המקום האחרון שבו חשבתי שאמצא את עצמי במפגש עם שלום אסייג ורועי עידן, הכוכב הראשי והיוצר של דרמת הפשע "מנאייכ" בהתאמה, הוא רכונה מעל מיקסר קיטצ'ן אייד שחור ומקשיבה להנחיות מדוקדקות כיצד להכין בצק שמרים. אבל בכל זאת, יום שישי היום והחלות של שלום לא יאפו את עצמן.
"קילו קמח, ארבע ביצים, חצי כוס שמן, חצי כוס סוכר", אסייג חושף את המתכון המיתולוגי של אמא אליס בעוד עידן, שכיכב בעונה השלישית של ריאליטי הבישול "בואו לאכול איתי", ממהר לרשום. "אתה לא שם מלח?", הוא מקשה. אסייג מסביר בטון סבלני שהוא מוסיף מלח רק בסוף, "כי זה מפריע לתהליך ההתפחה".
עם כל הכבוד לבישולים לשבת בבית משפחת אסייג, אנחנו כאן כדי לדבר על "מנאייכ". העונה השלישית של סדרת הלהיט המוערכת של התאגיד שבה למסך הקטן בימים אלו בתזמון מאתגר, כשהיא בין הדרמות הראשונות שעלו לאוויר מתחילת המלחמה. "לא תכננו שזה יהיה ככה", עידן מחייך. "היינו משובצים לאזור פסח, והקדימו אותנו כי הסדרות המקוריות שהיו אמורות לעלות עכשיו קצת פחות התאימו לימים האלו. זה היה צפוף מבחינת הלו"ז, נכנסנו למרוץ נגד השעון בחודש האחרון כדי להספיק לערוך הכול".
אסייג: "אין מה לעשות, התקופה הזאת הולכת ומתארכת. אנחנו מנסים להחזיר לשגרה עד כמה שאפשר, כי לאנשים בבית כבר נמאס מחדשות והם צריכים את האוורור הזה. יש לא מעט צופים שחיכו לסדרה".
שלום אסייג: "אין מה לעשות, התקופה הזאת הולכת ומתארכת. אנחנו מנסים להחזיר לשגרה עד כמה שאפשר, כי לאנשים בבית כבר נמאס מחדשות והם צריכים את האוורור הזה. יש לא מעט צופים שחיכו לסדרה
בינתיים הרייטינג מדשדש יחסית.
"רייטינג של 6 ומשהו אחוזים בזמנים כאלו נחשב לטוב. יש תחרות קשה, ואל תשכחי שזאת סדרה שאנשים צופים בה בסטרימינג ומחכים לעשות בינג'".
לעם יש קשב לצרות של פעם, עם שוטרים שסרחו וראש ממשלה מושחת?
עידן: "מובן שיש לזה הרבה פחות קשב מאשר ב־6 באוקטובר, אבל אני חושב שזה עדיין נושא חם בעקבות השנה האחרונה והמאבק סביב הרפורמה וגם כי נחשפים עוד דברים במשפטי נתניהו שנמשכים. הסדרה עובדת כרגע טוב מאוד, אז נראה לי שהנושאים רלוונטיים".
"מנאייכ" נהנתה מפרגון מקיר לקיר וזכתה בכל פרס אפשרי מטעם האקדמיה הישראלית לטלוויזיה, אבל העונה החדשה התקבלה עד עתה בביקורות מעורבות. העונות הקודמות התמקדו באיזי בכר (אסייג) ובטל בן־הרוש (לירז חממי), אבל בעונה הנוכחית הפוקוס עובר אל עבר מפקד התחנה המושחת ברק הראל (עמוס תמם בליהוק מושלם לתפקיד הנבל), דמות שהצופה הממוצע מתקשה יותר לחבב. "אני לא דואג", אומר על כך עידן. "אני חושב שהקהל כבר מספיק מושקע בסדרה כדי לעמוד באתגר הזה. יש גם סדרות על אנשים רעים".
אסייג: "בגלל שהשחקן הוא עמוס, למרות שהוא האיש הרע עדיין אוהבים אותו וזה נותן לסדרה עוד יותר כוח – שאוהבים גם את הדמות השלילית. כמו ב'נרקוס': כולם מתים על אסקובר".
