אבל כבד בעולם הספרות: סמי מיכאל, מי שנחשב לאחד הסופרים המוכרים במדינת ישראל, נפטר אתמול (ב') בגיל 97 והותיר אחריו אישה ושני ילדים. לאורך שנות פעילותו, מיכאל פרסם עשרות ספרים שהמוכרים בהם, "חצוצרה בוואדי", "סופה בין הדקלים" ו"חופן של ערפל", תורגמו לשפות רבות והופצו למאות אלפי קוראים ברחבי העולם.
למרות עבודתו המוערכת, רבים מבני הדור הנוכחי לא נחשפו ליצירותיו או לסיפור החיים המדהים שמסתתר מאחוריהן. מהילדות בעיראק ועד להגעתו המקרית לישראל, הנה כמה עובדות פחות מוכרות על מי שכונה "הסופר מבגדאד" –
- באחד מראיונותיו סיפר מיכאל, כי כשנולד המיילדת העיוורת למחצה החשיבה אותו לנקבה. היא עטפה אותו בסמרטוטים והניחה אותו להתייבש למותו על הגג, במחשבה שבכך תעשה טובה גדולה לאמו. בנס גדול, צרחותיו גרמו לאחת מבנות המשפחה לעלות על הגג, לגלות כי מדובר בתינוק זכר והצילה את חייו.
- בילדותו נהג מיכאל לקרוא ספרות למבוגרים, כיוון שבעיראק ענף ספרות הילדים לא היה פופולרי, ולמעשה לא היה קיים כלל. הספרים, שלא מצאו חן בעיני מיכאל, גרמו לו לחשוב כיצד היה ניתן לכתוב אותם מחדש, וכך הוא גילה את אהבתו לכתיבה.
- בגיל 15 הצטרף מיכאל למפלגה הקומוניסטית בעיראק, בתגובה לעליית התנועה הפרו-נאצית וגל האלימות נגד יהודים. את שנות פעילותו במחתרת תיאר מיכאל כ"בודדות מאוד", דבר שניכר גם במחברות הרבות שמילא בסיפורי לוחמים, ונתן לחבריו מהמחתרת לקרוא בהתפעלות. שנתיים לאחר מכן, בגיל 17 בלבד, התחיל לכתוב מאמרים לעיתונות המחתרת.
- באחת מפעולות המחתרת הוא "נשרף" והוצאה נגדו פקודת מעצר. אביו שילם למבריח שייקח אותו לאיראן, שם הצטרף למפלגה הקומוניסטית והמשיך לפרסם מאמרים נגד השלטון העיראקי. המחיר לכך הגיע בביקורו של שר החוץ העיראקי באיראן שדרש להסגיר אותו מיד. מיכאל מצא מקום מסתור במסגד נטוש, ובינתיים המפלגה הציעה לו לברוח לבריה"מ, שממנה הבין מיכאל כי לא תהיה לו דרך חזרה. כשהתלבט, יצא מיכאל להתאוורר מהמסתור, ובבית קפה שבו ישב אחד המלצרים שאל אותו מדוע פניו נפלו. מיכאל, שהיה בודד לו, שטח בפניו את התלבטותו והמלצר ענה "קשה להזדקן במקום זר". זה היה המשפט שהביא את מיכאל להתקשר לסוכנות היהודית, ולעלות ארצה.
- במטוס שהביא אותו לארץ ישראל, בשנת 1949, הבחין מיכאל במראה עוצר נשימה אותו תיאר כ"עיר יפהפייה על הר, עם בתים לבנים". הייתה זו חיפה שבה יגור.
- אבל עוד לפני כן, את מסעו בארץ ישראל התחיל מיכאל דווקא בעיר יפו. לאחר ששלח שני מאמרים מצליחים לעיתון הקומוניסטי הישראלי "אל איתחאד", העורך אמיל חביבי הציע לו להיות חבר המערכת, ולהעפיל אל העיר חיפה, שבה התאהב ממבט ראשון.
- ב-1955 עזב מיכאל את המפלגה הקומוניסטית, לאחר שגילה סתירה בין ערכי הקומוניזם לדעותיו האישיות והפטריוטיות שבהן דבק עם הגיעו לישראל.
- 20 שנה לאחר מכן, ב-1974, פרסם את ספרו הראשון "שווים ושווים פחות", המדבר על החיים במעברות והאפליה של בני עדות המזרח. הספר עורר הד ציבורי רחב, וכך קיבל מיכאל את חשיפתו הראשונה בטלוויזיה, בתוכנית "טנדו" של ירון לונדון.
- מיכאל היה קרוב משפחתו של "האיש שלנו בדמשק" אלי כהן, שהיה נשוי לאחותו נדיה. הוא לא ידע רבות על העבודה האמיתית של גיסו, אבל כאיש מחתרת הבין את הקושי הרב ובעיקר את הבדידות הגדולה שבעבודת הריגול. מיכאל סיפר שהפעם האחרונה בה שוחחו, הייתה כאשר כהן הזמין אותו לברית המילה של בנו. מיכאל נמנע מהטקס, אך הבטיח לבוא לבקר את הזוג והתינוק החדש לאחר שיחזור כהן מהמסע הבא, אליו יצא זמן קצר לאחר מכן. הוא מעולם לא שב.
- שנים רבות עבד מיכאל בשירות ההידרולוגי של משרד החקלאות. אמנם הוא עשה זאת כי לא הצליח להתפרנס רק מעבודת הכתיבה, אבל לדבריו הוא גם נהנה מאוד מעבודתו. בבוקר היה יוצא לבדוק את הנעשה מעל פני המים וגם מתחת, ובערב היה יושב אל מכונת הכתיבה.
- במהלך שנות פעילותו, פרסם מיכאל ספרים רבים שקיבלו כבוד והוקרה רבה בספרות העברית, ובמיוחד בהקשר השיח העדתי. הוא העיד על עצמו שהוא תמיד מקווה שקוראיו יתחברו לדמויות בסיפור, ויחשבו עליהן גם אחרי שיסיימו את הסיפור, ולכן הקפיד לכתוב בשפה יחסית פשוטה והשתדל לא "להעניש את הקוראים", לדבריו.
- על אף שהיה אתאיסט מובהק, מקור ההשראה העיקרי והיצירה הספרותית האהובה על מיכאל היו התנ"ך. במקום השני, ניצבה הקלאסיקה "אנה קארנינה".
