אפשר לומר שתמר היא אישה של אנשים. במשך שנים עבדה כמדריכה וחונכת, כמעט אין אוכלוסייה שלא נגעה בה. "עבדתי עם אמנים, יוצאים בשאלה, סטודנטים עולים, בעלי מוגבלויות, אמהות צעירות ועוד. בשלוש השנים האחרונות ניהלתי תוכנית פנאי דרך מנהל קהילתי, בשם חלונות. זו הייתה עבודה שמאוד אהבתי, כי הייתה שם גישה חברתית וקהילתית כלפי מתמודדי נפש. באיזשהו שלב הרגשתי שאני רוצה להרחיב את הכלים האישיים והמקצועיים. ועמדתי בצומת: ללמוד תרפיה אחרי שנים ארוכות בתחום השיקום או ללמוד מוזיקה".
היא החליטה לירות לכל הכיוונים בשלב ראשון ופשוט נרשמה לריאיונות לתרפיה וגם לריאיונות לבית ספר מזמור. "יצא שהריאיונות למזמור היו ראשונים", היא נזכרת, "ובמהלך הריאיון המנהל אמר לי משפט שנשאר איתי: 'אם את רוצה להיות אשת טיפול טובה ותרגישי שלא נתת באמת מקום מספיק ליוצרת שבך, אז אולי גם תהיי מטפלת פחות טובה'. האמירה הזו חידדה לי את הרצון להעמיק ביצירה וביסודות המוזיקה, כדי להשתמש בהם בהמשך".
תמר החליטה ללכת על המסלול של לימודי המוזיקה. "אני במסלול אמן יוצר. בתוכי יש יותר את האמנית, אני כותבת ומלחינה, חוקרת את העולם שסביבי, ופחות פרפורמרית, אבל אני עובדת גם על זה".
הכלי שבחרה לנגן עליו די מפתיע. "אני מנגנת באקורדיון. רקדתי המון שנים מחול מזרחי, והצליל של האקורדיון הערבי המצרי תפס אותי. האקורדיון נתפס ככלי מאוד אירופי, ואני מחפשת לצלול לעולם הזה שממזג את שניהם, אני חוקרת את הניגון והצליל הארצישראלי שעשוי מאוסף של קיבוץ גלויות מוזקלי עשיר". כשבועיים לפני 7 באוקטובר היא ארזה את חפציה בירושלים והדרימה לאשדוד כדי להיות קרובה ללימודים אבל גילתה שיש בעיר גם הרבה מעבר לפתרון לינה. "גרתי בשדרות כשלמדתי לתואר הראשון, ותמיד חלמתי לחזור לשם. בתחילת המלחמה היה לי ממש קשה, רציתי לחזור לשדרות אבל הבנתי שזה לא הזמן. באשדוד אני גרה בשכונה ותיקה, אני רואה את הים מהחלון ונמצאת במרחק חמש דקות הליכה מנחל לכיש, שנמצא בצפון העיר. נמשכתי אל העיר הזאת בגלל הגיוון האנושי ומוסדות התרבות הרבים שיש לעיר להציע, ומצד שני יש בה גם את המקום והשקט ליצור. אני מנסה לייצר לי פה חיבורים חברתיים דרך יוזמות שונות בעיר ויש לי כאן חברות מהלימודים".
כשאנחנו מדברות על זוגיות, תמר מדברת בגילוי לב. "אני מחפשת את האיש שלי ולמדתי לאורך השנים מה אני צריכה. למשל, תמיד יש את האמירות על כמה חשוב לבוא פתוחה. למדתי שאצלי זה הפוך – אני צריכה לומר 'לא' למה שאולי מבחוץ נראה לאנשים כמובן מאליו. למשל כדתל"שית הנושא של שבת מאוד אישי עבורי. הבנתי עם הזמן, שכיוון שאני לא שומרת שבת, ורואה בה זמן של טיולים, מוזיקה – ביתיות אחרת, חשוב לי גם למצוא מישהו שנחווה את השבת בדרכנו. תמיד התנגדתי לרשימות אבל הבנתי שיש בהן משהו מאוד ממקד, זו התכווננות לרצון האישי. אז למדתי לכתוב רשימה, להיות מחוברת למשאלות הלב, אבל גם לדעת שהוא יגיע כפי שא־לוהים ישלח אותו אליי, הרשימה היא רק תפילה אישית על החיבור, על זיווג שמתאים לי ולשורש הנשמה".
הבאר – אתר שידוכים והיכרויות, מקום שרואה אותך | לכניסה למרחב בטוח להיכרויות במגזר הדתי >> לחץ כאן
להצעות, תגובות והשתתפות במדור – כתבו לנו: lovemotzash@gmail.com
