המלחמה המתמשכת משכיחה לפרקים את העובדה שאנו נמצאים בשנה אולימפית: ב־26 ביולי תיפתח בפריז האולימפיאדה ה־33. עד כה 57 ספורטאים ישראלים הבטיחו את השתתפותם בתחרויות בעשרה ענפים. המספר צפוי לגדול בחודשים הקרובים.
נועה לסרי וניתאי חסון, צמד השייטים במפרשיות 470, עתידים להגיע לפריז כמועמדים למדליה. השניים סיימו לאחרונה במקום החמישי באליפות העולם שהתקיימה בפלמה דה־מיורקה, והוכיחו בשנתיים האחרונות שהם שייכים לצמרת העולמית, עם המקום השביעי באליפות העולם הקודמת, המקומות השישי והעשירי באליפויות אירופה, ומקום עשירי בתחרות הקדם־אולימפית.
ההצלחות הובילו את הוועד המנהל של איגוד השיט להכריז עליהם לפני שבועיים כנציגי הענף בפריז. "קבענו את הקריטריון האולימפי כבר בשנה שעברה באליפות העולם, אבל ההכרזה הרשמית בהחלט ריגשה אותי ואני מחכה כבר שהמשחקים יתחילו", אומרת לסרי, שוויתרה על השתתפות במשחקי טוקיו אף שקבעה אז את הקריטריון יחד עם השייטת גיל כהן. "מערכת היחסים בינינו לא אפשרה לי להמשיך. לא רציתי להגיע לטוקיו ולסיים אחרונה, ולקח לי הרבה זמן להתאושש ממה שקרה שם. מבחינתי כל מה שקורה היום עם ניתאי הוא תיקון גדול והגשמת חלום. שנינו רציניים באותה המידה, עם תשוקה דומה לעבודה קשה, ואין כמעט אגו בעבודה שלנו, מה שעוזר לנו להשתפר".
הסיפור מאחורי החיבור ביניהם הוא מרתק. הכול החל כשאיגוד השיוט הבינלאומי קבע שתחרות המפרשיות 470 לא יתקיימו עוד בנפרד לגברים ולנשים, אלא רק כקבוצות מעורבות בין שני המינים. בשלב הראשון התחרתה לסרי עם טל שדה, ואף זכתה איתו בסגנות אליפות העולם לבוגרים (במקום הראשון זכו גיל כהן ונועם חומרי, באליפות שהתקיימה בימים שהשייטים הבכירים התמקדו עדיין במשחקי טוקיו). דווקא אז בחרה לסרי לפרוש מהענף ונרשמה ללימודי תיאולוגיה באוניברסיטת בן־גוריון. במקביל חסון שיתף פעולה עם השייטת סער תמיר והשניים זכו יחד באליפות אירופה ב־2021.
״נועה לסרי: "אנחנו מתאמנים שלוש שעות במים ואז מדברים עוד שלוש מחוצה להם, מנתחים מהלכים שעשינו, מזהים טעויות ומבינים מה כדאי לשמר ואיך להשתפר. אנחנו אנשים שונים שמתקשרים אחרת. התפקיד שלי בסירה הוא כמו של טייס משנה, וצריך לדעת להעביר את המסרים"
"שבועיים לפני שנפתחה עונת 2022 בתחרות גדולה בספרד, סער פרקה את הכתף באופן פתאומי וחמור למדי. היה חשש שהכול משתבש לקראת פתיחת הקמפיין האולימפי", נזכר חסון. "נועה ואני גדלנו יחד במועדון השיט בשדות־ים, אז החלטתי להתקשר אליה, אפילו שבהתחלה זה נראה לי כמו מדע בדיוני שהיא תסכים. הצעתי לה להצטרף אליי באופן חד־פעמי, ולשמחתי היא נשמעה כמי שהשיט והדחף להתחרות עדיין בוערים בה. היא לא דחתה את ההצעה על הסף".
לסרי, שקיבלה את השיחה במהלך טיול הרים בסיני, הופתעה ממנה מאוד. "הקליטה לא הייתה טובה ובהתחלה זה נשמע לי מוזר ולא קשור", היא נזכרת. "אמרתי לו שאני חוזרת בעוד חמישה ימים ואם זה עדיין יהיה רלוונטי, אשמח לשקול את הדברים. לא עזבתי את השיט כי נמאס לי, ואני גם אוהבת ספורט אז המשכתי לרוץ ולשחות והייתי בכושר טוב. הרגשתי שאני רוצה לבוא ולעזור לניתאי. דובר שזה יהיה לתחרות אחת בלבד, אז כל הפוקוס התמקד בו ואיך הוא ילמד הכי טוב מהתחרות הזו להמשך. יצאנו לדרך בלי הרבה ציפיות".
