זה קרה באמצע מאי, 2017. ב־2:30 לפנות בוקר נשמעה דפיקה על דלת חדרו של הכדורסלן אנס קאנטר בחדר המלון שבו שהה באינדונזיה. כמה שעות קודם לכן סיים אימון נוסף לילדים, במסגרת קרן הצדקה שהקים, ולא ציפה לפעילות נוספת באותו הלילה. כשפתח את הדלת הופתע לגלות את מנהלו האישי, שביקש ממנו לבוא לחדר שלו במהירות. "גיליתי שכמה שעות קודם הגיעו לבית הספר שאימנתי בו נציגים מהצבא ומהשירות החשאי באינדונזיה במטרה לעצור אותי. זמן קצר אחרי כן כבר הייתי בדרך לשדה התעופה שממנו המראתי לסינגפור ואז לרומניה. כשניסיתי לעלות לטיסה לארצות־הברית גיליתי שהשגרירות הטורקית ביטלה לי את הדרכון ושאני לא יכול לטוס".
מכאן החלו כמה שעות של חרדה, כשקאנטר מצא עצמו מעוכב בחדר צדדי בנמל התעופה עם שני שוטרים שהוצבו בכניסה. הוא עדכן את מעריציו הרבים בסרטון שהעלה לרשתות החברתיות ואחרי כמה שעות, בעזרת סיוע מגורמים מה־NBA, קיבל היתר לטוס ללונדון ומשם חזרה לארצות־הברית. "זה היה מאוד מפחיד, כי אם הם היו תופסים אותי או שולחים אותי חזרה לטורקיה, קרוב לוודאי שעכשיו הייתי יושב בכלא".
בלי חרטות
הרקע לסכסוך בין שלטונות טורקיה לבין הסנטר הפותח של קבוצת הניו־יורק ניקס, הוא ביקורת חריפה שמטיח השחקן בשנים האחרונות בנשיא טורקיה רג'יפ טאיפ ארדואן. "עצוב מאוד מה שקורה היום בטורקיה", אומר קאנטר בן ה־26, המתנשא לגובה 2.11 מטר. "ממדינה שלווה ויפהפייה היא הפכה למקום מסוכן, בלי חופש דיבור, חופש דת ושמירה על זכויות אדם".
קאנטר שולף את הטלפון שלו להציג בפניי נתונים: "כדי להבין עבור מי ניסיון ההפיכה האחרון ב־2016 היה כלי יעיל, צריך להיכנס למספרים. מאז פוטרו 117 אלף איש מתפקידם, 80 אלף נעצרו, 2,745 שופטים פוטרו, 21 אלף מורים במוסדות פרטיים איבדו את הרישיון ו־15 אלף אנשי חינוך הושעו, ביניהם גם אבא שלי שעבד כפרופסור. והכי חמור – 189 כלי תקשורת נסגרו ו־319 עיתונאים נעצרו, מה שהופך את טורקיה למדינה שעצרה הכי הרבה אנשי תקשורת. במדינה מתוקנת גם אם אתה לא אוהב משהו שנאמר נגדך, אתה לא זורק לכלא את מי שאמר את זה. כשאתה עושה דבר כזה, ברור שבמדינה אין חופש ביטוי ושהיא מונהגת בידי דיקטטור. ארדואן הוא היטלר של המאה הנוכחית והמצב בטורקיה הופך גרוע יותר מיום ליום".
אנחנו נפגשים באחד הבניינים המפוארים ביותר במרכזה של מנהטן, שם מעביר קאנטר את פגרת הקיץ כשהוא בניו־יורק. במקום קיים מתקן אימונים שכולל חדרי כושר, ספא ואולם כדורסל. "יש אנשים שחושבים שאני לא אוהב את המדינה שלי ושאני האויב שלה, אבל זה לא נכון – אני אוהב אותה מאוד. הבעיה היחידה שלי היא עם השלטון והממשלה ועצוב לי לראות מה אנשים צריכים לעבור שם. אלו זמנים קשים מאוד עבורנו הטורקים".
רוב הספורטאים מעדיפים להישאר א־פוליטיים. מאיפה היה לך האומץ לעסוק בזה?
