הרקע של נעמה הוא מיקס מעניין. "ההורים שלי בעלי תשובה שהגיעו לעינב מתוך אידיאולוגיה ורצון ליישב את השומרון", היא אומרת. "עם השנים הם התחזקו והתחרדו אבל נשארו ביישוב. וכך תמיד הייתי לא פה ולא שם. היינו שונים בנוף, לא התחנכנו עם כולם במוסדות החינוך ולא חגגנו ימי הולדת עם השכנים. אני שביעית מ־11 ילדים, והיינו חברים של עצמנו".
מסלול חייה הבוגרים היה ברור: היא למדה הוראה בסמינר והייתה גננת במשך שש שנים, עד שהחליטה שהגיע הזמן לבחור. "הרגשתי שעברתי מסכת חיים ברורה, והבנתי שאני רוצה שינוי. חיפשתי את עצמי עד שלפני ארבע שנים התחלתי לעבוד כמנהלת קשרי לקוחות במשרד נדל"ן".
העבודה במשרד החדש פתחה בפניה עולם לא מוכר. "מאז שהתחלתי שם אני מרגישה השגחה פרטית מאוד גדולה. כל חיי היו סביבי רק בנות, בהתחלה בלימודים ואז כשעבדתי עם ילדים, ופתאום כשבאתי לעבודה הזו הייתי האישה היחידה בין כל הגברים. בהתחלה חטפתי רגליים קרות, לא הבנתי איך עשיתי את זה לעצמי ואיך אני אמורה להתנהל. זה שיתק אותי. בשלב מסוים תפסתי את עצמי ואמרתי יאללה, את רוצה להתחתן יום אחד, תכירי גברים מקרוב, תלמדי איך לתקשר איתם. אני חושבת שמאז משהו בי נפתח, בקטע טוב. ראיתי שגברים ונשים יכולים לחיות יחד. זה נתן ריפוי למקום הקיצוני שהייתי בו".
כמו שנעמה נפתחה לעולמות חדשים, גם הסביבה שלה נפתחה אליה. "בהתחלה היו אומרים לי שאני לא חרדית. מבחינתם היה בי משהו זורם שלא תאם את הדימוי של נשים חרדיות. הם היו מנסים להציע לי להשתדך עם חברים שלהם, אבל זה לא כל כך הלך כי החבר'ה של השומרון לא הבינו למה משדכים להם מישהי חרדית".
בסביבה שלה כולם נשואים – החברות ביישוב, עמיתים בעבודה, ואפילו אחותה הקטנה, מספר 11 בבית, התחתנה לאחרונה. "זה אתגר, לא תחרות. לי יש התמודדות משלי ולחברות הנשואות שלי יש התמודדויות משלהן. אנחנו לא מתחרות על בחורים ולא על קושי. כל אחת מונחת במקומה.
"אבל החוסר מורגש. נניח, עכשיו חודש אדר. עם מי אני אלך לרקוד במסיבה לרווקות? כשבחברה חילקו מתנה לחג, סדנת בישול זוגית – מה אני אעשה עם זה? מבאס".
במלחמה, היעדר הזוגיות בולט ונוכח עוד יותר בעבודה, "איכשהו קיבלתי את המשימה לדאוג לכל המגויסים. שלחתי מתנות לנשים של מגויסים, להורים של המגויסים, ולמגויסים עצמם. כל היום התעסקתי בזה, והשתגעתי מזה שאני דואגת לכולם אבל נשארת קצת שקופה, בלי בעל ועם חרדות, רק חולמת שמישהו יראה גם אותי. זה שלי, אבל זה היה קשה".
את התשובה היא מצאה במשפט פשוט של המאמן רועי בן־יוסף. "הוא אמר שבנקודת הזמן שלך – תעשי את הכי טוב שלך. שמעתי את זה הרבה פעמים, אבל פתאום זה חלחל. בסוף, אם הייתי נשואה עכשיו הייתי הולכת עם אותם הרגשות, אז זה לא משנה אם אני נשואה או לא. אם אני רוצה לעשות משהו עם עצמי, זה הזמן. ובאופן כללי כדאי להיות פחות בעמדה של קורבן ויותר לנצל את הזמן לעשות דברים טובים".
הבאר – אתר שידוכים והיכרויות, מקום שרואה אותך | לכניסה למרחב בטוח להיכרויות במגזר הדתי >> לחץ כאן
להצעות, תגובות והשתתפות במדור – כתבו לנו: lovemotzash@gmail.com