סביב השולחן הגדול של ועדת חוץ וביטחון יושבים בשעת צהריים מספר יועצים, אנשי צבא רבי מעלה, חברי כנסת ואפילו שר או שניים שמדי פעם דופקים על השולחן. בפינה הימנית, סמוך לכיסא היו"ר המכובד, נשען לאחור בנינוחות המפיק, במאי החדשות והתסריטאי מתנאל גוטליב (25). הוא מצלם את חברת הכנסת שלצידו בזמן נאומה הסוער. היא אומנם חדשה במשכן, אבל אין מי שאינו מכיר, שונא או מעריץ אותה. זוהי עורכת הדין טלי גוטליב, ח"כית מטעם סיעת הליכוד אך לפני הכול, אמו של מתנאל.
את הקשר הקרוב שלהם קשה לפספס. לא רק בוועדה שבה הם מחליפים מבטים ומצחקקים ללא היסוס. גם ברשתות החברתיות, שם הם מצלמים סרטונים יחד, מגינים זה על זה מפני טוקבקיסטים ומסיתים, וכשצריך, הם גם מתנגחים.
"פעם אחת היא פרסמה פוסט על המערכון של ארץ נהדרת שעסק בחוק הגיוס, וכתבה 'אני מתנצלת בפני חבריי החרדים'. כמובן שנכנסתי בה", גוטליב נזכר, "והאמת שקיבלתי מלא לייקים. אני ימני בדעותיי, אבל לא אחת קורה שאני לא מסכים איתה ואני לא מתבייש לכתוב את זה. גם אגיד לה הכול בפנים".
"אני חושף בסרט הרבה דברים עליה, עליי, על היחסים בינינו. גם כתבתי סוף אכזרי מאוד, ולכתוב סצנות כאלו על אמא שלך זה לא קל, במיוחד כשברשתות מאחלים לה בדיוק אותו הדבר"
לא עדיף לכם לסגור את הדברים האלה בארוחת ערב ולא מול כל עם ישראל?
"מה, אני ארים לה טלפון על כל פוסט שמעצבן אותי? אני רוצה להגיב לה מיד. והאמת שאני טוקבקיסט די מעצבן, לא מעניין אותי שזו אמא שלי. באופן כללי אנחנו משפחה של טרחנים".
אם יחסים בין אנשי ציבור לבני משפחתם מורכבים גם ככה, הסיפור של האם והבן לבית גוטליב סבוך עוד יותר. מעבר לעובדה שהשניים אוהבים להשמיע את דעותיהם הנחרצות בפומבי ולא חוסכים ביקורת זה מזה, גוטליב הבן חווה מדי יום התנגשות ענק בין רצונו להתקדם בעולם התקשורת לבין ההתמודדות עם הסביבה החושדת, האינטרסים והחטטנות שאף הגיעה לידי מעשים.
"להיות הבן־של, זו חוויה שקשה מאוד להמציא", הוא מסביר, "הלחץ, הניגודים שמלווים אותך בכל שלב. עבדתי בערוץ 14 ועכשיו אני עובד כבמאי קונטרול בתאגיד. ברגע שמבינים מי אתה, כל היחס משתנה. פתאום רצו שאשכנע אותה להתראיין, שאחשוף סודות שלה. מאזינים לי לטלפון".
באמת מאזינים לך לשיחות טלפון?
"כל הזמן".
והתמודדת עם זה גם מהכיוון ההפוך, נגיד ראיונות שאמא שלך ביקשה ממך לסדר?
"אמא שלי יודעת כמה זה מדרון חלקלק. היא בחיים לא תבקש ממני דבר כזה".
כבמאי בחדר שידור, יצא לך לחזות בראיונות עם אמא שלך, חלקם גם סוערים כמו זה שערך לה ינון מגל בערוץ 14. איך הגבת לזה?
"יושב ולא ממצמץ. לא רק זה, פעם יעקב ברדוגו (מגיש בערוץ 14, ש"ד) אמר שהיא 'הזבל של הימין'. היו תוכניות שגיחכו עליה בלי בושה כשאני יושב ומביים. זה קונפליקט מורכב שגם בא לידי ביטוי בסרט שלי, 'אמא פריים טיים'. שם, הגיבור הוא גם בן של חברת כנסת שעובד בחדשות. זה סרט חד־פעמי, כי אף תסריטאי, לא משנה כמה מוכשר הוא, לא יכול לכתוב אותו במקומי. אי אפשר להבין את הרגעים האלו אם לא חווית אותם בעצמך".