"אתה צודק. רוב הספורטאים, השחקנים והזמרים מעדיפים לא להתעסק בעניינים פוליטיים כדי לא להפסיד קהל וחוזי פרסום, וגם אני מפסיד מיליוני דולרים בשנה כי חברות כמו נייקי, שקיבלה בקשה מפורשת מהשלטון הטורקי לא לעבוד איתי, מפחדות להתקרב אליי. ועדיין, חשוב לי להיות הקול של הרבה מאוד חפים מפשע שסובלים היום בטורקיה. אנשים נרצחים, נאנסים ונחטפים ואני היחיד שמעז לדבר, במטרה שבכל העולם ישמעו וידעו".
העובדה שהוא מפסיד הרבה כסף מחוזי פרסום היא בעיה מינורית עבור קאנטר, שגם מרוויח 19 מיליון דולר בעונה וגם צריך להתמודד מול בעיות גדולות בהרבה, כמו איומים ברצח שמגיעים אליו באופן תדיר. "אני מקבל איומים במוות באופן שוטף מדי שבוע, לפעמים גם חמש פעמים. הם מגיעים ברובם מטורקיה, אבל לפעמים גם מארצות־הברית. בתקופות הראשונות הייתי עושה צילום מסך אחרי כל איום שקיבלתי אבל יש כל כך הרבה שהחלטתי לא לבזבז את הזמן שלי ופשוט הפסקתי".
עד כמה זה מקשה על החיים שלך באופן שוטף?
"בניו־יורק ישנה הקהילה הטורקית הגדולה ביותר בעולם מחוץ לטורקיה, תמיד יש חשש ממה שיקרה ואני משתדל להיות מאוד זהיר בכל יציאה שלי מהבית. ב־99 אחוז מהמקרים שבהם אלך למקום כלשהו יהיה איתי מישהו. אני אפילו לא יכול ללכת סתם לאכול במסעדה טורקית בעיר כי אני חושש שאולי הם יסלקו אותי. אני צריך שחברים שלי ילכו לשם קודם, יבררו מה האווירה ואם הכול בטוח רק אז אוכל להצטרף אליהם. הבעיה המרכזית שאני מתמודד איתה הם האירועים שאני ממשיך לקיים גם במהלך השנה עם הקרן שלי. כאן יודעים בדיוק לאן אגיע ובאיזו שעה ולשם אני תמיד מגיע מוקף באבטחה".
בעיה נוספת שקאנטר מתמודד איתה היא הניתוק ממשפחתו וההתנכלות של המשטר הטורקי אליה בגללו. "הפעם האחרונה שדיברתי עם ההורים שלי הייתה ב־2015 ובגלל שיש האזנה לשיחות שלהם, אני לא יכול ליצור איתם שום סוג של קשר וזו סיטואציה שמאוד קשה עבורי. עד לא מזמן אחי כרם, שהוא גם שחקן כדורסל, היה בארצות־הברית והיה מעדכן אותי בנוגע לשלומם, אבל לפני כמה שבועות הוא נסע לצרפת לשחק שם. כשארדואן לא מצליח לתפוס את מי שדיבר נגדו הוא נטפל לבני המשפחה שלו. בשנה שעברה המשטרה הגיעה לבית הוריי בטורקיה ולקחה את כל הטלפונים והמכשירים האלקטרוניים. הם ביקשו לבדוק אם הם עדיין בקשר איתי ואם הם היו מוצאים הודעה אחת בטלפון שבה אני שואל את אמא שלי מה שלומה, כולם היו נלקחים לכלא".
יש סיכוי שתצליח להביא אותם לארצות־הברית?
"רציתי מאוד להביא אותם לכאן אבל השחיתו להם את הדרכונים ועכשיו הם לא יכולים לצאת מהמדינה. לפני חודש גיליתי שאבא שלי צפוי לעמוד למשפט, שאם יורשע בו הוא צפוי ל־15 שנות מאסר. דרך גורם שלישי העברנו לו כסף לשכירת שירותיו של אחד מעורכי הדין הטובים בטורקיה בתקווה שיצליח לעזור לו".
אתה מאמין שזה יהיה משפט צדק ולא מכור מראש?