למרבה ההפתעה הפגין הצמד יכולת נהדרת בתחרות גביע הנסיכה היוקרתית וסיים במקום החמישי מתוך שמונים. "התחושה הייתה שיש כאן משהו מיוחד, והמאמן שלנו גידי קליגר נתן לנו שבוע להחליט אם נרצה להמשיך לעבוד יחד. הרגשתי שזו הזדמנות שאני לא רוצה לוותר עליה, גם אם זה אומר לקחת את החיים שלי צעד אחורה, לעזוב את הלימודים בבאר־ שבע ולחזור לגור עם ההורים. ידעתי שאני נכנסת לתקופה אינטנסיבית והיה לי ברור שנגיע לאולימפיאדה".
גם חסון הרגיש שהחיבור עם לסרי צריך להימשך: "אהבתי את הכושר הגופני והיכולות הפיזיות שלה, בנוסף לביטחון שהיא נתנה לי בסירה, במיוחד ברוח חזקה. הרגשתי שהסירה מתפקדת טוב, שהיא לא מתרגשת או מפחדת מהמהירות והאתגר, ושיש לנו בסיס מצוין לשיתוף פעולה מוצלח".
דגם ה־470 הוא דגם אחיד של סירה זוגית בעלת גוף יחיד ושני מפרשים. מובילים אותה הגאי (חסון) ואיש צוות (לסרי). אורכה הכולל של הסירה הוא 4.70 מטרים, וממנו נגזר גם שמה.
"המפתח להצלחה בענף שלנו הוא תקשורת טובה, בים ומחוצה לו, ובשנתיים האחרונות נועה ואני עברנו מסע של היכרות", מסביר חסון. "בשנה הראשונה שטנו בסדר אבל התקשיתי להיות מאה אחוז בתוך הצוות, כי לא הכרתי או הבנתי את נועה, מה שיצר פערים. זאת הייתה שנה של היכרות. בשנה השנייה הדגש היה למצוא את הדרך להשלים זה את זה. במה אנחנו דומים, במה שונים. איפה אנחנו צריכים זמן לבד, מתי טוב לעשות דברים ביחד ואיך לא לפספס שום דבר ולמצות את המיטב משנינו. התחושה היא שאנחנו ממשיכים להשתפר ושפיצחנו את הדרך לעבוד יחד".
לסרי: "אנחנו מתאמנים שלוש שעות במים ואז מדברים עוד שלוש מחוצה להם, מנתחים מהלכים שעשינו, מזהים טעויות ומבינים מה כדאי לשמר ואיך להשתפר. אנחנו אנשים שונים שמתקשרים אחרת, וההיכרות המעמיקה עוזרת להיכנס מהר יותר זה לראש של זה, לנבא את התגובות ולהגיב במהירות האפשרית. התפקיד שלי בסירה הוא כמו של טייס משנה, וצריך לדעת להעביר את המסרים. אני חושבת שהסיבה המרכזית להצלחה שלנו היא שאנחנו מאוד כנים, פתוחים ומדברים על הכול".
בעיני לסרי, שינוי החוקים בציוות המגדרי הקל עליה מאוד. "האמת היא שלא ראיתי את עצמי מפליגה שוב עם בת. השינוי הזה הוריד ממני נטל גדול", היא מודה. "עם בנות יש הרבה מריבות ואת מוציאה הרבה אנרגיה על איך להגיד את הדברים. עכשיו האנרגיה מושקעת במאה אחוז בשיט עצמו. עם ניתאי אני לא שומרת בבטן במשך שבועיים משהו שלא אהבתי באימון, אלא מציפה את הדברים מיידית והשיחה בינינו מנטרלת חסימות ועוזרת להתקדמות. אני חושבת שזה גם טוב לניתאי, שהוא בחור רגיש מאוד, והפלגה עם בחורה מוציאה ממנו עוד איכויות".
חסון מסכים עם ההבחנה של לסרי. "אני מרגיש שאני מנצל את הפוטנציאל שלי טוב יותר כשאני מפליג עם בחורה בסירה", הוא קובע. "אני מביא סל יכולות רחב יותר, עם יכולת לבטא רגישות. בעיניי, היום כבר אין משמעות לעניין המגדרי. הצוות שלנו עובד מבחינה מקצועית וטקטית בדיוק כמו שעבדתי בעבר עם גברים, והרמה לא נפגעה בשום פרמטר".
