משחק הליגה בין גנט לשרלרואה בליגה הבלגית באמצע חודש מרץ החל כאשר עמרי גאנדלמן, שחקן החיזוק הישראלי של הקבוצה, יושב על ספסל המחליפים. פציעה מוקדמת של פיטר חרקנס, חברו לקבוצה, הובילה לכניסה שלו למשחק בדקה ה־26, מה שהפך לאחד האירועים המיוחדים שקרו עד כה בכדורגל האירופי השנה.
גאנדלמן, שמשחק במגוון עמדות על המגרש, בעיקר בתפקיד הקשר האחורי, כבש שער יתרון לגנט בדקה ה־38, ובמחצית השנייה עשה את הבלתי ייאמן, כאשר הוסיף שלישייה בדקות 48, 56 ו־67 והשלים רביעייה נדירה במשחק שהסתיים בניצחון 0:5.
"כשעליתי על המגרש לא חשבתי יותר מדי. ניסיתי לעשות מה שאני יודע וזיהיתי שטחים שאנחנו יכולים לפגוע בהם כשאני מצטרף להתקפה, ובאמת במהלך כזה כבשתי את השער הראשון שנתן לי הרבה ביטחון", משחזר גאנדלמן, "בחצי השני הכול פשוט השתחרר וזרם. הרגשתי שכלום לא יכול לעצור אותי, שאני מרחף על המגרש. התחושה הזו עברה גם לחברים לקבוצה, שחיפשו ומצאו אותי ברחבה, שם הרגשתי חד מאוד מול השער ודבר הוביל לדבר. זה היה יום מיוחד עבורי, בטח במשחק שהיינו חייבים לנצח לקראת מאבקי הפלייאוף".
ההופעה של גאנדלמן, שהפך לראשון במאה ה־21 שכובש רביעייה כמחליף בליגה הבלגית, גרמה להד נרחב בכל רחבי אירופה כאשר ב"מארקה" הספרדי אף קבעו שהוא המחליף הטוב ביותר בעולם כולו.
"לא בכל יום שחקן מחליף כובש רביעייה וזה באמת הוביל להרבה תשומת לב כלפיי ולמחמאות שקיבלתי מהארץ ומרחבי אירופה", הוא מספר, "בסופו של דבר לקחתי מהמשחק הזה את הביטחון שקיבלתי, במטרה להמשיך ולהפגין אותו בהמשך".
גאנדלמן בן ה־23 המשיך במלאכת הכיבושים גם בסוף השבוע החולף, בניצחון 1:5 מול ליאז', וכרגע עומד מאזנו העונה על 9 שערים בכל המסגרות, בנוסף לחמישה בישולים. גאנדלמן הצטרף לגנט באמצע אוגוסט האחרון, לאחר ששילמה עבורו 2.4 מיליון אירו למכבי נתניה. כמה שבועות קודם לכן הוא היה שותף להישג שיא לאחר שהעפיל לחצי גמר היורו עם הנבחרת הצעירה, "כבר בסיום העונה החולפת המטרה שלי הייתה לצאת לאירופה אבל אין ספק שההופעה עם הנבחרת הצעירה על הבמה המרכזית באירופה, לעיני הרבה סוכנים ומאמנים, הובילה להתעניינות מוגברת בי. בסיום הטורניר הגיעו הרבה הצעות לשולחן, שקלתי את הדברים ואחרי שיחות טובות עם המאמן ונשיא הקבוצה הרגשתי שגנט זה המקום שהכי רוצה אותי. מדובר במועדון שמקדם צעירים ואני שמח מאוד על ההחלטה שקיבלתי".
גאנדלמן הגיע לשיאו בטורניר במשחק מול צ'כיה, שם כבש את שער הניצחון שהעלה את הנבחרת לרבע הגמר. "אתה מחזיר אותי לאחד הרגעים המשמחים ביותר בקריירה הקצרה שלי, רגע שלעולם לא אשכח. גם עכשיו כשאני חושב על שער הניצחון מול צ'כיה, כשהמשפחה שלי יושבת ביציע וחוגגת איתי, יש לי צמרמורת בגוף", הוא משתף, "אין גאווה גדולה יותר מאשר לשחק ולהצליח במדים הלאומיים. היינו יחד בקיץ קרוב לחודשיים. היה לנו כיף ועשינו טורניר מדהים עם הישג מטורף ופשוט לא רצינו שזה ייגמר".