"אני חושב שהממשל הטורקי חושש במקום מסוים להכניס את אבא שלי לכלא כי הם יודעים איזה לחץ צפוי להם ממני ומהתקשורת האמריקנית. בשנה שעברה הכניסו אותו לכלא לשבעה ימים והפעלנו עליהם לחץ אדיר והם נאלצו לשחרר אותו".
מה חשבת על התמונה שפורסמה לפני פתיחת משחקי המונדיאל שבה נראה מסוט אוזיל, שחקן גרמניה, לוחץ את ידו של ארדואן?
"לא היה נעים לראות את זה אבל זה מה שדיקטטורים עושים – מנסים לקרב אליהם דמויות מפורסמות במחשבה שאם הן יהיו בעדו – גם כל המעריצים שלהן יהיו. אליי הוא אף פעם לא ניסה להגיע כי ידע מראש שאסרב לו".
במהלך הסכסוך בין קאנטר לשלטון הטורקי הוצאו נגד השחקן גם שני צווי מעצר – אחד בגין העלבת הנשיא והשני באשמת השתייכות לארגון טרור. "לשייך אותי לארגון טרור זו האשמה מגוחכת. כולם יודעים מי אני וכמה אני תורם לחברה ושמדובר בשטויות. לצערי מי שנתפס היום בטורקיה כתומך שלי סובל מאוד ואני יודע שיש היום שני אזרחים טורקים בכלא, רק בגלל שהצביעו עבורי בבחירה למשחק האולסטאר ב־NBA".
יש רגעים שאתה שואל את עצמך מה אני צריך את כל זה?
"אני אף פעם לא מתחרט על מה שאני עושה והלוואי שיכולתי לעשות הרבה יותר. האנשים בטורקיה זקוקים לי; המשפחה שלי, השכנים, החברים והחברים שלהם. העובדה שאני שחקן כדורסל מוכר נותנת לי פלטפורמה שבה אני יכול להתבטא ויש מי שמקשיב. כשאני אומר משהו זה מגיע לכל האתרים, לרשתות החברתיות, לערוצי הטלוויזיה ולעיתונים, וזו הסיבה שהממשלה הטורקית תנסה לעשות כל דבר כדי להשתיק אותי".
איך אתה מצליח לשחק כדורסל בתוך כל המהומה הזאת?
"כשאתה מקבל איומים על חיי והודעות שנאה וחושש לגורל המשפחה שלך, קשה מאוד להישאר בפוקוס ולהמשיך לשחק כדורסל כאילו כלום לא קרה. אבל למדתי שהעבודה שלי היא לבדר אנשים ולגרום לילדים לחייך ואני לא יכול להיות מודאג כל הזמן. ברגע שאני עולה למגרש, אני שוכח מהכול ונותן את כל כולי למשחק ולקבוצה".
גבוה מעל כולם
אנס קאנטר נולד בעיר ציריך בשווייץ בזמן שאביו השלים שם את לימודי המאסטר שלו בהיסטולוגיה. הוא חזר עם משפחתו לטורקיה בגיל תשעה חודשים. "הייתה לי ילדות רגילה למדי מלבד העובדה שתמיד הייתי יותר גבוה מכולם וילדים אחרים היו מרבים לצחוק עליי בגלל זה ולקרוא לי בשמות. כשהייתי ילד רציתי להיות כדורגלן וזה אחד המשחקים האהובים עליי עד היום, אבל הייתי גבוה ואיטי מדי והבנתי שאני צריך להחליף ענף ספורט".
לכדורסל במסגרת קבוצתית הגיע קאנטר בגיל 14. "שיחקתי במשך שנתיים באנקרה ומשם עברתי לפנרבחצ'ה באיסטנבול לקבוצת הנוער ואז לבוגרים". קאנטר הפך לשחקן הצעיר ביותר ששיחק ביורוליג אבל בשנה האחרונה שלו בתיכון החליט לעבור לארצות־הברית לאחר שסירב להצעת חוזה של מיליוני דולרים לשש שנים מפנרבחצ'ה.