אחרי שנים שהממסד התרבותי והמבקרים התנכרו לפועלו, בשנים האחרונות אסייג זוכה לפריחה ולהכרה. המשחק ב"מנאייכ" זיכה אותו בפרסים, סרטו "ההילולה" זכה להצלחה קופתית מדהימה עם 800 אלף צופים וביקורות מהללות, שראו בו תחכום ומסרים חתרניים. השיא כמובן נרשם ביום העצמאות שעבר, כשזכה להדליק משואה לתפארת.
איך התחושה, לזכות בהערכה רבה כל כך אחרי שנים של התעלמות וזלזול?
אסייג: "כיף גדול. תראי, במשך השנים לא באמת חיפשתי את ההכרה הזו. אני בחור אינטליגנט ואם הייתי רוצה לעשות משהו שהמבקרים יגידו עליו 'וואו' – יכולתי, אני יודע איך. אבל היה לי חשוב ללכת עם האמת שלי, לא עם מה שהמבקרים רוצים שאעשה. מבחינתי הסדרות 'שנות השמונים' ו'שנות התשעים' הן נכס תרבותי עם משמעות עמוקה. שליחות של ממש. עשינו משהו ענק וזה מה שעניין אותי ליצור.
"האהבה מהקהל היא ללא גבולות. הוא תמיד התייצב בהמוניו, אז אף פעם לא הוטרדתי יותר מדי מהמבקרים. לא נעים שכותבים עליך דברים רעים, אבל דפדפתי את זה. עכשיו, מצד שני, כשכבר הגיעו הביקורות המפרגנות והפרסים והדלקת המשואה – זה כיף".
למי היית מעביר את המשואה שלך השנה?
"הפעם יש כל כך הרבה אנשים שמגיע להם, כל כך הרבה גיבורים שפתחו את הלב, את הכיס, את הבית. יש אינסוף, אינסוף. לצערי אנחנו מתגלים בגדולתנו רק כשאנחנו בתהום. הייתי לוקח מישהו מהעדה הדרוזית, משפחה שאיבדה עכשיו חייל, אלו שברגע האמת אתה שם לב כמה שהם מתאבדים על המדינה הזאת".
עידן: "אומנם לא העליתי משואה בעצמי אבל כבן למעלה משואה (אביו, היזם והממציא ד"ר גבי עידן, העלה משואה ב־2015, א"א) אני מרשה לעצמי להשתתף במשחק. הייתי נותן לערן אפרת, כמייצג של כל האנשים שעמלו מאחורי הקלעים והביאו לפה מטוסים עמוסים בציוד וגם הסתכנו להשיג אותו".
אסייג: "וכל מי שנכנסו למסיבה להציל חבר'ה".
עידן: "חברי כיתת הכוננות, השוטרים".
אפרופו, קרנה של המשטרה שחבטתם בה בסדרה עלתה בצורה בלתי רגילה מאז אירועי הטבח.
"מה זה עלתה? זה הגוף היחידי פחות או יותר שתפקד, בכוחותיו הדלים. מה שהלך בתחנת שדרות יהיה בוודאות סרט. סרט זומבים. וחוץ מהשוטרים היו גם זק"א והפרמדיקים. רשימה שלא נגמרת".
///
בעקבות אירועי 7 באוקטובר, יוצרי הסדרה נדרשו להתייחס לסערה שהתחוללה סביב דבריה של השחקנית מונא חוא, שמגלמת בסדרה את היבא אל־נאסר. חוא הכחישה את מעשי חמאס כשכתבה: "הם לא אנסו ולא ערפו. אין הוכחות שזה מה שהיה, זאת פרופגנדה כדי שהעולם יזדהה אתכם". "מעבר לזעזוע, יש בזה משהו מעליב", משתף אסייג בתחושות הקשות בעקבות דברי חוא. "זו מישהי שנמצאת איתך בצילומים שלושה חודשים אינטנסיביים. כולם שם כמו משפחה, נמצאים ביחד כל הזמן מהבוקר עד הלילה, דואגים זה לזה. היה קשה פתאום לראות אותה לוקחת צד בסיפור, ואת הצד הלא נכון, ומכחישה את המעשים המזעזעים והאכזריים האלו. זה בן אדם שישבתי איתו ואכלתי איתו, אבל אפילו ברמה האנושית לא עניין אותה אם לחלקנו יש בני משפחה בדרום או קרובים שהיו במסיבה. ברגע שזה מה שמונא כתבה, כולנו חשבנו מה עושים. אם היה אפשר להעיף אותה מהסדרה ולערוך את הקטעים שלה החוצה היינו עושים את זה, ברור, אבל הכול צולם והדמות שהיא גילמה משמעותית".