כמה שבועות לאחר מכן, כאמור, הוא מצא את עצמו כבר בהרפתקה חדשה מעבר לים. "מכבי נתניה הייתה עד עכשיו קבוצת הבוגרים היחידה שבה שיחקתי והייתי צריך לעבור תהליך התאקלמות במדינה זרה עם תרבות אחרת, שחקנים שאני לא מכיר וצוות מקצועי חדש. קצב האימונים פה שונה לחלוטין והרבה יותר גבוה ממה שהייתי רגיל אליו בארץ וכל אימון הוא בעצם כמו משחק. הייתי צריך להתרגל לשיטה שונה, ללמוד את התפקיד שמצפים ממני לבצע ולהכיר את היתרונות והחסרונות של החברים החדשים לקבוצה. אלו דברים שלוקחים זמן ואני עדיין בתהליך למידה. יומיים אחרי שחתמתי כבר שותפתי במשחק ליגה, ועם הזמן קיבלתי יותר זמן מגרש. יש אצלנו הרבה כישרונות ורוטציה רחבה ויש מאבק על כל דקת משחק, ולשמחתי עד היום קיבלתי הרבה דקות".
◊◊
עמרי גאנדלמן נולד וגדל בהוד־השרון במשפחה של כדורסלנים. אביו שמואל היה רכז מצליח ששיחק בין השאר בקבוצות הפועל ירושלים, מכבי חיפה ומכבי ראשון־לציון, וסבו רמי גאנדלמן הוא מאמן עבר שנחשב לאושיית ספורט ירושלמית. כיום הוא חי עם בת זוגו מיטל בגנט. "המשפחה של אבא שלי ממוצא ברזילאי וספורט תמיד היה חלק מהחיים שלי. כשהייתי ילד קטן צפינו במשחקי כדורגל של נבחרת ברזיל, כשאנחנו לבושים בחולצות שלהם, ומגיל צעיר מאוד שיחקתי במקביל כדורסל וכדורגל, כששני המועדונים בהוד־השרון מסנכרנים ביניהם את שעות האימונים והמשחקים כדי שאוכל לשחק בשתי הקבוצות. עד היום אני אוהב לראות כדורסל ומשחק כשאני יכול".
גאנדלמן, ששיחק כילד בשכונה גם בתפקיד שוער, היה צריך להחליט בכיתה ו' באיזה ענף הוא מתמקד והבחירה – למרות הרקע המשפחתי – הייתה בכדורגל. "אהבתי את שני המשחקים והראיתי ניצוצות גם בכדורסל, אבל חברים שלי שיחקו כדורגל, הרגשתי מחובר יותר למשחק ומבחינתי זו הייתה בחירה טבעית, שלא גרמה לשום דרמה במשפחה שלי. מאז שאני זוכר את עצמי ועד היום ההורים תמיד היו שם בשבילי, תומכים, מלווים ומפרגנים.
"התחלתי את הדרך בהוד־השרון אבל בשביל להתקדם עברתי למחלקת הנוער של מכבי פתח־תקווה ועברתי בה כמה שנים מדהימות. האמת שאני סוג של לייט בלומר. בגיל צעיר הייתי מאוד גבוה, מאוד דומיננטי ונראה כאילו מישהו זייף את הגיל שלי כדי לשחק בשנתון נמוך יותר. בהמשך קרה בדיוק הפוך, כולם סביבי גבהו, הפכתי להיות אחד הנמוכים וחוויתי נסיגה ביכולת. זה הוביל אותי לבקש מפתח־תקווה לעבור לרעננה ומשם עברתי להפועל פתח־תקווה, שם פגשתי את המאמן זאב זלצר שניהל אז את מחלקת הנוער".