"הם הופתעו מאוד מהסירוב שלי אבל מהרגע הראשון שהתחלתי לשחק חלמתי להפוך לשחקן NBA והגעתי לארצות־הברית במטרה להגשים את המטרה הזו במהירות האפשרית", מסביר אנס, "בנוסף, בטורקיה אתה צריך לבחור בין חינוך ובין ספורט ובארצות־הברית אתה יכול לשלב בין הדברים. אהבתי ללמוד שפה חדשה, להכיר תרבות נוספת ואנשים אחרים וזה היה אפילו חשוב יותר עבורי מכדורסל, כי רציתי להפוך לאדם בינלאומי לא רק טורקי. זה היה מעבר לא פשוט אבל אחרי תקופה הצלחתי להתאקלם".
קאנטר הגיע לעיר סימי ואלי שבקליפורניה ושיחק בה במשך עונה בקבוצה של תיכון סטונרידג'. הוא הציג יכולת גבוהה וזכה לזימון יוקרתי למשחק "נייקי הופ סאמיט" השנתי, שם קלע שיא של 34 נקודות, קטף 13 ריבאונדים ונרשם לחיוב בפנקסים של הסקאוטרים של ה־NBA. הוא בחר לשחק בקולג' באוניברסיטת קנטקי, אבל אז התגלה שקיבל תשלום של 33 אלף דולר כשהיה בטורקיה ונאסר עליו לשחק בקולג'. זה לא מנע ממנו להיבחר ביוני 2011 במקום השלישי בדראפט ה־NBA בידי יוטה ג'אז. "זה היה ערב מדהים וחלום שהתגשם. הייתי מאוד לחוץ לפני כן כי באותם ימים כולם בטורקיה פקפקו ביכולות שלי. הם כעסו עליי שעזבתי את המדינה והייתי מאוד לא פופולרי שם. ברגע ששמעתי את דיוויד סטרן קורא בשמי חיבקתי את אבא שלי ואת המאמן וחשתי הקלה גדולה".
איך זכורה לך ההתאקלמות בליגה?
"ההתאקלמות הייתה קשה כי הרמה ב־NBA לא דמתה לשום דבר שהכרתי קודם – כולם טובים, כולם אתלטים, קולעים מצוין, שומרים. מההתחלה הדבר הכי חשוב עבורי היה לעבוד הכי קשה שאני יכול – להגיע ראשון לחדר כושר ולעזוב אחרון, לתת מעצמי מאה אחוז כל הזמן, לשחק חזק וליהנות כמה שיותר".
לאחר שתי עונות ראשונות בינוניות למדי, לצד כמה משחקי שיא, עשה קאנטר קפיצת מדרגה מקצועית והפך ב־2014/5 לשחקן חמישייה ביוטה, כשהוא תורם 13.8 נקודות למשחק ו־7.8 ריבאונדים. למרות זאת, במהלך העונה נשלח בטרייד לאוקלהומה. "התחושה היא שיש משהו לא נאמן בליגה הזאת אבל לא כעסתי שהעבירו אותי לאוקלהומה כי אני מאמין שכל דבר קורה כי הוא צריך לקרות. חשבתי לעצמי שאני עובר לעיר טובה יותר ואשחק בה כדורסל עם סופרסטארים כמו ראסל וסטברוק וקווין דוראנט והייתי נרגש מאוד לקראת זה".
לא קשה ברגע אחד לעבור למקום חדש שלא מוכר לך?
"זו סיטואציה מורכבת כי יש לך 24 שעות להגיע ליעד החדש שלך וברגע שאתה שומע שהעבירו אותך אתה צריך להתחיל לארוז, לשים את החפצים שלך בארגזים ולנסוע לשדה התעופה. אני רווק אבל תחשוב מה צריך לעבור מישהו שהוא נשוי ויש לו ילדים, שלומדים בבתי ספר. זה הרבה יותר קשה. גם בי היה קצת פחד לעבור לעיר חדשה שלא הכרתי בה כלום ולקבוצה חדשה עם שחקנים וצוות מקצועי באווירה שונה לגמרי".
קאנטר עבר לאוקלהומה בתקופה שבה קווין דוראנט החלים מפציעה. הוא זכה להרבה דקות משחק והשתלב מצוין עם 18.7 נקודות ו־11 ריבאונדים ב־26 משחקים עד לסיומה של העונה. "כשאתה משחק ליד סופרסטארים כמו וסטברוק ודוראנט, שהם ברמה אחת מעל כולם, הם הופכים את כל מי שלצידם לטוב יותר ועוזרים לך לטפס לרמה הבאה מבחינת איכות הכדורסל".
