יוצר שאתה אוהב במיוחד: שלום חנוך. אני מרגיש שאני חייב לו כל כך הרבה. משירי הילדים ב"מזל גדי" של אריק איינשטיין, דרך להקת תמוז שפתחה לי את הדלת לאהבת הרוקנרול בעברית, אלבומי הסולו שלו, עשרות ההופעות שלו שראיתי כחייל וכאיש בוגר ועד עצם היום הזה. השירים שלו הם הפסקול של חיי.
דמות שמעניקה לך השראה: אין ספק שיואב קוטנר הוא האיש שהשפיע על חיי באופן ממשי, בגללו ובזכותו החלטתי להיות שדרן רדיו. קוטנר מזוהה בתודעה שלי עם גלי צה"ל ועם שאיפה לאיכות, תשוקה בלתי פוסקת למוזיקה וקצוות שנמתחים בין רוק מתקדם לבין רוק ישראלי. בלי שהוא יודע, הוא היה עבורי אב רוחני ואני באמת חושב שמגיע לו פרס ישראל.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? בשולחן אחד עם חמישה יוצרים אהובים עליי במיוחד: ג'יימס ג'ויס, אנטון צ'כוב, ארסנט המינגוויי, יעקב שבתאי ודוד פוגל. אני אוהב סיפורים טעוני רגש ויצר עם ממד מלנכולי, ולכן "דיוקן האמן כאיש צעיר" (ג'ויס) ו"הגברת עם הכלבלב וסיפורים אחרים" (צ'כוב) אהובים עליי כל כך. "וזרח השמש" (המינגוויי), "סוף דבר" (שבתאי) ו"חיי נישואים" (פוגל) הם ספרים שילוו אותי תמיד, כי יש בהם ממד של עומק ושאיפה מתמדת לחקור את מהות הקשר שבין גבר לאישה ואת הזמן המוגבל שניתן לנו לחיות.
רגע בשידור שלא תשכח: תמיד אומרים "האחרון שיוצא שיכבה את האור", אבל במקרה שלי זה קרה באמת. הייתי השדרן שהגיש את התוכנית האחרונה אי פעם של קול ישראל. "פרוגרסיב וחיות אחרות", יום ראשון, 14 במאי 2017. סיימתי עם Shine On You Crazy Diamond של פינק פלויד. המחוגים נעו לאחור, ובחצות הלילה, בגרון חנוק ובידיים רועדות, כיביתי את האור ויצאתי מאולפן שמונה בפעם האחרונה בהחלט. לא אשכח לעולם את הרגע הזה.
שיר שנוגע בך במיוחד: "שמיים צפוניים" של ניק דרייק. שיר שלעולם לא יימאס לי ממנו. הוא מת בגיל 26 בלבד, אבל הספיק לטעון את העולם בכל כך הרבה יופי. השיר הזה טעון בעצב ובקסם גם יחד. "האם תאהבי אותי לאורך החורף, האם תאהבי אותי עד שאמות?", הוא שואל שם בקול רך.
מה תלוי על הקיר שלך? אני אוהב ציורי נוף ריק מאנשים וסוריאליזם רומנטי, מדע בדיוני. אמנות שיש בה ממד של חלום. על הקיר מעל הפסנתר שלי תלויה עבודה של אמנית ישראלית נהדרת, אילה טל, שפעם אצרתי תערוכה שלה בבית הסופר בתל־אביב. ציור שהוא ספק הזיה ספק חלום. נפלא.
מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו: אני אוהב מאכלים פשוטים מאוד. לחמנייה טרייה עם חצילים מטוגנים ועגבניות; מסבחה; פלאפל, לאבנה עם שמן זית וזעתר. אבל בורקס הוא הדבר שאני באמת לא יכול לעמוד בפניו מאז ילדותי, כשסבתא מרגלית הייתה אופה בורקסים קטנים במגש גדול ומגישה לי אותם ישר מהתנור עם תה מתוק ונענע בצד. אני מאבד עשתונות כשאני רואה בורקס טוב וטרי.