השניים אומנם מנהלים זוגיות מקצועית בלבד, אך עדיין מדובר בקשר צפוף, שכולל הרבה שעות יחד ומסעות ארוכים ברחבי העולם. "בניגוד לזוגות אחרים, במסעות בחוץ לארץ בחרנו לשהות באותה הדירה בחדרים נפרדים, מה שאומר שאנחנו גם קונים אוכל יחד, מבשלים, מנקים ועושים הכול יחד", מספרת לסרי בחיוך. "שנינו מאוד אוהבים את המטבח, אז אם מישהו עייף השני מבשל בשמחה ונותן לו לנוח. עם הזמן למדנו זה את זה. אני למשל שקטה מאוד בבוקר ומרוכזת במשימות שלי. אני גם אוהבת שהוא תמיד מאחר בכמה דקות בבוקר, מה שמאפשר לי לפתוח את הסירה שלנו ולהכין את הדברים בנחת עד שהוא יגיע ונתחיל את היום".
ניתאי חסון: "היום כבר אין משמעות לעניין המגדרי. הצוות שלנו עובד מבחינה מקצועית וטקטית בדיוק כמו שעבדתי בעבר עם גברים, והרמה לא נפגעה בשום פרמטר״
את השניים מאמן גידי קליגר, שייט עבר שייצג את ישראל בשלוש אולימפיאדות וזכה בשלוש מדליות ארד באליפות העולם ובשלוש מדליות כסף באליפויות אירופה. קליגר הוביל את ג'ורדי צ'אמר הרננדס וניקולס רודריגס, הצמד הספרדי ב־470, לזכייה במדליית ארד במשחקי טוקיו, ובמקביל חגג עם אשתו, השייטת הצרפתייה קאמיל לקוניטה־קליגר, שזכתה במדליית ארד באותו הענף בתחרות הנשים. בפריז צפויה להתרחש אופרת סבון קטנה: הפעם יוביל קליגר צמד שיתחרה ישירות בצוות של בת זוגו. "קליגר הוא איש מקצוע מדהים, שהתווה את הדרך המקצועית שלנו מהרגע הראשון", מחמיא חסון. "הוא מצטרף לתחרויות ולאימונים שלנו, ולפעמים גר איתנו בדירה במסעות. המטרה שלנו היא להתאמן עד יולי כמה שיותר באתר האולימפי במרסיי, עיר מגוריו, במטרה להכיר אותו לעומק בכל מצב או מזג אוויר".
הצלע הנוספת של הצוות המקצועי היא פסיכולוגית הספורט ד״ר דניאלה כהן. היא מקיימת איתם פגישות אישיות, פגישות זוגיות ופגישות משולשות, בנוכחות קליגר. "היא נותנת לנו כלים להתמודדות שעוזרים לנו בספורט ובחיים עצמם, ועוזרת לנו לשפר את התקשורת בינינו ולהכיר טוב יותר", מסביר חסון. "אנחנו עושים איתה תרגולים לפני תחרויות, והיא מקשיבה לשיחות הבוקר שלנו ולשיחות הסיכום, נמצאת על הסירה במהלך התחרות ורואה את הדינמיקה בינינו. היא גורם חשוב ובלתי נפרד מהצוות".
נועה לסרי, בת 24, נולדה בבנימינה וגרה שם עד היום. בגיל חמש החלה לשחק טניס בגבעת־עדה, ועברה לאחר כמה גלגולים לאקדמיה לטניס בהדר יוסף. "בגיל 15 הייתי סגנית אלופת הארץ עד גיל 18 ומדורגת בחמישים הבכירות לגילי באירופה", היא מספרת. "הבעיה היא שטניס הוא עסק יקר מאוד, ועשרות אלפים עוסקים בו בעולם. יש סיכוי קטן מאוד להצליח ברמות הגבוהות. המשפחה שלי השקיעה הרבה מאוד כסף בעיסוק הזה, מה שגרם לי להרבה לחץ ובסופו של דבר השפיע על ההחלטה שלי לעזוב". לאחר שוויתרה על הטניס המקצועני שיחקה לסרי כדורסל במשך שנה ובגיל 17, כמעט במקרה, הגיעה לעולם השיט.
"ים אף פעם לא היה המקום הטבעי שלי אבל בכל זאת מהר מאוד הרגשתי שאני שייכת לענף. אני אדם מאוד טכני וכנראה היה לי קל יותר להבין את הדברים, למרות שהתמודדתי עם לא מעט קשיים בדרך", היא נזכרת. "התחלתי לשוט עם השייטת צוף זמט כמעט במקרה ותוך חצי שנה זכינו באליפות ישראל לנוער, ובהמשך סיימנו במקום השביעי באליפות אירופה לנוער באיטליה. במקביל הבנתי שיש לי אפשרות לקבל מעמד של ספורטאית מצטיינת בעקבות ההישגים והחלטתי ללכת על זה".