תמיד מסקרן אותי לדעת אם זה מהנה או מתסכל לשחק לצד שחקן כמו ראסל וסטברוק.
"ראסל הוא קודם כול אדם נהדר, חבר טוב ואדם מצחיק ולמדתי ממנו הרבה מאוד דברים. הוא פרפקציוניסט, וכשאתה רואה שחקן כמוהו מזנק על המשטח להילחם על כדור, זה נותן גם לך השראה לשחק הכי חזק וטוב שאתה יכול. הוא לא מפסיק לעבוד קשה, דוחף אותך לעבוד, מדבר איתך ונותן מוטיבציה".
בקיץ 2015 זכה קאנטר לחוזה בסך 70 מיליון דולר לארבע שנים ובקיץ שעבר הועבר שוב בטרייד, הפעם לניו־יורק ניקס. "תמיד רציתי לשחק עבור קבוצה מעיר גדולה וברגע ששמעתי שמעבירים אותי לניו־יורק שמחתי מאוד. המעבר היה הפעם קל יותר כי זה במהלך הקיץ והניקס עזרו לי להרגיש בנוח מהר מאוד. כשהגעתי נדהמתי לגלות כמה התושבים פה אוהבים כדורסל. אני אוהב את הטירוף במדיסון סקוור גארדן, את האוהדים וזו חוויה נהדרת עבורי".
עד כמה היה קשה להגיע מקבוצה מנצחת לכזו שמפסידה המון ולא מצליחה להעפיל שנים לפלייאוף?
"התחלנו את העונה החולפת טוב מאוד אבל אז הגיעו הפציעות של פורזינגיס, הארדווי ושלי מה שעצר אותנו ואני מאמין שהשנה הדברים ייראו טוב יותר. יש לנו קבוצה צעירה ומוכשרת שרוצה לעבוד קשה ולהשתפר, ההנהלה ממשיכה לחזק אותנו במקומות הנכונים ואני מאמין שבתוך כמה שנים הניקס יגיעו לפלייאוף בכל עונה".
מה דעתך על הטענה שבגלל שבניו־יורק יש כל כך הרבה פיתויים לשחקנים צעירים ועשירים, הניקס אף פעם לא יצליחו.
"יש בזה הרבה אמת כי ניו־יורק היא אחת הערים המדהימות בעולם עם הרבה אפשרויות להסחת דעת. אבל בתור שחקן אתה חייב לדעת להתעלם מכל הרעשים ומכל מה שאומרים וכותבים. אתה חייב להפוך את הקבוצה למשפחה שלך ואת חבריך לקבוצה לאחים שלך ולעבוד איתם קשה בכל יום".
העלית תמונה של לברון ג'יימס במדי הניקס באינסטגרם במהלך הפגרה, אבל ניסיונות החיזור שלך כשלו.
"כל אחד ירצה בקבוצה שלו את השחקן הכי טוב בעולם ובמשך תקופה ניסינו לגייס אותו אלינו. אבל הוא בחר בלייקרס ועכשיו הוא שוב אויב, שנפגוש על המגרש וננסה לנצח".
דיוויד פיזדייל מונה למאמן החדש שלכם. כבר פגשת אותו?
"נפגשתי עם פיזדייל לפני כמה חודשים לשיחה של שעתיים והתרשמתי ממנו מאוד. הוא מסוג המאמנים שיגיד לך את מה שאתה צריך לשמוע, לא את מה שאתה רוצה. הוא מאמן רעב שנותן הרבה ביטחון ובגלל זה שחקנים מרגישים נוח לשחק אצלו. אני מאוד נרגש לשחק עבורו העונה".
עד כמה משמעותית עבורך העובדה שזו העונה האחרונה בחוזה שלך?
"מהיום הראשון שהגעתי לניקס אמרתי לכולם שאני רוצה להישאר בקבוצה לטווח ארוך. אני אוהב את העיר, אוהב את האנשים את החיים ואת האווירה כאן. אני מתאמן כרגע שלוש פעמים ביום ועובד מאוד קשה כדי להיות מוכן לעונה הקשה והחשובה שמצפה לנו".
מה אתה מבקש לפתח במשחק שלך?