ב"אמא פריים טיים", גוטליב, יחד עם הבמאי אלון נוימן, לוקח את ההיחשפות המשפחתית צעד אחד קדימה. הסרט, שזה עתה הסתיימו צילומיו, עוסק בדמותה של דפני גוט, חברת כנסת קולנית ובועטת מהימין, שמתנגדת בכל תוקף לעסקת החטופים. בנה גור, העובד בערוץ "24", מקבל הזדמנות נדירה להיות עורך המהדורה הראשית אך אינו יודע שישמש כלי שיפגע באמו. השניים מתמודדים במקביל עם האבל על אחיו של גור שנהרג, לכאורה, בשבי בעזה. דפני, היא היחידה שיודעת על כך שבנה עוד חי, ולכן היא ניצבת בפני דילמה קשה מאוד, בין בנה לטובת הכלל.
"על אף שהתסריט נכתב בנובמבר, הוא מאוד מתכתב עם הקרע הגדול שיש עכשיו בממשלה בנוגע לעסקת חטופים. בסרט, ראש הממשלה מציע לדפני לחלץ את הבן שלה, רק אם היא תצביע נגד העסקה ותטרפד אותה למרות שהיא בעדה".
החיבור למציאות אומנם מדהים ומזעזע גם יחד, אבל במקור, הסרט עסק בנושא אחר לגמרי. זה ש"בעולם של שישה באוקטובר", פתח כל מהדורת חדשות. "הרעיון לסרט נולד בתקופת הרפורמה המשפטית", נזכר גוטליב, "ואז הגיעה המלחמה, ועצרנו הכול. בינתיים המשכתי לעבוד בחדשות, ונחשפתי בלי סוף לזוועות. אבל בתוך כל זה, אני פתאום קולט שיש שאלה שמופנית שוב ושוב לפוליטיקאים שישבו באולפן – 'מה היה קורה אם זה היה הבן שלכם?'"
גם אתה שאלת כך את עצמך?
"בוודאי. לא רק זה, גם שאלתי את אמא שלי מה היה קורה אם זה הייתי אני. היא לא ידעה מה להשיב. אלון הסכים שחייבים להכניס את החטופים. באנו למפיק צפריר קוחנובסקי, והוא הציע שנכתוב שאחד הבנים של חברת הכנסת יהיה חטוף, וכולם יחשבו שהוא נהרג. הוספנו גם שהיא יודעת שאם יעלו על הטעות הזו, יהרגו אותו בוודאות, כי איזה חמאסניק יסכים לשחרר את הבן של זו שקראה להשמיד את החמאס באכזריות?"
"היו תוכניות שגיחכו על אמא בלי בושה ואני ישבתי בקונטרול וביימתי כאילו כלום. זה קונפליקט מורכב שגם בא לידי ביטוי בסרט שלי"
אמא שלך קראה את התסריט לסרט?
"בטח, כבר מהגרסה הראשונה".
ואיך היה הגיבה לזה?
"היה לה מאוד קשה. אני חושף שם הרבה דברים עליה, עליי, על היחסים בינינו. גם כתבתי סוף אכזרי מאוד, ולכתוב סצנות כאלו על אמא שלך זה לא קל, במיוחד שברשתות מאחלים לה בדיוק אותו הדבר. אבל היא רוצה שאני אגשים את עצמי, בדיוק כמו שאני רוצה שהיא תגשים את עצמה. היא מפרגנת לי באופן מלא וזה לגמרי הדדי, אני מאוד מאמין בה ויודע שהיא רואה את טובת המדינה לנגד עיניה".
היא חשבה שיש סצנות שעלולות לפגוע בקריירה שלה?
"בהחלט. אבל היא לא תבקש ממני לשנות אותן".
ויש דברים שלא תכתוב כדי לשמור על מעמדה?
"לא. אני אעשה מה שבא לי. אני לא אפרסם סודות שלה, אבל אני לעולם לא איכנע לחוסר נעימות. איך אומרים? בשביל תסריט טוב אני 'אהרוג' את ההורים שלי".
יצירה בזמן מלחמה היא לא דבר מובן מאליו, אבל עבור גוטליב זו הייתה בריחה הכרחית מהזוועות שראה מדי יום בחדר השידור. "עד 10 בנובמבר התסריט החדש היה מוכן והתחלנו ללהק. דבר ראשון גייסנו לתפקיד של גור את אביתר עוזרי שהפך לחבר טוב, ואז את כל השאר".
