וואו, ארבעה חודשים לא כתבתי שום דבר בנושא האלכוהול, לא לעצמי ובוודאי לא לכם. בזמן הזה לא ממש חשבתי על העובדה הזו ואם לומר את האמת זה לא התאים מכל כך הרבה סיבות, כשעוברת עלינו תקופה קשה כל כך. בזמנו, לקראת סוף החגים, חשבתי לכתוב מדור על אלכוהול ויין כשרים ומוצלחים שאפשר למצוא בדיוטי פרי בנתב"ג, אבל אחרי חודשים של מילואים אני כבר לא זוכר מה יש שם או אם המקום עוד פעיל בכלל. הגמילה הכפויה שלי והניתוק (הכמעט) מוחלט מכל מה שמתרחש בעולם האלכוהול גרמו ליציאות הביתה להיות מעניינות. לא היה זמן לעצור ללמוד, לקנות יינות חדשים או לשמוע על מוצרים שיצאו לשוק, הכול הגיע אליי בדיליי לא קטן.
לכן החזרה לעניינים הייתה עם דברים מוכרים שמתאימים לתקופה, כמו הסנגריה הקרה, כי קר בחוץ, ויין אדום מתובלן ומתוק זה דרינק שניחם אותי היטב לאחרונה. את הסנגריות שלי אני מכין בשיטה מעט שונה מהמקובל, מה שמעניק לי מרווח למשחק מספק עם טעמים וסגנונות.
כאשר בקבוק יין נידון להפוך לסנגריה הוא מתחלק בין שתי צנצנות גדולות, ובכל אחת מהן משאירים מקום למרכיבים שיצטרפו ומשרים אותם ביין במשך לילה אחד. צנצנת אחת תהיה מתובלנת־חריפה עם שילובים של הל, אניס וציפורן והשנייה תהיה בסגנון המתוק יותר עם שילוב של קינמון, פלפל אנגלי ומעט וניל. להמתקה אני משתמש במי סוכר חום ומוסיף לפי העין ולפי כמה שקר בחוץ.
תרגישו חופשי להוסיף עוד מרכיבים כגון אגוז מוסקט, קליפת תפוז או לימון, תפוחים, פלפל שחור שלם, סירופ מייפל ושמעתי אפילו על שימוש בפולי קקאו. תמיד כדאי להשתמש בתבלינים שלמים ולא טחונים כי קל יותר לסנן אותם החוצה וגם השליטה בכמות ובעוצמת ההשריה טובה יותר.
אני מעדיף סנגריה מעט יותר אלכוהולית ולכן אני מוסיף כ־60 מ"ל רום מתובל כהה על כחצי בקבוק יין. היתרון הוא שניתן לחמם את המשקה תוך זמן קצר לטמפרטורה נעימה לשתייה (שימו לב לא להרתיח כי אז יתאדה האלכוהול) ולקבל תה מרנין נפש.
לגבי בחירת הרום, יש כמה מותגים: בקרדי (שימו לב שיש כמה לא כשרים) וקפטן מורגן. לטעמי עדיף לקנות רום ישראלי ולצורך כך קיימות מזקקות "ירושלמי" ו"הינשוף השיכור". היין לא צריך להיות משהו מיוחד, כל יין של 3 או 4 ב־100 יעשה את העבודה ממש מעולה. אהובים עלי יינות של יקב ציון, יקב ירושלים וגם חרמון של רמת הגולן ייתנו תוצאה טובה.