"בכל קיץ אני שם דגש על אלמנט או שניים שאני רוצה לפתח. הקיץ אני מתמקד בהגנה ובקליעות לשלוש. המשחק ב־NBA השתנה מאוד בשנים האחרונות ואתה חייב שתהיה לך יכולת לקלוע משלוש ועד עכשיו זה עובד טוב למדי".
מה דעתך על הרמה ב־NBA?
"הרמה משתפרת מיום ליום. אתה כמעט ולא רואה קבוצות שמשחקות היום לאט והכדורסל הפך מאוד מהיר במעברים בין ההגנה להתקפה".
אתה מאמין שישנה קבוצה שתצליח לקחת את האליפות מגולדן סטייט בטווח הקרוב?
"קשה לי להאמין שהסגל של גולדן סטייט יצליח להישאר יחד לאורך זמן. בכל שנה מסתיימים שם חוזים וקשה לי לראות כוכבים בקליבר כזה מסכימים לעשות ויתורים מרחיקי לכת מבחינה כלכלית. אני מאמין שקבוצת החלומות הזו תתפרק בסופו של דבר".
עד כמה זה מסובך להרוויח מיליונים ולשמור את הרגליים על הקרקע?
"זה בהחלט משהו שצריך לשים לב אליו. כשאתה מקבל בגיל צעיר כל כך הרבה כסף ותהילה ואתה באור הזרקורים הדבר הכי חשוב הוא להישאר צנוע ורעב. ברגע שאתה מתחיל להגיד שעשית את זה ושאתה הכי טוב מכולם, שם תתחיל גם הנפילה שלך, כי בכל עונה מגיעים כישרונות רעבים חדשים שבאים להילחם על המקום שלך".
האוכל של אמא
אחד האנשים המקורבים ביותר לקאנטר – מה שמרתיח את המשטר הטורקי עוד יותר – הוא פטהוללה גולן, סופר ואיש דת מוסלמי מתון שחי היום בפנסילבניה ומבוקש על ידי אנשי ארדואן. "אני נוסע לבקר אותו כל כמה שבועות, יש בינינו קשר מיוחד והוא נותן לי עצות איך להפוך לאדם טוב יותר. הוא מאמין, שלא משנה מאיזה רקע דתי אתה מגיע, כולם צריכים לעבוד יחד בכדי להפוך את העולם למקום טוב יותר. מבחינתו הפתרון נמצא קודם בחינוך הדור הצעיר ושכל הטירוף שקורה עכשיו, הוא בגלל אנשים שלא קיבלו חינוך. זאת הסיבה שהתנועה שלו הקימה עד היום 170 בתי ספר ברחבי העולם. אני לומד ממנו המון ובזכותו גם ייסדתי את קרן הצדקה שלי".
ספר קצת על קרן הצדקה.
"זו קרן שהקמתי לפני שנתיים במטרה לקיים מחנות אימון לילדים. גייסתי עבורה צוות שעוזר לי להפיק את האירועים. במהלך המחנה אנחנו מאמנים את הילדים, מדברים איתם על החיים, על חינוך, כדורסל ואיך להפוך לאתלט מצליח. קריירה של כדורסלן יכולה להימשך מקסימום 15 שנה ואני רוצה לדעת כשאפרוש שהצלחתי להיות השראה לכמה שיותר צעירים. השנה כבר קיימנו 17 מחנות, זו חוויה נהדרת ואני מאוד אוהב לעבוד עם ילדים".
Knicks center Enes Kanter handed out school supplies he purchased to 180 homeless children from SCO Family of Services, a program that partners with Garden of Dreams. pic.twitter.com/Gy3ete4jJG
— Ian Begley (@IanBegley) 31 באוגוסט 2018
אתה יכול לצאת היום מארה"ב?
"יש לי גרין קארד וקיבלתי מסמך שמאפשר לי לצאת מארצות־הברית ולהיכנס חזרה, אבל מאחר שאני עדיין לא אזרח, אם חלילה יקרה לי משהו הם לא יוכלו לסייע לי וישלחו אותי חזרה לטורקיה, אז כרגע אני מעדיף להישאר כאן. זו הסיבה שהקיץ כל המחנות שלי התקיימו בארצות־הברית ונאלצתי לבטל אחד בקנדה. בעוד שנתיים אבקש להפוך לאזרח".
