אילו הייתם עוברים ליד השחקן אבי אזולאי ברחוב עד לפני כשבועיים, סביר להניח שהיה נתפס בעיניכם כעוד עובר אורח אנונימי או שלכל היותר הייתם מצליחים לזהות שמדובר בשחקן מתיאטרון גשר. כיום, יחד עם מיליונים רבים של צופים ברחבי העולם, כנראה שתזהו אותו מיד כשחקן המגלם את דמותו של משה רבנו בלהיט החדש של נטפליקס "התורה כולה – סיפורו של משה". הדרמה התיעודית מגוללת את קורותיו של אבי הנביאים שהוציא את בני ישראל משיעבוד מצרים בליווים המסור של תאולוגים והיסטוריונים בני דתות שונות. אזולאי, המעיד על עצמו כבן לבית מסורתי, לקח צעד אחורה מהסיפור התנ"כי הגדול, ובחר להתמקד דווקא בסיפור חייו המורכב של משה רבנו ואף נחשף לאלמנטים שונים באישיותו של המנהיג המקראי עמן הוא מזדהה באופן אישי.
"לא הכרתי את סיפורו של משה יותר מכל אדם שגדל בבית ישראלי-מסורתי", הוא מודה, "הסדרה והתסריט חידשו לי המון. למשל, לא ידעתי שמשה רבנו מוכר גם באיסלאם ובנצרות. בעבודה המשחקית, לא חשבתי על זה שאני נכנס לנעליים של דמות רוחנית גדולה מהחיים ומנהיג דגול, כמו שאני תופס אותו, אלא ניסיתי להבין מה הוא עבר כבן אדם מבחינת הקונפליקטים והמורכבות. אדם שהמשפחה שלו נאלצה למסור אותו, וגדל כילד מאומץ בתרבות זרה, רצח מישהו ולא הבין למה זה קרה, ברח למדיין, ואז קיבל משימה מאלוקים לחזור למצרים ולהציל את בני ישראל, אליהם הוא גם לא שייך. הזרות הזו וחוסר השייכות שליוו אותו, לפחות עד שפגש בציפורה והקים משפחה, הם דברים שאני מאוד מתחבר אליהם. גם אני בתור ילד הרגשתי לא שייך. בדימונה, העיר בה גדלתי, הייתי ילד ממושקף בלי הרבה חברים ואחר כך שהגעתי ללמוד אצל יורם לוינשטיין בתל אביב גם לא הייתי קשור. כמוהו, הייתי זר בכל מקום".
גם אחרי שנטמע בעולם המשחק התל אביבי, לאזולאי, בן 36 ומיוצג על ידי שירלי פוטרמן, לא היה פשוט להשתלב בתעשייה. אחרי ניסיונות רבים, הגיעה הפסקה ארוכה מעולם התיאטרון, שכללה את טיסתו הראשונה לחו"ל. למול הנופים המוריקים של הודו, הוא פגש באדם ששינה את חייו.
"כשסיימתי ללמוד התחלתי להופיע בתיאטרון גשר. במקביל הופעתי בטלוויזיה, אבל לא עשיתי שם יותר מדי, בעיקר תפקידים קטנים. אחר כך לקחתי הפסקה של שנה מהמשחק, התחלתי לעבוד כתאורן בתיאטרון הערבי – עברי ביפו, ושם ראיתי מדי ערב אנשים אחרים עושים את מה שאני אוהב, בזמן שאני מכוון עליהם את אור הזרקורים. אחרי שנה הציעו לי לעשות את 'מקבת' בגשר וחזרתי בכל הכח, בתקווה שזה לכל החיים. בזמן שהייתי בהפסקה, ניצלתי את החופש כדי לצאת לטיול הגדול בגיל 28. טסתי בפעם הראשונה בחיי ונחתתי בהודו. שם הכרתי גם את תומר, מפיק ישראלי. מספר שנים לאחר מכן, אותו תומר מתקשר אליי ושואל אם אני מעוניין לשחק בתפקיד ראשי בסדרה של נטפליקס".
איך הגבת?
"הסכמתי מיד, בכלל לא התלבטתי. הוא שאל אותי אם זה אפשרי בגלל שהוא ידע שאני מחויב לתיאטרון. אמרתי לו שכמובן נסדר את הכל, אני לא אוותר. עדיין לא ידעתי עוד במה מדובר, כן? רק שזו הפקה של נטפליקס שכוללת שלושה חודשים צילומים במרוקו. שלחתי אודישן ראשון באנגלית ותוך 10 דקות הם התקשרו אליי. שלחתי להם עוד כמה אודישנים, וזהו. התקשרו ואמרו לי שזה שלי".
איך הרגשת?
"כמו שמרגישים כשמקבלים דבר גדול ביד. כמו אהבה חזקה שנקרית בדרכך פתאום. לצד השמחה, מתעורר מיד הפחד לאבד את זה. אז התרגשתי מאוד, אבל עד שלא היה לי חוזה ביד, לא הייתי רגוע".
איך מתמודדים פתאום עם תפקיד כל-כך גדול?
"היו לי הרבה חששות", נזכר אזולאי, "אומנם עשיתי לא מעט תפקידים ראשיים, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שלי מול מצלמה, ועוד עם תפקיד כזה, אחריות כל כך גדולה על הכתפיים. תוסיפי לזה את העובדה שמעולם לא שיחקתי באנגלית. זה היה מטורף".
מה עזר לך?
