הישג אליפות העולם של שחר טיבי הוא מיוחד במינו. לא רק בשל העובדה שבמשחקי טוקיו ייצגה את ישראל בענף שיט אחר, אלא גם כי התואר העולמי – שאותו חגגה עם מדליית זהב על פודיום המנצחים בגיל 25 – היה במסגרת התחרות הראשונה שלה בסדר גודל כזה. "אם תבדוק בצמרת העולמית תמצא לא מעט סיפורים על הבשלה איטית של גולשים שהגיעו לבסוף לצמרת הגבוהה, זה לא מוזר בנוף", מצטנעת טיבי בפתיחת השיחה שלנו. "ועדיין, היה חשוב לי להאמין בדרך ובתהליך, לעבוד קשה, ליהנות, להעריך את ההשתפרות ההדרגתית ולא להישבר בימים קשים. אפילו שבגילאי הנוער זכיתי באליפויות אירופה ונחשבתי לכישרון, לאורך השנים הרגשתי שמדובר בחוג, ורק בגיל 20 הבנתי שאני רוצה להגיע לפסגה העולמית של האולימפיאדה ולמדתי מה זה אומר בעצם להיות מקצוענית".
באליפות שהתקיימה בהאג, הולנד, הציגה טיבי שיוטים מוקדמים מוצלחים שהעלו אותה לחצי הגמר מהמקום השני, שלב שסיימה ראשונה והבטיחה זכייה במדליה. שיוט מצוין במשחה המדליות ומקום ראשון בסיומו הבטיח לה את התואר העולמי.
"אני מתרגשת במיוחד כשאני נזכרת בזכייה. הגעתי לקו הסיום באפיסת כוחות כי לקחתי את הגוף לקצה. התחושה הייתה של הקלה גדולה והאמת שאת רוב מה שקרה אני לא באמת זוכרת", היא מספרת בחיוך, "העמידה על הפודיום ושירת התקווה אלו דברים שלא אשכח בחיים, אפילו עכשיו עולה לי קצב פעימות הלב כשאני מדברת על זה. זו חוויה מטורפת. בכיתי המון, התרגשתי מאוד ושחררתי הכול".
מי שחגגה לצידה של טיבי, עם זכייה שלישית במדליית כסף עולמית, היא קטי ספיצ'קוב שייצגה את ישראל במשחקי טוקיו (סיימה במקום השישי) והתנתקה מהנבחרת לאחר סכסוך מתוקשר בין הצדדים. למרות זאת היא עדיין מייצגת את ישראל בתחרויות. "גדלתי עם קטי באילת״, אומרת טיבי, ״אני מכירה את הדרך שהיא עשתה במשך שנים והיה מרגש שהייתה איתי עוד ישראלית, מישהי מהבית ששרה איתי את ההמנון והניפה את הדגל".
זמן קצר לאחר הזכייה הקדישה טיבי את התואר ללי קורזיץ, הספורטאית האחרונה שזכתה בתואר לפניה, לפני כעשור, ופורסם לאחרונה שהיא נלחמת על חייה לאחר שלקתה בלוקמיה. "קורזיץ היא השראה גדולה עבורי, ראיתי אותה לפני עשר שנים באליפות הראשונה שלי זוכה במקום הרביעי, ומאז עשיתי כל מה שיכולתי כדי להיות טובה כמוה", היא מחמיאה, "קשה להבין את ההתמודדות הגדולה שלה היום, היא נלחמת על החיים שלה והזכייה שלי היא הרבה בזכותה. מגיע לה שיֵדעו את זה".
///
טיבי נמצאת כרגע עמוק בתוך השנה האולימפית והיא חלק מנבחרת גלישת הנשים המוכשרת ביותר שהייתה לנו, ששולחת באופן תדיר נציגות לכל פודיום בתחרויות היוקרתיות ביותר בעולם. למרבה האכזבה, לפי השיטה האולימפית רק אחת מבנות הנבחרת תייצג אותנו במשחקי פריז, שיֵצאו לדרך בקיץ הקרוב בצרפת. הנציגה שלנו תיקבע באופן סופי בסיומה של אליפות עולם נוספת, שתצא לדרך ביום שישי הבא באי הקסום לנזרוטה בספרד.
