הדרמה שמוצגת בכל ערב באולמי "הבימה" לא באמת מתקרבת לטלטלות שעבר התאטרון בשנים האחרונות. מגפת הקורונה שהשביתה אותו והובילה לסגירתו, לידתו מחדש כתאגיד בבעלות עיריית תל-אביב, הפגנות שהותירו את הקהל תקוע בפקקים בדרך, שיפוצים באולם הראשי, וכמובן גם המלחמה, שלא רק שהכריחה את המנכ"ל החדש דני וייס ללחוץ חזק על דוושת הברקס, אלא גם הטילה צל כבד על עתידו של התאטרון.
"אני יכול רק לספר שממש בימים האחרונים, אחרי שהרפטואר כבר היה מוכן, נתקע המשא ומתן שלנו על מחזמר ומחזה שהיו אמורים להגיע לכאן מניו יורק ובריטניה", סיפר וייס, שנכנס לתפקידו לפני כחצי שנה. "שתי יצירות מוכרות ואהובות מאוד. לא נפרט בדיוק את חילופי הדברים, כיוון שעוד יש סיכוי שהם יגיעו, אבל כרגע אפשר להבין מה הביא למצב הזה.
"הסוכנויות שמפיצות את המחזות ניסו לתת לנו הרגשה שהכול רק 'ביזנס' ואין שום פוליטיקה. בין השאר אמרו לנו ש'המצב מורכב, יש קונפליקט, צריך לחשוב' ודברים בסגנון הזה. אפילו הזכירו מקרה דומה שקרה עם גרמניה, שבה בוטלו מחזות בגלל הקורונה. נו באמת, איזו השוואה. ברור לנו שלא רק הן עומדות מאחורי ההחלטות הללו. יש הרבה שותפים ולקוחות שמטרפדים הפצות לישראל בגלל המצב. גם אם לא יגידו את זה בפנים, זה מורגש".
אתם חוששים שזה לא יסתכם רק בשתי ההצגות שבינתיים ירדו מהפרק?
"זה בית קלפים, שילך ויטלטל עוד ועוד", השיב משה קפטן, המנהל האומנותי של התאטרון. "אתמול חזרתי מחו"ל מפגישה עם כמה סוכניות כאלה והשיח כל כך טעון. זה לא אישי נגד הבימה, כל התרבות הישראלית הולכת לפגוש את התחושות האלה, וזה רק יחמיר".
ובכל זאת האורות על הבמה עדיין דולקים וקפטן ווויס מציגים לראווה את רשימת ההצגות שיעלו בשנים 2024 -2025, בתיאטרון. בניהן תוכלו למצוא את סיפורי מקלט, יצירה עכשווית שבה עשרה מחזאים כתבו סצנות שנפתחות באזעקה ונמשכות על פני עשר הדקות בהן נפגשים כל הישראלים תחת קורת ממ"ד אחת. מחזות נוספים הם חתונה מאוחרת, עיבוד בימתי לסרט הידוע של דובר קוסיאשווילי, בכיכובו של מיכאל אלוני, בית בובות הקלאסיקה הידועה של הנריק איבסן בגרסה חדשה ומותאמת ל-2024 (תמחקו את כל מה שלמדתם לבגרות) וגם חלומות אבודים, מחזמר ישראלי מקורי חדש מאת אוהד חיטמן, שחר פנקס ומשה קפטן, שממשיך את סיפור "הקיץ של אביה", ומראה לנו את חייה של אביה הבוגרת, המנסה להגשים את חלומה הגדול להיות שחקנית.
בעקבות היחס המנוכר אלינו מעבר לים, ברשימת ההצגות הקרובות לא תמצאו הרבה להיטים כמו בשנים שעברות. בין הבודדים שעתידים למשוך קהל רב לתאטרון, כולל את זה שמעדיף את חברת הנטפליקס, יש את "שיער", שנדחה בעקבות המלחמה ויעלה בתחילת 2025. המחזמר אמנם מדבר על צעירים אמריקניים ארוכי שיער, אבל כל מי שמכיר אותו, יודע שהעיסוק שלו במלחמה והשלכותיה על הדור הצעיר שמעדיף להסתער על החיים ולא על האויב, רלוונטי מתמיד. לצידו, המחזמר הנוסטלגי שלמי המלך ושלמה הסנדלר, שבפעם הקודמת הצליח להביא להבימה הצלחה עצומה, שעד היום משפיעה על תדמית התאטרון.
הרפטואר, שכמובן עתיד להשתנות, די תואם מבחינה תרבותית את המתרחש בארץ. רוב היצירות הן קטנות, שקטות, עגומות, שמתמקדת, בין אם מרצון ובין אם מחוסר ברירה, ביצירה ישראלית, שבקצב הזה, היא כל מה שיישאר לנו. ובכל זאת, בהתבוננות ברשימה הארוכה, לא היה אפשר להתעלם מחוסר אחד בולט.
"מרגיש שבזמן האחרון יש ניסיון מעט 'מאולץ' לצלול אל תוך העולם החרדי", השיב קפטן על הטענה שברפרטואר החדש אין כלל הצגות שעוסקות בחברה הדתית והחרדית, "ואנחנו לא אנוסים לפעול לפי הצורך הזה, אלא רק במקרה ונעשית יצירה טובה. אם יבוא יוצר ויביא משהו טוב, נבחן את זה לגופו של עניין. אני כמובן לא פוסל, ומניח שבעתיד נראה יצירות שיעסקו בחוק הגיוס, למשל. לצד זאת ראוי לציין את שידוך שעלתה פה לפני כחודשיים ועוסקת כולה בעולם השידוכים החרדי".
תעשו הצגות בקרוב שיעסקו בטבח?
"עוד לא התאבלנו מספיק, ועוד לא עיכלנו כלום. לא סביר בעיניי שנעשה הצגות על שבעה באוקטובר בזמן הקרוב. אבל יש הצגות כמו 'האמיני יום יבוא' או 'הגברת הראשונה' שיצאו מאוד מתאימות לזמן הנוכחי. מפחיד כמה שהן אקטואליות".
חששתם שהקהל לא יבוא כשפתחתם מחדש את הדלתות?
"פתחנו ב-22.11, נטו מתוך תחושות בטן, לא ידענו בוודאות שזה הדבר הנכון לעשות. אבל רצינו לנסות לתת פסק זמן למי שירצה בזה. מאז ועד היום האולמות מפוצצים. כמובן שלפני כל הצגה אנחנו מקריאים טקסט מוכן מראש ובו אנחנו מבהירים שחזרנו להציג אבל לא חזרנו לשגרה. הקהל מבין היטב את הקונטקסט. אבל אנחנו תמיד כפופים למצב הרוח הלאומי, שבזמן האחרון, כמובן, הוא לא מאוד יציב".