המפגש עם זלצר, שחגג לאחרונה יום הולדת 80 ולו מניות רבות כמאמן ומגדל דורות רבים של כישרונות ישראליים, הפך לרגע מכונן גם בקריירה של גאנדלמן. "זלצר הוא אדם מדהים ואיש מקצוע ברמה הכי גבוהה שיש, שקשה לי לתאר עד כמה הוא תורם ועוזר לי בקריירה עד היום", מחמיא גאנדלמן, "הוא בא לראות אותי משחק בפתח־תקווה, התרשם וביקש לדבר עם אבא שלי ואיתי. בשיחה הוא המליץ לי לצאת לפרויקט בשם Team Player. זהו מיזם גרמני, שבמסגרתו אתה נוסע להתרשמות של שבועיים במדינה ואז מחליט אם אתה רוצה להישאר שם במסגרת אחת מקבוצות הנוער, וזה מה שעשיתי".
בסיום הפרויקט בחר גאנדלמן לעבור לגרמניה ובגיל 16 ארז לראשונה את המזוודות ועבר למחלקת הנוער של קבוצת ווין ויסבאדן, מועדון שהקבוצה הבוגרת שלו משחק בליגה הגרמנית השנייה. "עברתי לשם לבד וגרתי בפרנקפורט, מרחק שעה וחצי ממתקן האימונים, וזה לא היה קל, אבל מצד שני היה מדובר במערכת מסודרת, עם מערך הסעות ומעטפת שלמה, שדאגה ונתנה לי את כל מה שאני צריך", הוא נזכר, "העונה הראשונה שם הייתה שנת התאקלמות. במהלכה למדתי גרמנית בבית הספר ובסיומה רציתי מאוד לממש את העונה השנייה בחוזה, כי ידעתי שכבר ארגיש שם הרבה יותר בנוח". למרות הרצון, קשיים מול המערכת הצבאית וענייני דחיית השירות אילצו את גאנדלמן לחזור לישראל. "כשחזרתי לארץ לטפל בדברים, זלצר, שעבר לעבוד במכבי נתניה, הזמין אותי לשמור על כושר בקבוצת הנוער של המועדון וברגע שלא הצלחתי לדחות את הגיוס והבנתי שאני צריך להישאר בארץ, הבחירה להצטרף לנתניה הייתה כבר מאוד טבעית עבורי", הוא מספר, "למרות האכזבה לא בכיתי יותר מדי כי ידעתי שאני מגיע למקום לא פחות טוב, שממנו אוכל לצאת שוב לאירופה".
גאנדלמן ניחן ברגל שמאל טובה, מצרך מבוקש מאוד בכדורגל העולמי, הוא בעל מוסר עבודה גבוה ונחשב לגורם חיובי בחדר ההלבשה. בקבוצת הנוער של היהלומים הוא הפך במהירות לגורם דומיננטי. בשנתיים שלו בקבוצה הוא כבש 20 שערים, גם במקרה הזה כמות יוצאת דופן לשחקן בתפקידו, כשבמקביל מונה לקפטן הקבוצה.
"כשעליתי על המגרש זיהיתי שטחים שאנחנו יכולים לפגוע בהם כשאני מצטרף להתקפה, ובאמת במהלך כזה כבשתי את השער הראשון שנתן לי הרבה ביטחון"
הוא החל לשחק בקבוצה הבוגרת בעונת 2019/20, וגם שם הפך לשחקן מוביל ולקפטן. בינואר 2023 זכה עם הקבוצה בגביע הטוטו, תואר ראשון למועדון אחרי 40 שנה וכמה חודשים לאחר מכן הפסיד עם נתניה לבית"ר ירושלים בגמר גביע המדינה. "מכבי נתניה הוא מועדון ביתי וחם אבל מבחינת העוצמות שלו, אנשי המקצוע שמובילים אותו והקהל שתומך בו הוא שייך לרמות הכי גבוהות בכדורגל הישראלי", קובע גאנדלמן, "כשעליתי לבוגרים הגיע לשם אלמוג כהן, שיחד עם ניב גולדשטיין עשו עבודה נהדרת והקפיצו את המועדון כמה צעדים קדימה ואני שמח שהייתי חלק מזה. המערכת בנתניה שדרגה אותי מקצועית ואפילו שלא גדלתי שם, התחברתי למועדון מהרגע הראשון, ולהיות קפטן הקבוצה הייתה גאווה עצומה. החיבור המיוחד בין השחקנים למועדון זה סוד הקסם להצלחה שלו".
