בעקבות מעשי רצח של יהודים שבוצעו על ידי חוליות פדאיון שיצאו מרצועת עזה, הלאמת תעלת סואץ וסגירת מצרי טיראן בפני אוניות ישראליות על ידי מצרים, והתעצמות צבאה בנשק רב מצ'כוסלובקיה – יצאה ישראל, יחד עם בריטניה וצרפת, למלחמה נגד מצרים. מלחמת סיני פרצה בכ"ד בחשוון תשי"ז והסתיימה בא' בכסלו (29 באוקטובר – 5 בנובמבר 1956), ובמהלכה כבש צה"ל את כל חצי האי סיני. אלא שאז ארה"ב, בריה"מ והאו"ם דרשו בתוקף מישראל לפנות מיד את השטחים שכבשה, וצה"ל נאלץ לסגת מרצועת עזה ומחצי האי סיני. הנסיגה הסתיימה בה' באדר־ב', 8 במרץ 1957.
להלן נבחן כיצד התייחסו למלחמה זו הרבנים הראשיים, דאז הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב יצחק נסים, ובאילו אופנים פעלו בה. נתרשם גם משיתוף הפעולה שלהם עם הרב הראשי לצה"ל, אלוף־משנה הרב שלמה גורן.
בכ"ג בחשון תשי"ז התפרסמה הוראה דחופה מהרבנים הראשיים לכל רבני הארץ וגבאי בתי הכנסת, כי יש להוסיף בכל יום בתפילת שחרית ומנחה, עד יעבור זעם, את תפילת "אבינו מלכנו" ואת מזמור פ"ג בתהילים ("כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ"), מחשש לפרוץ מלחמה עם מצרים ("הצפה", כ"ד בחשון תשי"ז).
לפני פרוץ המלחמה ירד הרב גורן דרומה כדי לבקר במקומות ההיערכות של צה"ל. בדרך, בחורשה ליד קציעות, הוא חיבר את ה"תפילה לפני היציאה לקרב", שנדפסה במהירות באלפי עותקים וחולקה לחיילים (צה"ל בחילו, כרך 16 עמ' 98).
לאחר כמה ימי לחימה קשים, הוחלט בישיבה של הרבנים הראשיים לשגר ברכה לחיילי צה"ל. בין השאר נאמר בה: "שליחות עליונה הוטלה עליכם על ידי ההשגחה לעמוד על משמר ארצנו. האומה כולה מביעה לכם רחשי הוקרה והערצה עמוקים על אומץ לבבכם המופלא, עוז רוחכם המהולל וגבורתכם הנועזת" (שם, כ"ח בחשון תשי"ז).
אפייה ואימונים בשבת
במהלך המלחמה התעוררו שאלות הלכתיות קשות, ובישיבת מטה הרבנות הצבאית הוחלט שהרב גורן ייסע לירושלים כדי לדון עם הרבנים הראשיים במציאת פתרונות להן. סוכם שבעת המלחמה מותר להתאמן בשבת, וכן מותר לאפות מציות בשבת עבור מנות הקרב. לשם כך קיבל בעל בית חרושת בפרדס־כץ היתר עבודה מהרבנות הראשית לשבת אחת בלבד. גם אספקת דלק בשבת ליחידות הלוחמות, ומשלוח אספקה בשבת ליחידות החונות בשדה, הופעלו בשטח על פי הסיכום עם הרבנים הראשיים (צה"ל בחילו, שם, עמ' 98).
ביום שישי, כ"ח בחשוון, נדפסה בעיתון הצפה תפילת "מי שברך" לשלומם של חיילי צה"ל מטעם הרבנות הצבאית. באותה עת חיבר הרב הרצוג תפילה קצרה לשלום חיילי צה"ל שלא התפרסמה בעיתונות, וזה נוסחה:
מי שבירך אבותינו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את חיילי צבא הגנה לישראל, העומדים על משמר הארץ, להגן על ציון בית חיינו. הוא יחזק ידיהם ועטרת עולם יעטרם, והוא ברחמיו יזכנו לראות במהרה בגאולת ישראל השלמה ובמילוי נבואת נביאי ישראל בימי הקדם לשלום העולם כולו. אמן אמן.
בל' בחשוון ביקרו הרבנים הראשיים יחדיו בבתי החולים הצבאיים אצל פצועי צה"ל שנלחמו בסיני. החיילים קיבלו אותם בשמחה רבה וביקשו את ברכתם (הצפה, א' בכסלו תשי"ז). לקראת שבת פרשת ויצא פרסמו הרבנים הראשיים קריאה לרבני ישראל ולגבאי בתי הכנסת לערוך אזכרה לחללי צה"ל שנפלו במלחמה, וכן תפילות לשלום החיילים ולהחלמת הפצועים (שם, ה', ז' בכסלו תשי"ז). נוסף על כך הם פרסמו מנשר ובו דברי עידוד לעם. מסגנון המנשר מסתבר שהרב נסים כתב אותו. בין השאר נכתב בו:
בעתות צרה נבחן עמנו. הוא מגלה את עוצמת כוחו הרוחני והמוסרי העליון, וסוד קיומו ונצחיותו נעשה מוכח לכל אלה אשר… מנסים חוזרים ומנסים להפיק זממם נגדנו. איחודו וליכודו של העם, נכונותו לעמוד על אידיאלים שלו ולא להירתע מכל סכנה ומשחית, הם אשר עומדים לעם ומקיימים אותו הפך ממה שמחייב הטבע. כוחו הגשמי הדל מתחזק בעוצמה אדירה בכח הרוחני שבו, וה' צבאות אלוקי ישראל הוא ההולך לפני העם הנלחם לנו (לדור ולדורות: בקומה זקופה, עמ' ריב-ריג).
