זיכרון ילדות תרבותי: בילדותי בקרייתֿ־ים, לסבא שלי הייתה תלויה על הקיר תמונה גדולה של גשר הזהב על רקע סן־פרנסיסקו. כשהיה יורד הערב הוא היה קורא לכל הנכדים "ילדים קולנוע! קולנוע ילדים!" היינו מגיעים, מתיישבים בשקט בסלון מול התמונה, סבי היה מחבר את התמונה לחשמל ועשרות נוריות קטנות היו נדלקות ומהבהבות. כך היינו יושבים שעה ארוכה מול התמונה המהבהבת, בתחושה שאנחנו צופים בסרט. בית הקולנוע הראשון של חיי.
יוצר שאתה אוהב במיוחד: ברטרנד בלייה, במאי צרפתי מיוחד במינו. יצר סרטים כמו "הכינו את הממחטות", "יפה מדי בשבילך", "הפרחחים" ועוד רבים. הוא בונה סצנות אבסורדיות, עלילות שהולכות תמיד על הקצה ומתקדמות בשביל פתלתל, ותמיד עם הומור עדין, מקורי ולעתים שחור.
עם מי היית רוצה לשבת על כוס קפה? עם יאקי מחרז, חבר נפש שלי, שנפטר בפתאומיות לפני שלוש שנים. לא עובר יום שאני לא מתגעגע אליו. אני מנהל איתו אינספור שיחות, כשאני רץ בים ובכלל. הייתי מאושר לשבת איתו אפילו רק לקפה. את הסרט "געגוע" הקדשתי לזכרו.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? אם זה רק ליום אחד, אז עם כל אדם על פני האדמה.
סרט שלעולם לא תשכח: "Caught", סרט של רוברט מ. יאנג. ראיתי אותו באחד הפסטיבלים שהשתתפתי בהם. מה שאפיין את הסרט היה הפער בין טוב הלב של כל הדמויות לבין המעשים המזעזעים שעשו. זה סרט שהוריד לי כמה אסימונים לגבי כתיבה, מורכבות ודואליות של דמויות, על היחס בין מאפייני הדמות לבין הפעולות שלה.
ספר שקראת פעמיים: "הכלה המשחררת" של א.ב. יהושע. בכלל, הוא סופר שאני מאוד אוהב, נקי מהוד והדר, עם פשטות חכמה ונוגעת, הבנה עמוקה בנפש האדם, עוצמה שהולכת ונבנית במהלך הסיפור ודימויים פיוטיים אך לא צורחים את עצמם.
תמונה על הקיר שלך: לצד המיטה יש לי תמונה שבת זוגי הגדילה ומסגרה לכבוד יום ההולדת שלי. בתמונה אני בן שש בערך, מחופש למלח, עומד במבט רציני וגאה. אני מתמלא עצב בכל פעם שאני מביט בתמונה הזו. נראה לי שבקרוב אקפל אותה, אכניס למגירה, ואולי אז אחזור להיות אדם שמח.
מה מצחיק אותך? כשאוהבים אותי מאוד ואני בטוח בזה ללא שום צל של ספק, ולא רוצים לפגוע בי והאווירה בטוחה ורגועה, אז אי נורא אוהב כשצוחקים עליי.
מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו: שווארמה, נקניקייה, קבב, סלמי, מרגז, קציצות. פנטזיות של טבעוני.