"הענף שלנו דינמי וגמיש בעיקר בגלל מזג האוויר. אם אין רוח תחרותית אז האימון מבוטל, ויהיו ימים שנחכה כל היום על החוף עד שהיא תתחיל. אנחנו בעצם הולכות אחרי הרוח, ואם יש עכשיו רוח באילת ניסע לשם לכמה ימים ונתאמן״
"בכל שנה אולימפית אליפות העולם מתקיימת בחורף, אז לא היה לי הרבה זמן לשקוע באופוריה וחזרתי במהירות לעבודה הקשה, בידיעה שאם לא אנצח את התחרות הקרובה כבר אהיה 'לשעבר‘", אומרת טיבי בכנות, "בדירוג הפנימי שלנו שרון קנטור כרגע ראשונה, עם נקודה אחת יותר ממני, וקטי נמצאת מעט מאחור. כדי להבטיח את הכרטיס האולימפי אני חייבת להקדים את שתיהן. אני מגיעה לאליפות הזאת עם תחושת מסוגלות לשחזר את ההישג שלי, אבל על קו הזינוק אהיה שוב שווה בין שוות ואצטרך שוב להוכיח את עצמי".
עד כמה קשה לשתף פעולה בנבחרת, כשבשורה התחתונה אתן מתחרות זו בזו?
"בתחילת הקמפיין לא ידענו לאן כל זה יוביל ואני שמחה שגם המרקם החברתי וגם המקצועי לא נפגע. העובדה שיש לנו נבחרת כל כך טובה הובילה לכך שהרמה תהיה גבוהה מהרגע הראשון, כשאין לנו צורך לחפש יריבות אימון אחרות. כל אחת בסגל הגיעה להישגים בתחרויות יוקרתיות, יש בינינו תחרות וכל אחת מאיתנו רוצה להגיע לאולימפיאדה, אבל מנגד אנחנו חברות טובות והיחסים בינינו רוב הזמן מצוינים. עבורי מדובר בתהליך מאוד מעניין והלוואי שהייתה גם תחרות קבוצתית בענף, יכולנו וודאי לזכות גם במסגרת הזו".
איך שיתוף הפעולה עם המאמן שלכן, גולש העבר והמדליסט האולימפי, שחר צוברי?
"העבודה עם שחר מצוינת והתרומה הגדולה ביותר שלו מבחינתי היא התחרותיות שלו, שמתבטאת בכל אימון ובכל תחרות עם הצבת מטרות ברורות ושאיפה שננצח וכמה שיותר. הוא לא אדם שמתרגש יותר מדי ומתרכז במה שחשוב".
המלחמה שיבשה את ההכנות?
"ב־7 באוקטובר הייתי בספרד, משם הייתי אמורה לצאת למחנה אימונים נוסף עם הנבחרת באתר האולימפי במארסיי, אבל הוא בוטל וחזרתי ארצה. היה מאוד־מאוד קשה לחזור לשגרה מבחינה מנטלית, התנדבתי במסגרת האיגוד והוועד האולימפי עם ילדים מהעוטף, ואחרי שבועיים הבנתי שהדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות הוא לחזור ולהתאמן במטרה לייצג את ישראל בצורה הטובה ביותר. יש רבים בני גילי שנלחמים עכשיו, כולל חברים קרובים, וזה לא פשוט לקום כל בוקר לתוך המציאות הזו. הרבה אנשים הקריבו ומקריבים כדי שנמשיך לחיות פה, והתפקיד שלי הוא להגיע לכל מקום, להראות נוכחות, לנצח ולהניף את הדגל".
טיבי, 26, נולדה וגדלה באילת וחיה כיום בדירת שותפים באור־עקיבא, עשר דקות ממועדון הגלישה בשדות־ים. יש לה שתי אחיות ואח. "ההורים שלי לא ספורטאים אבל גדלתי במשפחה שמאוד אוהבת ים ובתור ילדה ביליתי שם הרבה", היא נזכרת, "הייתי הילדה הכי קטנה בבית, קצת מפונקת ובלגניסטית אבל גם ילדה טובה ומצטיינת בבית ספר. החיבור למים הוביל את כל אחד מהאחים לכיוון אחר, ואני היחידה שבסופו של דבר המשכתי לכיוון התחרותי".
"העמידה על הפודיום ושירת התקווה אלו דברים שלא אשכח בחיים, אפילו עכשיו עולה לי קצב פעימות הלב כשאני מדברת על זה. זו חוויה מטורפת. בכיתי המון, התרגשתי מאוד ושחררתי הכול"
טיבי הצטרפה למועדון של הפועל אילת כבר בגיל 8. "זה מועדון שכמעט כל ילד אילתי עובר בו. אחי הגדול כבר היה שם, ובאופן טבעי גם אני הצטרפתי. עברתי שם את כל השלבים ואת כל הגדלים השונים של הגלשנים". היא אומרת בחיוך, ״לא הייתי כישרון גדול אבל נהניתי מזה מאוד. אהבתי מאוד את השקט במים, את הלבד, החופש והעצמאות. זה היה פשוט מדהים".