לפרמיירה היא מן הסתם לא הגיעה. דיברתם איתה? ניסיתם לפנות אליה?
"לא".
אתם מבינים מה גרם לה להגיד את הדברים הללו?
אסייג: "לא".
עידן: "אני כן. אני חושב שלהיות בן אדם כמו מונא שגר בישראל, זה לחיות עם דיסוננס שקשה מאוד להתמודד איתו. כמו שאנחנו לפעמים מתביישים כשמהצד שלנו עושים דברים קשים, ופה באמת מדובר במעשים הנתעבים ביותר שקיימים, אז כשאתה בצד שלהם אתה משתמש במנגנון הכחשה פסיכולוגי. אני לא חושב שהיא באמת תומכת בחמאס או במעשים כאלו. מה שבעיקר הפריע לי במה שהתפרסם הוא אפילו לא ההכחשה, כי ראינו שבהתחלה היו גם יהודים שלא הבינו מה באמת התחולל, אלא שהיא כתבה 'אתכם'. אני מבין למה להגדיר 'אתם ואנחנו' כשמדברים על מדינה פלסטינית, בסדר. אבל באירוע שעבר כל קו אדום, מרצונך את שמה את עצמך בצד השני? זאת אומרת, מצד אחד יש לה אותנו ומהצד השני את הנוח'בה. אז את עם הנוח'בה? מה אנחנו אמורים לעשות עם זה?"
זהות לאומית יכולה להיות דבר מאוד חזק, כנראה.
"סבבה, אז הזהות שלנו היא לא לעבוד איתה יותר לעולם".
אסייג: "גם אם הזהות שלה היא פלסטינית, אז מה? היא צריכה לתמוך במעשים האלו?"
עידן: "אני מכיר מלא ערבים־ישראלים שלא הייתה להם שום בעיה לקחת את הצד הנכון בסיפור הזה. לא היה צריך להתאמץ הרבה כדי להיות בן אדם, והיא בחרה לא להיות בן אדם".
כמו כולנו גם ההתנהלות שלהם השתנתה מאז 7 באוקטובר. "בימים הראשונים הייתי שרוי בהלם ובאבלות", נזכר אסייג, "אבל די מהר התעשתי, אספתי את הצוות של 'שנות התשעים' ואמרתי להם 'יאללה בואו, זה המילואים שלנו'. נסענו בין בתי המלון, בתי החולים והבסיסים. אתה פוגש אנשים שחוו טראומות בלתי נתפסות ומרגיש שאתה קצת מעודד אותם. בהמשך חזרנו לצלם, אבל גם עכשיו אני מדי פעם מופיע ומבקר, עושה מה שאפשר. זה בעיקר מאוד מאכזב שהגענו למצב הזה, שאפשרנו להם לבוא ולכבוש אותנו בהליכה. הזלזול, לשים שמונה חיילים בבסיס על הגבול, זה מה שהכי קשה לי".
עידן: "הייתי חודשיים וחצי במילואים בבור בקריה. הבלגן בהתחלה היה מאוד מאוד מפחיד, לא אכנס לפרטים אבל היו שם כמה רגעים שבאמת היינו קרובים לאפוקליפסה. גם כשכבר הייתי חוזר הביתה שמרתי בקיבוץ, כי אני מהיחידים שהיה להם נשק עד שארגנו כיתת כוננות. אצלנו בקריית־ענבים אין גדר ואין שער, ודקה מאיתנו יש כפרים של חמאס".
בתור בן אדם מפוכח, שלא לומר פסימי, איך תפסת את מה שקרה?
