01 זיכרון ילדות תרבותי. ימי שישי לפנות ערב. אבא שלי ואני נוסעים ברחובות תל־אביב למסע בין בתי הקולנוע בעיר. בכל פעם שאנו מגיעים לבית קולנוע שבו מוצג סרט חדש, אני יורד מהמכונית. אבי ממתין לי בעוד אני עומד מול חלונות הראווה, מתבונן ומשנן את התמונות מתוך הסרט שתלויות בהן, מסתכל בתמונות מתוך הסרט הבא ומה שיוקרן בקרוב, נעצר ליד דלתות הכניסה הסגורות עדיין, מנסה לקלוט את התמונות שתלויות בפנים, בתוך אולם המבואה. כך זה מדי שבוע, טקס פרטי משותף לי ולאבי, שהחל בילדות ונמשך עמוק אל ימי הנערות.
02 דמות שנותנת לך השראה. נחמן אינגבר. מורה מיתולוגי. מבקר רב השראה. מנטור. איש שרוחב ידיעותיו, ביקורותיו המושחזות, קולו הרועם ואומץ ליבו להגיד ולכתוב את מה שהוא חושב שימשו לי השראה. מעטים האנשים שראו יותר סרטים ממנו, שידיעתם בהיסטוריה של הקולנוע רחבה משלו. זה היה האיש שהציג לי לראשונה את תולדות הקולנוע ואת הדרך שבה יש לנתח סרטים, שוטים ולעיתים פריימים בודדים.
03 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. חנוך לוין. מצעירותי אני מעריץ אותו. פעם, כשהייתי בצבא, אזרתי עוז והתקשרתי אליו. הוא ענה והצגתי את עצמי. חשבתי שינתק את השיחה, אבל הוא התעניין לדעת מה אני עושה ואפילו הציע שיתקשר אליי ונקבע פגישה. הנחתי שהוא לא יעשה את זה, אבל הוא התקשר, והודה לי על השיחה שיזמתי, רק התנצל שהוא מרגיש נבוך להיפגש. הערכתי מאוד את הג'סטה שלו. לא משהו מובן מאליו. ואפילו מרגש.
04 מקום המפלט שלך בימים אלו. בריכת אוניברסיטת תל־אביב. אני מנוי שם, ובכל פעם שאני חש צורך לברוח – ובימים אלה יש הרבה ממה – כמה בריכות הלוך ושוב, צלילה מתחת למים וישיבה על הדשא עוזרות לי לחזור לעצמי, מתדלקות את יכולת ההתמודדות שלי עם היומיום, ובכלל – זה כיף גדול, בעיקר בשעות הערב המאוחרות כשנדמה שכל מה שהיה צריך לקרות כבר קרה.
05 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. אני לא בטוח שיש מישהו כזה. אבל אם צריך לבחור בכל זאת, אז לארי דיוויד, לא האיש האמיתי אלא הפרסונה שהוא מגלם ב"תרגיע". הוא מעצב שם איזו פנטזיה של גברים לבנים עשירים ומשועממים שלא עושים כלום ואיכשהו מצליחים להעביר את היום. לפעמים זה נראה לי כמו גן עדן, ולפעמים – גיהינום. כך או כך, לא אכפת לי לדגום אותו ליום אחד, ולראות עם מי אצליח לריב, מה ישתבש, ואיך ייגמר היום.
06 מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. קייזרשמארן. גרסת האימפריה האוסטרו־הונגרית לפנקייק. אלה נתחי בצק אפויים ומטוגנים, מוגשים על פי רוב עם קומפוט וקצפת או גלידה ומעוטרים בסוכר. את המעדן הזה אפשר למצוא במסעדות העממיות בגרמניה ובאוסטריה, וכשאני שם – אין מצב שאני מוותר. צריך רק לקחת בחשבון 20־25 דקות המתנה עד שזה יוצא מהתנור. המנה קרויה על שמו של הקייזר האוסטרי פרנץ יוזף, שכנראה הוכנה עבורו לראשונה, ומשמעות שמה הוא סמרטוטי הקיסר. מסופר שהקיסרית סיסי, אשתו, סירבה לאכול אותה כדי לשמור על גזרתה.
07 מה שם קבוצת הוואטסאפ המשפחתית שלך. הכי בנאלי. הדובדבנים. היא כוללת את אשתי ושני ילדיי.