על פי הזמנת הרבנות הצבאית, בכ"ח בכסלו ערך הרב נסים ביקור ברצועת עזה ובצפון סיני, כשהוא מלווה בסגן־אלוף הרב מרדכי פירון. תחנתו הראשונה הייתה במפקדת פיקוד הדרום בעזה, שם התקבל על ידי אלוף הפיקוד חיים לסקוב וקציני מטהו. בטקס רב רושם העניק לו הרב נסים ספר תורה שהובא לארץ מאחורי מסך הברזל. לסקוב אמר שרוח ישראל, אשר ספר תורה זה מסמל אותה, יקרה לצבא ישראל, שאינו מעריך רק את הכוח. הוא הודה לרב בהתרגשות, והבטיח לשמור על ספר התורה שיהיה לנגד עיניו בכל המבצעים הבאים.
בכל מקום שאליו הגיע התקבל הרב נסים על ידי מפקדי החטיבות, שנתנו לו הסברים על פעילות צה"ל בימי הקרבות. הרב גילה התעניינות רבה בסדרי הדת בעת הלחימה, שוחח עם המפקדים והחיילים ובירך אותם. באל־עריש התפללה הפמליה תפילת מנחה בבית הכנסת הצבאי שהוקם בקסרקטין מצרי. בדרכו חזרה נכנס הרב לבית הקברות הצבאי הארעי ליד קיבוץ בארי, ואמר שם פרקי תהילים וקדיש על חללי צה"ל (הצפה, כ"ט בכסלו תשי"ז; חרות, א' בטבת תשי"ז).
באותה עת כתב הרב הרצוג תפילת "יזכור" לחללי צה"ל שלא התפרסמה בעיתונות. היא מתפרסמת כאן לראשונה, וזה נוסחה:
אבינו שבשמים. אסוף את נשמת אחינו הגיבורים אשר הערו את נפשם למות מות גיבורים למען העם והארץ. המצא להן מנוחה נכונה בצל תחת כנפי השכינה, במעלות קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים. תהא נשמתם צרורה בצרור החיים, וזכרם לא יסוף מעם ישראל ומציון בית חיינו. אמן ואמן.
בארכיון יד הרב נסים מצאתי נוסח אזכרה נוסף, שנפתחה במילים: "אל אלוקי צבאות". בכתב יד נכתב על מסמך זה: "נוסח זה חובר בשנת התשי"ד וחודש בשנת התשי"ז (חודש כסלו) לזכר חללי מערכת סיני ועזה". לא ברור מי חידש תפילה זו, שגם היא לא התפרסמה בעיתונות.
"מקום שנעשו בו ניסים לאבותינו"
בט"ז בטבת אירח הרב גורן את הרב הרצוג בעת ביקורו ברצועת עזה. הרב הגיע לבית הקברות הצבאי הארעי ליד קיבוץ בארי, התייחד שם עם זכרם של חללי צה"ל והניח אבן על קברו של חייל אלמוני. משם נסע לרצועת עזה ולצפון סיני. הרב התקבל בתשואות על ידי המושל הצבאי של רצועת עזה, סגן־אלוף חיים גאון, וקציני מטה פיקוד הדרום. הוא הכריז בפני החיילים כי "הניצחון במבצע סיני הוא נס גדול ובכוחו לקרבנו לגאולה". הרב נתכבד בקביעת מזוזה על פתח משרדו של המושל הצבאי, כסמל לקביעות שלטון ישראל באזור זה.
בנאומו בפני יחידת חיילים באחד היישובים ברצועת עזה הדגיש הרב: "בעזרת השם ובכוחכם הגעתם עד 'נהר מצרים'. הוכחתם יכולת עמידה בפני כוחות גדולים, ולמלא כל משימה שהוטלה עליכם, ועוד נכונו לנו משימות להחזיר את גבולות ישראל ההיסטוריים לידינו" (הצפה, י"ז בטבת תשי"ז).
בעקבות ביקור זה פנה הרב הרצוג למושל הצבאי בעזה בבקשה שידאג לגידור בית הקברות היהודי בעזה ולשמירתו. ואכן, הצעה להקמת גדר באורך 40 מטרים ובגובה 2 מטרים עם שער עץ, הוגשה למושל על ידי קבלן עזתי. משרד הדתות הביע נכונות לשאת בכל ההוצאות של שיקומו. נמסר שבקרוב ייערך טקס ציון המקום כבית קברות יהודי על ידי הרב הרצוג (חרות, י"ד בשבט תשי"ז).