"שום דבר לא הפתיע אותי ולכן זה גם לא שינה אצלי כלום ממה שחשבתי, חוץ מהפוסט־טראומה הקולקטיבית כמובן. היה לי ברור שדבר כזה יקרה. הם התקרבו חופשי לגדר, נכנס כסף, נכנס בטון, נכנסה אספקת נשק ולאף אחד לא היה אכפת. העניין היחיד שהפתיע אותי הוא עד כמה צה"ל תפקד גרוע באותו היום. אני כבר שנים מזלזל בצבא, ועדיין לא האמנתי שהוא כזה גרוע. מצד שני, כשהם התאפסו על עצמם הופתעתי לכיוון השני – כמה טקטית הצבא הוא טוב, והלוחמים מדהימים. זה המזל שלנו, הדור הזה, שאני לא יודע מאיפה הוא צמח בכלל".
אסייג: "אני חושב שזה כי היו לנו ציפיות נמוכות. חשבנו שזה דור הטיקטוק ושלא באמת מעניין אותו כלום, וקצת אבדה הדרך. המלחמה הזאת הוכיחה לנו כמה טעינו. ברגע האמת הם התייצבו. לצערי אנחנו מאבדים לא מעט מהם, וגם הפצועים הם סיפור לא פשוט, שעובר ליד החדשות ומסתכם בכותרת קטנה שככה וככה נפצעו. יצא לי להיות קצת במחלקות שיקום גם בהדסה וגם בתל־השומר, אתה רואה אנשים שנשרפו, שנקטעו להם איברים, ואז הם אומרים לך – 'וואלה, הלוואי שהייתי יכול לחזור להילחם'. זה מדהים, באמת. אנחנו חייבים להם כל כך הרבה".
עידן כבר רואה שהמצב ישפיע על תעשיית הטלוויזיה והקולנוע. "מבחינת תוכן, 7 באוקטובר ייצר חומרים למיליון סרטים וסדרות ודוקו ויש גם אנשים שכבר עובדים בזה. אני באופן אישי פחות בעניין. אין לי מושג מה אנשים ירצו לראות אבל האירוע הזה צרב את ה־DNA שלנו, שמעכשיו הוא יהיה בסאבטקסט של כל דבר שמישהו יעשה פה – קומדיה, דרמה, עם צבא, בלי צבא – לא משנה מה, זה איתנו. בנוסף, למשבר הכלכלי תהיה השפעה מרחיקת לכת על כל המשק, גם על המימון הציבורי, על פרסומות ותקציבים, אז יהיו כמובן גם השלכות בפן הזה".
///
במשך השיחה אסייג (54) מתנהל באופן שקול וממלכתי, ומעדיף לתת לעידן (45) להוביל בחלקים היותר נפיצים; עידן מתחזק פרסונה מעורה פוליטית, ומתפעל חשבון טוויטר דעתני־ימני שלא מהסס לבקר את התנהלות הממשלה. בתחילת המפגש הוא ממהר להכריז שהצטרף אלינו מכרם־שלום: "הלכתי לעצור את המשאיות".
כיוצר ימני מוצהר אתה נתקל לפעמים בכתף קרה או בקשיים כלשהם מצד התעשייה?
עידן: "האמת שאני לא מרגיש את זה בכלל. לא נתקלתי בשום אפליה, הדרה או ניסיון צנזורה, ככל שאני יודע. אני עובד עם אנשים מכל הספקטרום הפוליטי והשיח שיש בעניינים האלה, אם יש בכלל, הוא ב־99 אחוז מהזמן ענייני ומכבד".
על אסייג הנושא הפוליטי דווקא משפיע. אחיו מני סיפר שפרש מכתיבה משותפת עם שלום "כדי לשחרר את אחי מעולו של מי שהתעשייה סימנה כפשיסט". ובכל זאת הוא מודה: "אנחנו אחים, אז מיד באים אליי עם כל דבר שקורה איתו. לאורך כל חיי תמיד ברחתי מפוליטיקה, בסטנדאפ תמיד הופעתי לכולם, ואני שונא את זה שפייסבוק הופך לזירת קרבות. אני רוצה קהל ולא אכפת לי מה הדעות שלו".
למרות שמני ביקש מ"האנרכיסטים" שלא יבואו לצפות ב"הילולה" כדי לא להתפרנס מהם.