מעבר לרלוונטיות המצמררת של הסרט, כששומעים את מי הצליח גוטליב ללהק לדמות הראשית של דפני גוט, הכול הופך למסקרן עוד יותר. תגלם אותה לא אחרת מאשר אורנה בנאי, הידועה בעיקר בסלידתה כלפי חברי כנסת מהליכוד.
"אורנה היא שחקנית סופר־מקצועית", מנסה גוטליב להסביר את הקסם שהביא את בנאי להיכנס לנעלי הדמות של דפני, "היא מתייחסת לדמות כדמות ולא למה שהיא מייצגת. הליהוק היה מורכב. בהתחלה חשבתי לכתוב על הטקסט שנשלח לשחקנים רק מתנאל, בלי שם משפחה".
וזה עבד?
"לא. ארבעה שחקנים נשרפו בשלב שבו הם גילו מי אני. באיזשהו שלב, אלון תפס אותי ואמר 'אל תוריד את הראש, זה הקלף שלך'. פתאום עלה הרעיון ללהק את אורנה. לא פיתחנו תקוות, כי ידענו שהיא לא מרגישה בנוח עם אמא שלי. אלון הציע לי לשלוח לה אבל לבקש ממנה קודם לדבר בטלפון, וזה מה שעשיתי. היא לא הבינה מה יש לדבר לפני ששלחתי תסריט, אבל התעקשתי. בסוף היא הסכימה, התקשרתי וסיפרתי לה על הסרט. היא התלהבה, ואז גיליתי לה שהרעיון הגיע מחווייתי כבן של חברת כנסת שהיא לא מאוד אוהבת. היא הייתה בהלם, אפילו צחקה. אבל שברנו את הקרח, התחברנו ובסוף היא אמרה 'קדימה, עושים את זה'".
יצא להן לדבר?
"לא, הן נפגשו רק על סט הצילומים. בהתחלה היה מביך נורא. אורנה מיד פנתה לאמא שלי והבהירה שהיא עושה את זה אך ורק בשבילי. ואמא, בלי להתבלבל עונה לה 'גם אני, אל תתלהבי'. בהמשך האווירה השתנתה לגמרי. אורנה שכחה רגע את הטקסט ואמא שלי דקלמה לה אותו מילה במילה. מפה לשם הן התחילו לדבר על הצגות, על ציפורניים. הן לא הפכו לחברות טובות, אבל הבנתי שבעולם אחר זה יכול לקרות. עולם ללא פוליטיקה".
גם העובדה שצילמתם בערוץ 14 ואורנה הסכימה בכלל לשבת שם, היא לא דבר של מה בכך.
"כן. יצא שעשיתי פה איחוד לבבות בלי כוונה. אבל רציתי שחקנים מהאיי־ליסט".
את שחר חסון הוא ליהק דווקא לתפקיד דרמטי מאוד. "אני מעריץ שלו שנים, ותמיד אמרתי שהאנשים הכי מצחיקים הם אלו שעושים דרמה הכי טוב. שחר משחק את עופר אטדגי, עורך הערוץ, שאולי נראה כמו אדם מלטף אבל הוא יעשה הכול בשביל לפגוע בחברי כנסת שהוא מתנגד להם, ולקדם את עסקת החטופים. שחר שיחק אותו בצורה פנומנלית וכמובן שגם קרע אותנו מצחוק בין לבין, היו פעמים שבקושי הצלחנו להמשיך מרוב צחוק".
את הריאיון אנחנו מקיימים בלשכתה של טלי במשכן הכנסת. מתנאל מתיישב בכיסאה בטבעיות, וכמעט שם את רגליו על השולחן, אך מוריד אותן מהר מחשש לפגוע בניקיון המופתי שאמו מטילה על המשרד. "היא פולנייה משוגעת", הוא אומר. למרות חוסר הנעימות שכרוכה בסרט מבחינתה, ח"כ גוטליב מסדרת לנו את המיקום בחפץ לב, וההתרגשות ניכרת עליה לאור ההצלחה של בנה.
תגיד, לא פחדת שסרט שתכתוב על אמא שלך, יצא, איך נאמר, לא מאוד אובייקטיבי?
"לא", הוא משיב מיד, "כי ידעתי שאני לא מעוניין לכתוב תסריט שייראה כאילו יאיר נתניהו כתב על אבא שלו. אני יודע שיש אנשים שמעריצים את אמא שלי ויש כאלה ששונאים אותה. ואת שני הצדדים יש בסרט".
יש דברים שאתה לא מסכים איתה עליהם?