◊◊
בסמוך לתחילת הקריירה האירופית של גאנדלמן התרחשה תקרית מוזרה. במהלכה סמואל קרדנס, מגלה הכישרונות לשעבר של הקבוצה, טען בתקשורת הבלגית שההחתמה של גאנדלמן היא כולה החלטת המאמן, כמנסה לרמוז שהוא עצמו לא תמך בה, התבטאות שמיד הובילה להבהרה והרגעה מצידו של היין ואנהזברוק, מאמן גנט. "האמת שלא התרגשתי או נפגעתי מההצהרה שלו, בסופו של דבר המאמן הוא זה שמחליט מי השחקנים שיגיעו והוא זה שהביא אותי לכאן".
גנט עצמה עוברת עונה מלאת תהפוכות, שכללה תקופה משברית לא פשוטה, שלאחרונה נראה שהיא מתאוששת ממנה. "אחרי פתיחת עונה טובה, שבה אפילו העפלנו לראש הטבלה, הגיעה הפגרה בינואר, במהלכה שלושת שחקני ההתקפה הבכירים שלנו נמכרו לקבוצות אחרות. עונה קודם לכן הייתה מצוינת עבור הקבוצה, מה שיצר את הביקוש לשחקנים, שיחד עם המועדון, התקשו לסרב להצעות כלכליות משודרגות". מסביר גאנדלמן, "זו טבעה של קבוצה בליגה הבלגית והשינוי בסגל הוביל לבניית קבוצה צעירה בזמן קצר, שהתקשתה להתחבר ונכנסה לרצף של תוצאות פחות טובות".
עונת הבכורה שלו באירופה כללה גם כמה מפגשים פיקנטיים מול מכבי תל־אביב ומכבי חיפה, במסגרת הקונפרנס ליג. בשלב הבתים נוצחה גנט 3:1 בידי הצהובים וניצחה 0:2 בגומלין. בשלב הנוקאאוט פגשו הבלגים את הירוקים, הפסידו 1:0 במשחק הראשון, סיימו בתיקו 1:1 בגומלין והודחו מהמפעל. "כשאתה חולם על לשחק במפעל אירופי אתה מדמיין אצטדיונים גדולים ומלאים וחוויות יוצאות דופן, אבל לצערי השנה שיחקתי בלי קהל מול קבוצה אוקראינית בפולין, מול מכבי תל־אביב בסרביה ומול קבוצה איסלנדית, זמן קצר אחרי שהמדינה חוותה רעידת אדמה. מול מכבי חיפה שיחקנו בהונגריה עם קהל ביציעים, אבל עם אווירה שלא דומה אפילו למה שהיינו חווים אם המשחק היה מתקיים בחיפה. המפגש מולם התקיים בתקופה פחות טובה שלנו, שבמהלכה גם הודחנו מהגביע הבלגי, ואני מקווה שעם סיום עונה חיובי נזכה לפחות בכרטיס למפעל אירופי בעונה הבאה".