"ואני כמובן מיד התנערתי מהאמירה הזאת, כי זה באמת מה שחסר לנו, לעשות מבחני כניסה לקהל אם הם ימנים או שמאלנים".
עידן ישב בעבר בצוות הכותבים של "הכול שפיט", האפיזודה הטלוויזיונית של "לאטמה" בערוץ 11, שלא האריכה ימים. בתחילת המלחמה היה נדמה כאילו "ארץ נהדרת" מְחַקָּה מערכונים של "לאטמה" אחד לאחד; והיוצרת, קרולין גליק, צייצה לאחרונה שלאטמה חוזרת. עידן אומר שהוא לא יודע אם "לאטמה" חסרה בנוף הטלוויזיוני: "אני מאמין בביקוש והיצע. אם יהיה ביקוש יהיה ייצוג בצורה כזו או אחרת. ברגע שהיה ביקוש לרגע פטריוטי, 'ארץ נהדרת' סיפקה אותו. אני מעריך שחלק גדול מהרייטינג של ארץ נהדרת בשגרה מגיע ממה שמכונה 'מצביעי ימין'".
מה אתם חושבים על הפריצה הגדולה של ערוץ 14 בשנה האחרונה?
"מדהים, מעולה. מה שיותר – יותר טוב. 'הפטריוטים' זאת טלוויזיה מעולה בעיניי. התארחתי קצת בגלגול הקודם שלה. זה עובד, אי אפשר להתווכח עם זה".
שלוש עונות עד כה של "מנאייכ" (עידן: "אני לא יכול לאשר או להכחיש את קיומה של עונה רביעית") ושבע עונות של "שנות" הן לא עניין מובן מאליו בטלוויזיה הישראלית. אסייג לא חושב שההצלחה היא עניין של מזל: "אנחנו עובדים קשה בשביל זה, ולשמחתי הקהל אוהב", הוא אומר. "כשיצאנו לדרך עם 'שנות השמונים' חשבנו שאנחנו עושים משהו מיוחד ושונה, ושיהיו לו הרבה צופים. להגיד לך שחשבתי שנעמוד על 124 פרקים בסדרה שלא מצולמת כמו סיטקום, אלא בתקציב של דרמה, עם סטים וצילומי חוץ? ממש לא. אין גם מי שמתקרב לזה בישראל".
לאכזבת המעריצים, לאסייג יש הבהרה לגבי ההמשך: "החלטתי שהעונה הנוכחית תהיה האחרונה. חשוב לי לסיים בזמן הנכון, כשאנשים עוד כותבים לי 'איזה באסה שזו העונה האחרונה' ולא אומרים 'תודה לא־ל שנגמר'. זה לא דבר פשוט, אתה במאבק עם עצמך כשכולם מסביב חושבים שזו העונה הכי טובה עד היום ואתה מבין שזהו, זה הזמן ללכת".
הסרט "ההילולה" היה הצלחה באמת יוצאת דופן ונכנס לרשימת 15 הסרטים הנצפים ביותר בכל הזמנים. בני נוער יצאו מהסרט ורצו לקנות כרטיס לצפייה חוזרת. הופתעת?
"ידעתי שיהיו המון צופים, כי יש קהל נאמן שהולך עם הסדרה המון שנים וחיכה לסרט. העם צריך קומדיות, זה מה שעובד. אגב, בעיקר בקולנוע, כי שם מחפשים יותר את האסקפיזם. באותו אופן, גם הסטנדאפ חזק מאוד בישראל. ובאמת התחושה הייתה דומה בכל פעם שבאתי לראות את הסרט ביחד עם הקהל: שמעתי את הקהל צוחק כמו בהופעת סטנדאפ".
דווקא מנאייכ רחוקה משם. מי קרוב יותר לליבך – איזי או פרוספר?
אסייג: "שאלה קשה. יש לי קשר רגשי אל פרוספר, כי איפשהו אני משחק את אבא שלי. למרות שלמען האמת הוא יותר שילוב של אמא שלי ודוד שלי, כי אבא שלי היה אדם שקט ומופנם ונטול כל ערמומיות, כך שאם הייתי כותב עליו את הדמות – לא היו לה טקסטים. אז מצד אחד פרוספר הוא הבית, המשפחה, ומצד שני איזי הוא דמות שעשתה לי נפלאות לקריירה. היא הראתה פן אחר שקיים בי, הביאה לי הערכה מכיוונים חדשים. אני זוכר שעשינו איזה ריאיון עם כתבת מהארץ, שאמרה שהיא מופתעת כי היא חשבה שאני סטנדאפיסט ופתאום גילתה שאני שחקן. מה זה 'פתאום'? אני משחק כבר מאה שנה בקומדיה הכי מצליחה בארץ".
