01 זיכרון ילדות תרבותי: הפעם הראשונה ששמעתי את קווין. רפסודיה בוהמית. פרדי מרקורי. זה זיכרון מוקדם, מגיל צעיר, אולי ארבע או חמש. ואני זוכר אותו לדעתי בגלל עוצמת החוויה. הייתי אצל סבתא שלי ופתאום השיר התחיל מהרדיו. זה תפס אותי, אני חושב, כי זה חשף אותי לעוצמות של רגש ועוצמה שעוד לא הכרתי עד הרגע הזה, בגיל הזה. לגמרי רגע מכונן. אני זוכר את התחושות עד היום.
02 ספר שקראת פעמיים: לא יודע אם פעמיים. אבל לאחרונה אני במרתונים ממש כיפיים של אגתה כריסטי.
03 דמות שמעניקה לך השראה: יש וידאו ביוטיוב של נינה סימון, to be so much myself. זה פחות מדקה שלה מתוך ריאיון. היא מדברת על הכוונון שלה כאמנית, כאדם, להיות ״היא״, כמה שהיא הכי יכולה – כמה שיותר היא. להיות כל כך היא, בצורה כל כך כנה ושלמה, שהקהל שלה יהיה מוכרח לראות דרך הכנות הזאת את עצמו. זה המון עבורי. ואני מוצא בזה קשר לתיאטרון ומשחק בכלל.
04
מקום המפלט שלך בימים הקשים האלו: הבית, החברים, יין, כתיבה, שירה, נגינה, אופניים. פעולות פשוטות.
05 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה: לפעמים העיניים שלי פוגשות עיניים של אדם אחר ברחוב, זר, ובצורה בלתי מוסברת ההרגשה היא שיש במבט הזה חיבה או אהבה מסוימת גם בלי היכרות מוקדמת. כאילו בנסיבות אחרות יכולנו להיות חברים, אוהבים, אבל החיים פשוט לא הפגישו בינינו עד כה. עם אנשי הפוטנציאל המפוספס הזה הייתי רוצה לשבת לקפה. עם כל אחד ואחת מהם.
06 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד: עם הכלב שלי. יש משהו בכאן ועכשיו, באהבה, שהוא כל כך טהור ופשוט. אני מדמיין את עצמי שוכב על הרצפה, נושם ובוהה בקיר. לדעתי זה גם מתאים לי. כנראה הייתי כלב בגלגול קודם. ובגלגול הנוכחי אני מקנא בזה. בנשימה, בהוויה. אני בעצם לגמרי כלב.
07 מה מצחיק אותך: אנשים. נימוסים. נפילות. חיות. לפעמים מבוכה. אני מצחיק את עצמי הרבה. מאז שאני קטן יש לי מלא דמויות. כשהן יוצאות לפעמים אני מופתע בטירוף. לאחרונה החלטתי לשחרר אותן באינסטגרם בעמוד ״פיצול אישיות״. בהתחלה פחדתי מאוד לשחרר את זה. זאת תחושה של היחשפות, אבל ממש הכרחתי את עצמי. מצחיק ומוזר לי לחשוב שההוויות האלה הן חלק ממני, ושהן מבקשות לצאת החוצה.
08 שיר שנוגע בך במקום מיוחד: קשה מאוד להכתיר אחד, אבל זה כנראה "עטור מצחך". אני אפילו לא יודע להסביר בדיוק למה הוא נוגע בי כל כך, וכנראה מילים לא מספיקות. התאבססתי עליו בתור נער, וכדי להתקרב אליו עוד ועוד רציתי לדעת לנגן אותו על פסנתר, וזה בערך הדבר היחיד שעשיתי בתיכון – ישבתי ליד הפסנתר ולימדתי את עצמי לנגן את השיר הזה. יש בו משהו מטורף בעיניי. שיר אהבה מושלם.