"שער הניצחון מול צ'כיה, שהעלה אותנו לרבע גמר היורו, היה אחד הרגעים המשמחים ביותר בקריירה הקצרה שלי, רגע שלעולם לא אשכח"
הסיבה שחיפה ותל־אביב אירחו השנה את משחקי הבית, טמונה כמובן באסון 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה לאחר מכן. "בחיים לא אשכח את הבוקר הזה. קמתי לאימון, גיליתי אינסוף שיחות שלא נענו, הסרטונים התחילו להגיע והייתה הרבה אי־ודאות", הוא נזכר, "הלכתי לאימון אבל הראש לא היה שם והרגשתי מאוד חלש ולא מחובר. האנשים סביבי בקבוצה שאלו, תמכו וניסו לעזור, אבל בשורה התחתונה החיים בבלגיה נמשכו כרגיל, מה שהפך את הכול לקשה יותר. לשמחתי לא חוויתי כאן אנטישמיות, להפך, התייחסו אליי בצורה מדהימה אבל קשה להיות לבד רחוק מהבית בזמן שהחברים נלחמים, המשפחה והחברים במקלטים ובכל יום אתה מקבל הודעות קשות, שאי אפשר להמשיך את היום אחרי שמקבלים אותן. לצערי גם אני, כמו רבים אחרים, מכיר אנשים שנפגעו ואיבדתי במסיבה בנובה כמה חברים שלמדו איתי". ◊◊
ההצלחה של גאנדלמן והנבחרת הצעירה בקיץ החולף העלתה את הנבחרת הצעירה שלנו לאולימפיאדה, לראשונה מאז 1976. בנבחרת עצמה יכולים להשתתף רק שחקנים שנולדו אחרי ינואר 2001, בנוסף לשלושה חריגי גיל. גאנדלמן, כך נראה, מועמד להיות אחד מהשלושה האלה, לקראת המשחק הראשון שיתקיים ב־24.7 בפריז, מול נבחרתה של מאלי.
"האולימפיאדה זו אחת המטרות שלי ועוד סיבה שבגללה אני קם כל בוקר לעבוד קשה", הוא מצהיר, "מדובר בחלום של כל ספורטאי ובבמה הכי גדולה בעולם, אעשה הכול כדי להוכיח שאני ראוי להיות שם והלוואי שזה יקרה".
עד היום הופיע גאנדלמן בנבחרת הצעירה 14 פעמים, במהלכן כבש 4 שערים. בתחילת נובמבר 21 הוא זומן לראשונה לנבחרת הבוגרת ושבוע לאחר מכן רשם הופעת בכורה, לאחר שנכנס כמחליף במשחק ההפסד לאוסטריה, 4:2, במסגרת מוקדמות מונדיאל 2022. לצמד משחקי ההכרעה בגביע האומות, שהסתיים במפח נפש ותבוסה 4:1 לאיסלנד, הוא לא זומן לסגל. "הייתי שמח להיות חלק מהסגל, ודאי ברגע מכריע כמו במשחק מול איסלנד, אבל יש הרבה שחקנים אחרים ראויים וטובים שהוזמנו ואני אחכה להזדמנות הבאה שלי", הוא אומר, "אני חושב שיש לנו עכשיו דור חדש, מיוחד ואיכותי של שחקנים עם מנטליות חזקה שיוביל את הכדורגל שלנו למקומות טובים ועבורי זו זכות להיות חלק ממנו".
אתה קשר אחורי שמבקיע לא מעט, איך אתה מסביר את זה?
"אני חושב שזה מתחיל מיכולת גופנית לרוץ מרחבה לרחבה, עם תנועות חכמות שאני עובד עליהן, וממשיך מהעובדה שאני אוהב להיות מסוכן ברחבת היריב ולספק מספרים. יש לנו עוד הרבה משחקים העונה ואני מקווה שעדיין לא אמרתי את המילה האחרונה".
איפה תרצה להיות עוד חמש שנים?
"בעזרת השם בקבוצה גדולה באחת הליגות באירופה, והחלום שלי הוא הבונדסליגה הגרמנית. אני עובר שנה מעניינת, שונה, עם הרבה אתגרים, ושמח על המקום שאני נמצא בו. אני לומד על עצמי המון, עובד קשה, ממשיך להתפתח ומנסה ליהנות מהדברים הטובים יותר והטובים פחות".
מה זה בשבילך יום חופש?
"יום שאני מנסה להתנתק מעבודה ולבלות עם מיטל. גנט היא עיר יפה מאוד ואנחנו גרים בסמוך לפארק, אז אנחנו אוהבים לטייל שם ולעשות פיקניקים או סתם לבלות בבית. אני גם אוהב לקרוא ספרי העצמה אישית על עבודה מנטלית, שגם מחזקים אותי במישור הספורטיבי וגם עוזרים לי להירגע ולהיות חיובי".
