיש ביקורת ולהבין שנשללת ממך הזכות לכעוס על זה".
מתחילת המלחמה הייתה קפיצה במספר העוקבים שלה, וגם נושא אחד הפך לעיקרי – האחדות בעם. "הכאב הכי גדול שלי הוא על האחדות בעם. אנחנו יושבות פה וחיילים מקריבים את החיים שלהם בעזה, אז אני אקריב את שלי במסגרת היכולות שלי לקירוב הלבבות בעם. כשאני רואה פוסטים ושיתופים של רוע ברשת זה גומר אותי, זה חונק אותי. השנאה הזו יכולה ממש להחליש אותי. אני תוהה מה הערך בשיתוף של שנאה עצמית, הרי בכל העולם שונאים אותנו. אני חושבת שזו משימה לאומית ויש תקווה, כי כמו שאמרתי אני רואה שכולנו האמצע".