"אמא שלי מאוד חכמה, אבל כמו כל הפוליטיקאים, יש לה קטע להיאחז רק בצד אחד. היא, למשל, לעולם לא תקדם משהו שנחשב שמאלני ואני חושב שלפסול אנשים או רעיונות בגלל דעה פוליטית, זה חבל".
אתה מנסה לעצור אותה לפעמים מלעשות דברים?
"אני מנסה, אבל היא לא אוהבת שמכתיבים לה מה לעשות. פעם היא צייצה ציוץ קשוח על אסתר חיות באמצע הלילה, ואמרתי לה 'תמחקי את זה'. אז היא ענתה לי 'ממש לא' וצייצה עוד אחד למחרת בבוקר".
אתה נעלב ממה שכותבים עליה לפעמים?
"פעם הייתי. היום אני מגיב בציניות גמורה".
קורה שאתה נבוך מדברים שהיא עושה?
"אני לא נבוך מכלום, כמו שהיא לא נבוכה ממני. אולי פעם אחת, כשהיא צייצה בטוויטר מסר לרמטכ"ל, וניסתה לצטט את נס וסטילה. יצא לה 'חרבו דרבו על הראש שלהם עכשיו'. פדיחה רצינית. אין לי בעיה שהקשר שלנו עולה לשיח, אנחנו גם מעלים יחד סרטונים בטיקטוק. הבעיה היא היכן שלא צריכים להתייחס אליי ככה. בתעשייה".
כבר האשימו אותך בפרוטקציות.
"ברור! אני לא מפסיק לשמוע 'אתה מביים בגלל אמא שלך', בלי להתייחס לזה שהתחלתי לביים עוד הרבה לפני שהיא הפכה לחברת כנסת. אבל שיקפצו לי כולם".
ההאשמות האלו הן לא המחיר היחיד שגוטליב משלם בתקופה האחרונה. על אף שהוא רגיל לקבל איומים והפחדות, לאחרונה המצב הסלים עד לידי מכתב שמודיע מפורשות על כוונה לרצח, אצלו בתיבת הדואר. "יחד עם עוד בני משפחות של חברי כנסת, קיבלתי מכתב שאומר שאם הקואליציה לא תתפרק, יפגעו בנו", הוא נזכר, "היו כתובות, טלפונים, מספר האופנוע שלי. פעם ראשונה שפחדתי על אמת. ככל שאמא שלי תתקדם בפוליטיקה, והיא תתקדם, זה רק יחמיר".
אתה פוחד שזה יפגע גם במקום שלך בתעשייה?
"אני יודע שאומרים שהתעשייה שמאלנית מאוד, אבל אני לא חושבת שייסגרו בפניי דלתות. הכול תלוי ביחס שלי. אני מציג את עצמי כמתנאל, לא כ'בן של טלי גוטליב'. הייתה פעם אשת סאונד שלא רצתה לעבוד איתי כי לדבריה 'אמא שלך רצחה 1,400 איש'. אבל היו גם מקרים הפוכים".
באופן כללי נראה שמי שימני יש לו פחות יכולת להתבטא, קח לדוגמה את מני אסייג.
"מני אסייג בחור חביב, אבל הוא חייב לדעת לשתוק. עם כל הכבוד. בסוף יש גם קהל ומי שבבעיה הוא מי שקיצוני. היה גם תסריטאי שמאלן, פעיל מחאה קולני מאוד, שהתלונן שנפגע כלכלית כי הימין לא מזמין אותו לסטנד־אפ. פעם שאלו את מייקל ג'ורדן למה הוא לא מתבטא פוליטית בעד הדמוקרטים, והוא ענה 'כי גם הרפובליקנים קונים נעליים'".
גוטליב נולד בגבעת־שמואל וגדל כילד במשפחה דתית מן השורה, עם אב נומרולוג, אם שהייתה אז עורכת דין ואח תאום. זמן קצר לאחר שנולדה אחותו הקטנה אוריה, החליט להוריד את הכיפה, עבר לבית ספר חילוני ושם הכיר את מי שלימים הפכה לבת הזוג שלו. "היציאה בשאלה הייתה מין מסע ארוך", הוא מספר, "זה התחיל מהכאפה שחטפתי שאחותי נולדה עם אוטיזם, אבל בעיקר כי לא היה לי לא נוח בישיבה התיכונית. הרגשתי שאני עושה משהו רק כי מכריחים אותי, לא כי אני מאמין". כל המשפחה הלכה בעקבותיו. "על אמא שלי הכי רואים. שימי לב שבוועדות היא מדברת בפסוקים. אי אפשר להוציא את הבני־ברקית מטלי. אני לא אנטי־דתי, רק חושב שיש מקומות שבהם חייבים לעשות הפרדה בין דת ומדינה. ה'עליהום' שיש סביב הדת מגיע בגלל שההנהגה החרדית היא פושעת. ש"ס יֵשבו עם נבוכדנצר אם הוא ייתן להם מה שהם רוצים. זו מפלגה נוראית. והרבה חושבים שכל החרדים הם כמו דרעי, אבל הם אנשים מדהימים, באמת".