עידן: "עכשיו שאת מכירה את שלום, הוא לא קצת איזי? הוא הרבה יותר איזי מפרוספר לדעתי".
"שלום אסייג: "איזי הוא דמות שעשתה לי נפלאות לקריירה. היא הראתה פן אחר שקיים בי. בריאיון אחד הכתבת אמרה לי שהיא מופתעת כי היא חשבה שאני סטנדאפיסט ופתאום גילתה שאני שחקן. מה זה 'פתאום'? אני משחק כבר מאה שנה בקומדיה הכי מצליחה בארץ"
כשמדליקים את איזי הוא יילחם בלי לראות בעיניים. שלום ממש לא שש אלי קרב.
אסייג: "יש רגעים שאני לא מוותר על העקרונות שלי ונלחם איפה שצריך. אבל אני באמת חושב שהתפקיד שלנו הוא לנסות לחבר ולאחד, לפשר ולקשר".
בניגוד לאיזי, אתה לא תשלם כל מחיר. איזי יהיה מוכן גם לאבד את החברים הכי טובים שלו.
"זה נכון, במציאות לא הייתי הולך להילחם בחבר הכי טוב שלי. הייתי נותן למישהו אחר לעשות את העבודה".
אתם מעדיפים לעשות דרמות או קומדיות?
אסייג: "אני חוזר עצבני מיום צילום של 'מנאייכ'. מיום צילום של 'שנות התשעים' אני חוזר אחרי שצחקתי שעות על הסט".
עידן: "בניגוד לשלום, שראה ברכה בעמלו עם קומדיות, אני גיליתי שהיומרה שהייתה לי בתחום הזה הייתה מוגזמת".
הכי קשה להצחיק.
"בפער. ולכן אני חושב שההישג של 'שנות' גדול הרבה יותר ממה שהוא נראה. לצערי לא צלח בידי הדבר, אז השתנמכתי לדרמות".
אסייג ועידן ממשיכים לשתף פעולה גם בפרויקט הבא שלהם, דרמת הפשע המשפחתית "פטריק", שהתחילה צילומים השבוע ותשודר ברשת 13. "עוד כמה שעות מגיע לפה הספר שייצבע לי את השיער בשחור בשביל הדמות", משתף אסייג.
על מה העלילה?
"פטריק הוא בכיר במשפחת פשע שלא…"
עידן: "נו, אל תספר את זה ככה יבש. תגיד: בן אדם מתעורר בבית חולים עם פציעת ראש. הוא לא יודע מי הוא, הוא איבד את הזיכרון. פתאום מתברר לו שהוא בכיר במשפחת פשע, או לפחות ככה מספרים לו, הוא אפילו לא יודע אם זה נכון. משפחת הפשע רוצה ממנו מידע שטמון אצלו במוח בלי שיש לו גישה אליו, גם המשטרה רוצה ממנו דברים, והוא יוצא למסע לפצח מי הוא ומה הוא. וקורים כמובן בדרך כל מיני דברים, זאת סדרה קשוחה ואלימה".
מה החלום הבא?
עידן: "אני בן אדם עם שאיפות צנועות. החלום שלי זה להצליח להמשיך את מה שאני עושה, ובקטע הזה שלום הוא מודל לחיקוי – איך לשרוד לאורך זמן בתעשייה הזאת ולהמציא את עצמך מחדש".
שלום, יש לך עצות לרועי ולקוראים כיצד עושים זאת?
אסייג: "לעבוד, כל הזמן לעבוד. אני תמיד עם הדבר הבא בראש. בתחום הזה אתה צריך להיות יזם, לקחת, להזיז, להרים. לגייס אנשים נכונים לפרויקט ולדעת למכור. רעיון טוב זה חשוב אבל לא מספיק, זו רק ההתחלה".