בכ"ו בשבט יצאו הרבנים הראשיים לביקור אצל חיילי צה"ל במפרץ שלמה בדרום סיני, כאשר הרב גורן מלווה אותם. הרבנים טסו במטוס צבאי, ועם נחיתתו בשדה התעופה הדרומי ביותר בסיני הם התקבלו בטקס צבאי מלא. משדה התעופה נסעו הרבנים עד שארם א־שייח'. מפקד המרחב, אלוף־משנה מתתיהו (מתי) פלד ערך להם קבלת פנים חגיגית בהשתתפות קציניו, והסביר להם את שלבי התקדמות נסיגת צה"ל בסיני. לאחר מכן הם ביקרו בבית הכנסת "מרחב שלמה" שהוקם על ידי הרבנות הצבאית.
הרב הרצוג אמר למפקדים ולחיילים: "לא נירא ולא ניחת מהמון עמים. מדינת ישראל היא מעשה ידי עליון, אלוקי ישראל לא ירפה עד אם ישיב את ישראל לנחלתו". הרב נסים ציין בנאומו את הזכות הגדולה לעמוד במקומות אלו, הקשורים בימיה הראשונים של מלכות ישראל, בערים שפיתח שלמה המלך וקשר קשרים עם מדינות רחוקות.
משם נסעו הרבנים לראס־נצרני וסיירו במוצב הענק שם. תפילת מנחה התקיימה ליד סוללת תותחים גדולים מול חופי האי טיראן. הרב הרצוג הביע את התפעלותו באומרו "כל כלי יוצר עליך לא יצלח", והוסיף: "זו הפעם הראשונה שזוכה אני להתפלל על מעברות חוף ים סוף, מקום בו נעשו נסים לאבותינו". הרבנים שוחחו עם החיילים שבמקום.
בכל מחנות צה"ל שהם ביקרו בהם התקבלו הרבנים הראשיים בהתלהבות ובתשואות. הם קיבלו ממפקדיהם הסבר מקיף על הערך האסטרטגי של מקומות אלו ועל מהלך הקרבות בהם. דברי העידוד שהשמיעו הותירו בחיילים רושם עז. לפני יציאתם, המפקדים והחיילים עמדו בתור ארוך כדי לקבל את ברכתם וללחוץ את ידיהם, והביעו את תודתם והערכתם על טרחתם להגיע אליהם למקומות כה נדחים.
מחאה לפני קריאת התורה
עצרת האו"ם קיבלה באותם ימים כמה החלטות נגד מדינת ישראל, ואחת מהן – להחזיר את השלטון המצרי לרצועת עזה. הרבנים הראשיים חשו היטב את זעמם של תושבי המדינה. ביום שישי ז' באדר א' הם פרסמו מנשר, ולפי הסגנון מסתבר שחיבר אותו הרב נסים:
האינטרסים מחפים על טוהר המחשבה והמעשה, ולצערנו אנו עדים לכך שהמוסדות הבינלאומיים, אשר תפקידם הראשון היה צריך להיות שלום בעולם, לישר הדורים, ולהגביר שיתוף פעולה בין העמים – מתחשבים בלחץ אויבי ישראל למען לשים לאל את ההישגים הגדולים של עמנו. אין אנו צריכים להפליג בערכם ובחשיבותם של איומי אויבינו, ואל לנו להירתע. בהתלכדות העם, בנטיעת האהבה והאחוה בין כל חלקיו וזרמיו, בשיתוף עצמי של כל פרט ופרט מישראל עם גורלו של העם, נהיה נכונים לקראת הימים העוברים עלינו. באמונה במי שבחר בעם הזה מכל העמים ונתן לנו את תורתו להיות מאור לגויים, שהביאנו עד הלום, הוא יהפוך לבב משטיננו יסכל מזימתם ויפר עצתם.
רבבות מתפללים נענו לקריאתם והצטרפו בבתי הכנסת, לאחר עיכוב הקריאה בתורה, למחאת העם והמדינה נגד מזימת האו"ם, והזדהו עם מאבק הממשלה להשגת ערבויות נאמנות לביטחון המדינה. בבית הכנסת "ישרון" קרא הרב הרצוג בנאומו לאנשי דת ורוח בעולם להתקומם נגד עיוות הדין והפקרת מדינת ישראל. על פי בקשת הרב נסים נאם במקומו מזכיר הרבנות הראשית הרב איתמר וולגלרנטר (הצפה, ט' באדר א' תשי"ז).
במלחמה הנוכחית צה"ל חזר לרצועת עזה פעם נוספת, כדי לחסל את שלטון המרצחים הברברים של דורנו. כולנו תפילה בימים קשים אלו שהקב"ה "ישלח ברכה בכל מעשה ידיהם" של לוחמינו הגיבורים, "ידבר שונאינו תחתיהם ויעטרם בכתר ישועה ובעטרת ניצחון". שכל החיילים והחטופים ישובו בריאים לחיק משפחותיהם, שהפצועים יחלימו במהרה, שהאחדות בעם תישמר, ושקט ושלום אמת ישררו בתוכנו ומחוץ לגבולותינו.