אתה מגדיר את עצמך כאדם דתי?
"אני אדם דתי שמתפלל חמש פעמים ביום והולך למסגד בימי שישי. אני אוכל גם אוכל מיוחד, שמזכיר קצת את האוכל הכשר שלכם, בלי חזיר ובלי לשתות אלכוהול. ועדיין, אני פתוח ואוהב ללמוד על דתות אחרות ולצבור ידע. אחת הבעיות היום בטורקיה, שאנשים לא ישבו עם יהודי או נוצרי בגלל הדת שלהם וזה משהו שצריך לשנות".
אנס מרבה לתקשר עם העולם דרך הרשתות החברתיות, בעיקר טוויטר ואינסטגרם, שם הוא משתף את העוקבים בחיי היומיום שלו. "אני מאוד אוהב את הרשתות החברתיות כי זה מאפשר לי להיות בקשר עם האוהדים שלי. הם רוצים לדעת מה אני עושה במהלך היום, אז אני משתף אותם וזה משמח אותם. בטורקיה, בגלל שהם שונאים כל כך את הפעילות שלי, חסמו לי את כל החשבונות".
למה אתה הכי מתגעגע בטורקיה?
"לאוכל של אמא שלי. זה משהו שלא אוכל למצוא בשום מקום אחר גם לא במסעדה הכי יקרה בעולם".
אתה מאמין שיום אחד המצב שם ישתנה?
"לא יודע כמה שנים זה ייקח, אבל אני מאמין ומתפלל שבסופו של דבר יבואו אנשים ויעשו לזה סוף. בגלל זה חשוב לי לדבר עם עיתונאים בכל העולם, כדי שאנשים יבינו טוב יותר מה מתחולל שם עכשיו".
אם זה יקרה כשעוד תהיה שחקן, תסכים לשוב לנבחרת טורקיה?
"שיחקתי עם הנבחרת הלאומית רק פעם אחת, באליפות אירופה ב־2011 ואשמח מאוד לחזור, למרות שהם אף פעם לא רצו אותי שם בגלל הדברים שהעזתי לומר. זו המדינה שלי ואני רוצה לייצג אותה. כששיחקתי באוקלהומה אסרו על שידור המשחקים של הקבוצה בטורקיה ועכשיו משדרים שם את כל המשחקים, פרט לאלו של הניקס. כמו שאצלכם הרבה אנשים גאים שעומרי כספי משחק בליגה, גם בטורקיה יש כאלה שגאים בי אבל לא יכולים לראות אותי משחק. ברור שזה מציק לי".
על מה אתה חולם?
"אני חולם לזכות באליפות ה־NBA, והלוואי שזה יקרה עם הניקס". אני רוצה לתת השראה לכמה שיותר אנשים להיות פתוחים לדיאלוג ולדעות אחרות, ולדעת שהצלחתי להשפיע לטובה על חיים של הרבה ילדים".
יש לך זמן גם לעיסוקים אחרים?
"אין לי הרבה זמן חופשי בדרך כלל אבל כשיש לי אני מאוד אוהב לשחות, לקרוא ולשחק כדורגל".
אני מקווה שביום שיתאפשר לך, תבוא גם לבקר אותנו בישראל.
"יש לי הרבה חברים ישראלים והם תמיד מראים לי תמונות, מספרים לי על ים המלח וכמה שהחומוס אצלכם טעים. יש כל כך הרבה היסטוריה ואנשים טובים אצלכם ואשמח מאוד לבוא יום אחד לבקר".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אם הייתי יכול הייתי בוחר גם שש. גם בתוך הסיטואציה המורכבת שבה אני חי, אני מצליח לחיות במציאות ששום דבר לא מצליח להסיח את דעתי ממה שבאמת חשוב. התפקיד שלי הוא לגרום לאנשים לחייך. חשוב לי מאוד לשחק כדורסל טוב, ליהנות ולמרות הכול לייצג את המדינה שלי בצורה הטובה ביותר, למרות שהיא לא רוצה אותי כרגע. אלוהים נתן לי כל כך הרבה, אני אסיר תודה ולעולם לא אעז להגיד שאני לא שמח. שליליות רק מביאה איתה שליליות לך ולאנשים מסביב".