גם כשהיא הייתה עורכת דין ואתה היית ילד, אמא שלך סבלה מביקורת ציבורית קשה. זה השפיע עליך?
"אמא שלי היא אמא מדהימה. 180 מעלות מהדמות שלה בכנסת. אף פעם לא הענישה אותנו, תמיד דיברה איתנו ברוגע. והיינו ילדים לא קלים, כן? עד היום אני משגע אותה, אני בלתי נסבל. כשהיא הייתה עורכת דין לא הרגשנו כלום. היום, בפוליטיקה, זה אחרת".
להיות פוליטיקאי זה משהו שעניין אותך?
"לא חושב שזה יקרה, אבל למדתי לא לשלול. אם אתברג מספיק חזק בתחום, הייתי שמח לעשות כמה שינויים הכרחיים במשרד התקשורת. אבל כרגע הכנסת, וסליחה על הבוטות, היא דור המדבר. רוצים להחליף את ביבי בגנץ, את גנץ בלפיד. זה אותו אחד, זה לא יעבוד. עד שיהיה פה רענון רציני אני לא מתקרב, במיוחד מאז שאמא נבחרה ונחשפתי לעולם הזה מקרוב, הוא מגעיל, רעיל ונורא. כשאני נכנס לכנסת יש לי צמרמורות בכל הגוף, אמיתי לגמרי".
איך הגעת לעולם ההפקה והתקשורת?
"בצבא הייתי ג'ובניק בטייסת 100. זה היה מקום כל כך ביזארי, שתמיד הכרזתי שאכתוב עליו תסריט כשאשתחרר. אבל זה נשאר בגדר חלום. התחלתי ללמוד לפסיכומטרי אבל הייתי חייב להפסיק בגלל משבר משפחתי. מה עשיתי במקום? ישבתי לכתוב. שנה אחרי ניגשתי לקורס תסריטאות והבנתי שעשיתי הכול לא נכון. לאט־לאט התחלתי לעבוד בהפקות ללא תשלום, הכרתי את העולם, עד שהתחלתי לקבל הצעות עבודה רציניות, ובגיל 24 כבר הפקתי סרט באורך מלא, הוצאתי סדרת רשת ועכשיו הסרט הזה".
והתחתנת.
"נכון. גיל 24 היה מטורף. אמא נכנסה לכנסת, התחתנתי עם אופק, כפרה עליה. בזכותה 'אמא פריים טיים' קרה – היא הקפיצה את השחקנים, את הסאונדמן, הכינה כריכים. מה היא לא עשתה? הייתה שנה מטורפת. עכשיו אני מתחיל את גיל 25, ונראה לאן עוד נלך".
בין שאלה לתשובה, גוטליב שולף לא פעם את הטלפון הנייד וכמו אב גאה שמראה את ילדיו הוא מציג את הסצנות הערוכות. הסרט, עם הנושא הכאוב והדיאלוגים הנוקבים שבו, כבר כמעט מוכן ועוד רגע ישתחרר היישר למציאות שבה סוגיית החטופים עדיין מדממת בלב החברה הישראלית.
"אני מצפה שהקהל שיראה את הסרט ירגיש הלם. גם מהקשר למציאות, אבל בעיקר מהעובדה שבן של חברת כנסת כתב משהו כזה עליה והביא שאלה כל כך מורכבת".
מה אתה חושב על עסקת חטופים?
"עסקה שלא מביאים בה את כולם היא אסון לאומי. חד־משמעית. עכשיו יש לנו בערך 100 חטופים חיים. אם אנחנו מחזירים עכשיו 40 מתוכם, מה קורה עם האחרים? אנחנו פשוט גוזרים עליהם להישאר בשבי עוד שנים ארוכות. אם אנחנו כבר מפסידים, לפחות שיחזירו את כולם הביתה".
אתה מאמין שעד שהסרט שלך יצא לעולם, החטופים כבר יהיו בבית?
"הלוואי. אבל זה לא יקרה לצערי הרב. אם זה היה תלוי בי, שיישרף הסרט אלף פעם. לא אכפת לי כמה השקענו. רק שיחזרו".