ניתאי חסון, בן 26, נולד וגדל במושבי חוף הכרמל והחיבור שלו למים החל בגיל מוקדם הרבה יותר. "הייתה לי ילדות מוקפת חברים, אהבתי לרוץ ולהתחרות מולם, נסעתי המון על אופניים והתחברתי לאקסטרים ולמהירות", הוא נזכר. "בגיל שמונה ההורים שלחו אותי לחוג בשדות־ים שאהבתי, ומשנה לשנה פשוט התגלגלתי דרך כל דגמי הסירות. עברתי לפני עשור להתחרות בסירה זוגית וזכיתי בכמה אליפויות ישראל לנוער. אהבתי ספורט, ובים מצאתי שקט וחופש, שנתנו לי להרגיש שזה מקום טוב ונוח עבורי".
ב־7 באוקטובר היו השניים במחנה אימונים במרסיי. "בימים הראשונים הראש פשוט לא היה שם", משחזר חסון. "יצאנו להתאמן, אבל צפנו במים יותר מששטנו. הרגשתי אז תסכול גדול, כי התפקיד שלי הוא לייצג את המדינה ולא הצלחתי להתאמן כמו שצריך. בסוף המחנה חזרנו לחודש לארץ, רצנו וצעדנו למען החטופים, התנדבנו בעזרה לחקלאים ועשינו מה שאפשר כדי להרגיע קצת את הראש. יש לי חברים ביחידות מובחרות, כמעט כל מי שלמד עם נועה בבאר־שבע גויס לצבא ועבר טראומות קשות. בחרנו להיות ספורטאים, ועכשיו המוטיבציה שלנו להצליח ולהגיע להישגים עבור המדינה הפכה לחזקה יותר".
בתחרות האולימפית ב־470 צפויות להשתתף רק 19 סירות, וכל מדינה שזוכה בכרטיס הנכסף יכולה לשלוח רק צמד אחד. "אין ספק שהעובדה שרק זוג אחד מכל מדינה יגיע לתחרות האולימפית היא יתרון עבורנו, וזה אמור להפוך את התחרות לקלה יותר", מנתחת לסרי. "ועדיין, אין באמת תחרות קלה בענף הזה. מה שמיוחד ומעניין אצלנו הוא שבתחרות של שישה ימים, הים יכול להיות שונה באופן מוחלט מיום ליום. לפעמים יש רוח חלשה מכיוון אחד, ויום אחר כך יש רוח חזקה מהכיוון השני וצריך לעשות התאמות. שעה לפני הזינוק מותר לעשות חימום במים, ושם אנחנו בודקים את התנאים לפני יריית הזינוק".
השניים תמימי דעים: הם יכולים לסיים את התחרות על בימת המנצחים. "אני מאוד רוצה שנזכה", אומר חסון. "זה חלום של שנים, וההרגשה היא שזו משימה ריאלית וזה מאוד מרגש. עבדתי הרבה שנים כדי להגיע לרגע הזה, ואחרי שנכשלתי במשימה לקראת טוקיו, ההגעה לפריז מיוחדת ומספקת עבורי. בחודשים הקרובים נשתתף בכמה תחרויות גדולות במטרה להמשיך בסימולציות שיעזרו לנו להמשיך ולהשתפר. אנחנו אוהבים להיות ריאליים עם הציפיות שלנו ועם מה שעובד בשבילנו, ונמשיך לעבוד קשה כדי להוכיח לעצמנו שאנחנו מסוגלים".
ענף ה־470 יקר מאוד והשניים זוכים למעטפת כוללת, שנותנת להם את השקט המקצועי הדרוש. "המועדון שלנו, איגוד השיט, הוועד האולימפי והספונסרים שלנו – טופ גאם וגרמין – נותנים לנו שקט כלכלי, שלא ניפגע בשום היבט בגלל המלחמה בארץ ואנחנו אסירי תודה על כך", אומרת לסרי.
השניים, שנחשבים לצעירים מאוד בצמרת העולמית שרובה שייטים מבוגרים מהם בעשור ויותר, צפויים להגיע אפילו בשלים וחזקים יותר למשחקי לוס־אנג'לס 2028, אבל לסרי מעדיפה להתמקד בפריז: "אני נותנת מאה אחוזים ומתפקדת הכי טוב במשימה שניצבת מולי עכשיו, ולא אוהבת לחשוב שיש לי מועד ב' לתיקונים", היא אומרת. "חשוב עכשיו שנהיה ממוקדים. זו הפעם הראשונה שלנו במעמד הזה, צריך לראות איך נתפקד ואיך החוויה תשפיע עלינו, ומבחינתי הכול פתוח להמשך".
גם חסון מרגיש שזו יכולה להיות רק ההתחלה. "אין ספק שאני רוצה שנמשיך ונמצה את הפוטנציאל", הוא אומר. "העובדה שאנחנו בצמרת בגיל כזה אומרת שיש לנו עוד הרבה לאן להתפתח מבחינה מקצועית. עוד לא החלטנו כלום אבל לדעתי חשוב שנגיע לפריז ונרגיש ונבין שיש חיים גם אחרי האולימפיאדה, ושנמשיך את המסע גם למשחקים הבאים".