עם הזמן החלה טיבי להציג יכולות גבוהות. בגיל 14 זכתה באליפות אירופה עד גיל 17, בגיל 17 זכתה בתואר דומה עד גיל 19, ובגיל 15 כבר השתתפה לראשונה באליפות העולם לבוגרות בברזיל וסיימה במקום ה־32. למרות זאת, בכיתה י"ב החליטה לפרוש מהגלישה.
"אני אדם מאוד תחרותי אבל עשיתי הפסקה, כי לא ידעתי אם אני רוצה באמת להיות ספורטאית תחרותית ולהפוך את זה לעבודה שלי", היא מסבירה, "ההישגים שהגעתי אליהם בגילים הצעירים היו יפים, אבל ממש לא יוצאי דופן בסביבה שלי. אנחנו מדינת ים שטופת שמש, עם תנאים טובים לגולשים והרבה ידע ומסורת, וישנם רבים שזכו בתארים כאלה בגילאי הנוער, בשעה שזכייה בבוגרים זה סיפור שונה לחלוטין. את השנה הזו העברתי כתלמידה מן המניין וסיימתי תיכון".
///
הפרישה של טיבי הסתיימה לאחר טלפון שהגיע מהשייטת יהל וולך, שהציעה לה לחבור אליה ולהתחרות יחדיו במפרשיות ה־470. "כשנכנסתי לזה חשבתי שאסתגל במהירות ולא ידעתי כמה קשה זה יהיה", נזכרת טיבי, "הקושי הטכני הגדול והעובדה שאני לא טובה ולא מצליחה, אתגרו אותי מאוד ובמשך שנתיים נלחמתי עם עצמי ועם הסירה. זה היה מאתגר בצורה בלתי רגילה ואהבתי את תהליך הלמידה. העבודה והיכולות השונות דורשות התפתחות. למדתי במהלך הדרך הרבה כלים, שעוזרים לי גם היום".
במקביל לחזרה למים התגייסה טיבי לחיל הים בעתלית על תקן ספורטאית מצטיינת, ולקראת האולימפיאדה חברה להגאית נויה בר. "מדובר בעבודת צוות שבה הדינמיקה הנכונה בין בני הזוג היא קריטית, עם הרבה החלטות משותפות בזמן קצר. עבורי זה היה בית ספר לחיים, לקח לי שנים להבין באופן מקסימלי את האלמנטים הטכניים השונים ואהבתי את העיסוק ב־470. בטוקיו נהניתי גם מבחינה מקצועית וגם מהחוויה של האירוע עצמו. הגענו לשם אחרי עונה לא טובה, כשאנחנו מטיילות הרבה בעולם ומחפשות יריבות אימון, ומצד שני עם איזה שקט נפשי שהכרטיס האולימפי מובטח לנו. בתחרות עצמה הצגנו יכולת טובה, עלינו לשיוט המדליות (סיימו במקום השישי, ד“מ), סיימנו במקום השמיני ובסך הכול מיצינו את הפוטנציאל שלנו. יצאתי מהתחרות עם טעם לעוד, במטרה להגיע בפעם הבאה כמועמדת למדליה".
בסיום התחרות בטוקיו בוטל ענף ה־470 לגברים ונשים בנפרד, ובפריז תתקיים רק תחרות המעורבות – גברים ונשים יחד. במקביל, נכנס גלשן חדש ומסקרן בשם IQFOIL לענפי היחידים.
"קורזיץ היא השראה גדולה עבורי. היא נלחמת על החיים שלה, והזכייה שלי היא הרבה בזכותה. מגיע לה שיֵדעו את זה"
"ביטול ה־470 הציב בפניי עובדה, שלא משנה במה אבחר, אצטרך לצאת לדרך חדשה, והיה ברור שאני רוצה לבחור לעצמי פרויקט במטרה להבין איפה יהיה לי סיכוי גדול יותר לזכות במדליה אולימפית", היא משחזרת, "לקחתי אז ציוד מהמועדון שלי, ירדתי לאילת, בדקתי את הגלשן החדש והרגשתי שיש כאן פוטנציאל גדול עבורי. הוא מתאים לי מאוד מבחינה פיזית ואהבתי את העובדה שהוא מאוד מהיר, אתגרי ומצריך קבלת החלטות זריזה. אחרי עשרה אימונים יצאתי לאליפות אירופה, סיימתי במקום ה־20 מתוך 70 משתתפות, והבנתי שיש לי כאן משהו ביד".