"בת הזוג שלי הייתה שם איתי. היא פינתה את כל הזמן הארוך הזה והייתה מדהימה. אני זוכר סצנה אחת מסוימת שבה נלחצתי פתאום, עצרתי את הטייק ולא הפסקתי להתנצל. כולם ניסו להגיד לי שאין לי על מה להתנצל, והכל בסדר. אבל רק אחרי שהיא ניערה אותי ואמרה: 'הם בחרו בך ואתה מדהים, אין לך על מה להתנצל'. נרגעתי באמת. כמו שמשה רבנו בתחילת דרכו היה חסר ביטחון ויותר מפוחד ואז התפתח כמנהיג, ככה הייתי שם כשחקן. הרגשתי גם שהייתה לי השגחה עליונה, שאבא שלי ז"ל היה שם איתי".
כבר שבוע שהסדרה ניצבת במקום הראשון והמכובד של הסדרות הנצפות בנטפליקס בישראל, אבל לא רק בארץ. בדומה להצלחה הבינלאומית המסחררת של "נסיך מצרים", הקלאסיקה המצוירת מבית דיסני על חייו של משה, סיפורו של הנביא מסקרן רבים בעולם, ללא הבדל דת, גזע או מין, גם בגירסת הדוקו-דרמה. בהתאם לכך, פניו של אזולאי פרושות על מיליונים רבים של מסכים מסביב לעולם.
איך מרגיש המעבר מאנונימיות כמעט מוחלטת לפרסום ברמה בינלאומית?
"זו קפיצה מאוד גדולה", הוא משיב, "נלחצתי מזה. אפילו בצילומים עצמם עוד לא הבנתי את סדר הגודל. עד שישי גולן, מי ששיחק את אהרון והוא גם אח על אמת עבורי, שאל אותי: 'אתה מבין שכל העולם הולך לראות את זה?' אבל האמת היא, שמה שבאמת גרם לי לקלוט את המעמד של זה, היה כשהאינסטגרם שלי התפוצץ. קיבלתי אלפי תגובות מכל היבשות, מהפיליפינים, מאיטליה. אני רואה תמונות שלי בכל מקום ולא מבין מה קורה פה. אז היה התקף חרדה קל, כי הבנתי שאני חשוף בעצם לכל העולם, וגם לכל ביקורת, טובה או רעה. זה הלב שלי שנמצא על המסך, אבל זו הזדמנות שחיכיתי לה יותר מעשור, אז אני מאוד שמח בה".
אם כבר אנחנו מדברים על ביקורות, העובדה שאתה ישראלי בתקופה כזו הביאה גם לאותן תגובות ששחקנים ישראלים בחו"ל כבר רגילים לשמוע?
"האמת שאני לא נתקלתי בדברים כאלה, ואני אגיד לך יותר מזה. הסדרה הזו נמצאת במקום ראשון בסדרות הנצפות גם במדינות ערביות, כמו טורקיה, ירדן ואפילו לבנון. משה רבנו ידוע ואהוב בכל הדתות, כולם מכבדים אותו וכולם נותנים לו את תואר הנביא, ולכן הם לא מתעסקים בזהות של מי שמשחק אותו. בוודאי שיש אנשים שיכולים להתייחס רק לעובדה שאני יהודי ישראלי, אבל זה הפסד שלהם. הם מתעסקים בדת, גזע ופוליטיקה ולא רואים את הסיפור המרתק".
היה לכם מעמד אחר כשחקנים יהודים על הסט? נתתם את הדעה שלכם כמקורבים לסיפור?
"תראי, אני התעסקתי בעיקר בדרמה ופחות ברעיונות הגדולים. זה היה יותר החלק של המומחים שמדברים בין החלקים העלילתיים. ברור שהיו לנו שיחות עם שאר הצוות והבענו את הצד שלנו בסיפור יציאת מצרים או את ההיכרות שלנו עם התנ"ך".
כמו בסיומה של הצגה מפוארת, גם הנחיתה של אזולאי בארץ הייתה אנטי קליימטית. מכוכב ראשי בהפקת ענק הוא שב למעמדו כשחקן אנונימי למדי, לפחות עד צאת הסדרה.
אז הצילומים הסתיימו בינואר שעבר, חזרת ארצה והכל ממשיך כרגיל. איך זה מרגיש?
"אני חושב שזה אחד הקשיים הגדולים ביותר במקצוע. רגע אחד אתה מקבל את כל ההערכה והאהדה בעולם, מחיאות כפיים סוערות, ורגע אחר כך אתה בבית לבד. כשחזרתי, הרגשתי את זה מאוד חזק. אבל זה גרם להבין משהו מאוד חשוב שלא קלטתי עד אז. הצילומים וההצגות הם לא החיים האמיתיים. החיים האמיתיים הם פה בבית שלי עם בת הזוג שלי, המשפחה שלי והמשפחה שעוד תהיה לי. כל השאר זה רק עבודה, בא והולך".
עכשיו, כשחייו השתנו, נזכר אזולאי בשיעור שלימדה אותו החוויה על סט הצילומים ובמשפט אחד מהתסריט שמעולם לא היה כה רלוונטי.
איך לדעתך הקהל הישראלי חווה עכשיו את הסדרה, בתקופה כל-כך קשה שבה אנחנו מתפללים שוב לגאולה וחירות?
"למרות המצב, הסדרה מאוד נצפית פה ועד עכשיו אני מקבל רק תגובות נהדרות. אני אציין שיש בתסריט משפט שאומר: 'כשבני אדם הולכים יחד ויודעים להסתדר אחד עם השני, הגאולה מגיעה ושם האלוקים נמצא'. זה מתאים בדיוק לתקופה שלנו. הסדרה הזו היא לא רק סיפור חיים, יש בה המון תקווה, ואני אוהב את זה מאוד".