מי שפחות התלהב בשלב הראשון מחזרתה של טיבי לגלישת היחידות היה איגוד השייט עצמו. "הם העדיפו עוד צוות ב־470, מעוד גולשת בנבחרת שגם ככה מלאה בכישרונות, ובמשך תקופה מסוימת ניסו לדחוק אותי החוצה. זה מאוד הכעיס אותי אבל עם הזמן הבנתי מהיכן זה מגיע ואני לא שומרת להם טינה", היא מודה, "הלכתי על הבחירה הזו בלב שלם ובאופן מושכל כי זיהיתי הזדמנות עבורי, ולרגע לא היו לי ספקות שבחרתי נכון. ועדיין, שום דבר לא היה פשוט ונאלצתי להתמודד עם הרבה קשיים. ההתחלה לא הייתה פשוטה אבל קצב ההתקדמות שלי היה מאוד גדול. באליפות ישראל הראשונה אומנם סיימתי במקום האחרון, אבל לאט־לאט התקדמתי עם מקום שמיני באליפות העולם וחמישי באליפות אירופה ב־2022, ושם קיבלתי את האישור הראשון שכנראה בחרתי נכון".
טיבי מתאמנת עם הנבחרת חמישה אימוני ים בשבוע, בנוסף לשלושה אימונים בחדר כושר וכמה אימונים אירוביים, ויש להן יום חופשי אחד בשבוע.
"הענף שלנו דינמי וגמיש בעיקר בגלל מזג האוויר. אם אין רוח תחרותית האימון מבוטל, ויש ימים שנחכה כל היום על החוף עד שהיא תתחיל. אנחנו בעצם הולכות אחרי הרוח, ואם יש עכשיו רוח באילת – ניסע לשם לכמה ימים ונתאמן. אצלנו אין לוח זמנים קשיח אבל הימים שלנו ארוכים ואימון ים הוא בדרך כלל בן שלוש לארבע שעות בתוך המים ועוד הכנה ופירוק של שעתיים“, מסבירה טיבי, "אני אוהבת להיות בארץ ולשמחתי בגלל שאנחנו טובות מספיק לאתגר אחת את השנייה, אנחנו טסות רק לזמנים קצרים ורוב הזמן נמצאות כאן".
מבחינת מעטפת כלכלית־מקצועית, יש לך היום כל מה שאתה צריכה?
”בארץ, עד שאת לא זוכה ברמות הגבוהות ביותר את גם לא מתוגמלת כספית. לשמחתי, בניגוד לקמפיין הקודם שהיה מורכב עבורי מבחינה כלכלית והצריך סיוע מהמשפחה שלי, הפעם הדברים מתנהלים בצורה קלה יותר. זה החל עם חסות של חברת הייטק בשם נובה שמאוד עזרו לי. המשיך עם החסות של קבוצת XT שעוסקים בספנות והייטק ואימצו את הנבחרת כולה, ויחד עם המלגה של סגל הזהב האולימפי והעזרה של האיגוד ההיבט הכלכלי לא מטריד אותי כרגע והלוואי שזה יישאר ככה".
״אחרי שבעה באוקטובר היה קשה מאוד לחזור לשגרה מבחינה מנטלית, אז התנדבתי במסגרת הוועד האולימפי עם ילדים מהעוטף. אחרי שבועיים הבנתי שהדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות הוא לחזור להתאמן במטרה לייצג את ישראל בצורה הטובה ביותר"
על מה את חולמת?
"שיהיה שקט כאן אצלנו ושאזכה במדליה אולימפית. זו השאיפה הטבעית והמטרה הבאה שלי אחרי זכייה במדליית זהב באליפות העולם. אני מאמינה שיש לי את היכולות, אבל קודם כול אני צריכה להגיע לשם ואז להיות במקסימום שלי במשך שבוע. אבל חוץ מזה, אני אוהבת את מה שאני עושה ושמחה שאני מגשימה את עצמי".
מאמינה שתמשיכי למשחקי לוס־אנג'לס 2028?
”כן, על אף שאהיה כבר בת 31 – גיל לא צעיר עבור הענף, בטח כשאני רוצה להקים משפחה. אבל כל עוד אמשיך ליהנות ולהיות בצמרת העולמית, אמשיך“.
אפשר לנהל זוגיות בחיים כמו שלך?
"בהחלט. אני היום בזוגיות עם בחור ספרדי מקסים בשם חוזה, שהוא מאמן שיט שעובד עם ילדים. לפני חודשיים היה לנו יותר פשוט להיפגש כי אני הייתי טסה לחו״ל והוא היה בא לארץ. אבל עכשיו אנחנו מתראים כל שבועיים־שלושה".
ושאלה לסיום: מה זה יום כיף בשבילך?
"לפגוש חברים ומשפחה וללכת לים – האהבה הגדולה שלי.
