הסופר האמריקני פול אוסטר, שעשה את שמו בספרי נואר ורומנים בסגנון אקזיסטנציאליסטי על סופרים בודדים, אאוטסיידרים וחסרי כול, הלך לעולמו הלילה (ד') בגיל 77 בביתו בברוקלין כשהוא מוקף במשפחתו, כולל אשתו סירי הוסטוודט ובתו סופי אוסטר.
המחבר בעל העיניים השקועות והעמוקות זכה למעמד של סופר קאלט בשנות השמונים והתשעים עם "הטרילוגיה הניו-יורקית" הגדושה בתעלומות מטאפיזיות וסרטו "עישון", על הנשמות האבודות שמאכלסות חנות טבק בברוקלין.
למעלה משלושים מספריו של אוסטר נמכרים בחנויות ספרים וכלולים ברשימות קריאה של אוניברסיטאות. הם תורגמו ליותר מ-40 שפות.
שנותיו המאוחרות היו רוויות בטרגדיה: נכדתו בת העשרה חודשים מתה לאחר שבלעה הרואין ובנו דניאל, אביה של התינוקת, מת ממנת יתר כעבור פחות משנה.
אבות ובנים
אוסטר גדל בניוארק, ניו-ג'רזי, בנם של יהודים שהיגרו לארה"ב מפולין. הוא עבר לניו-יורק כדי ללמוד באוניברסיטת קולומביה ואחרי שסיים את לימודיו בילה ארבע שנים בצרפת, שם חי מתרגומים תוך כדי חידוד מלאכתו כסופר.
הוא עבר תקופות אפלות במיוחד בשנות השבעים כשהתחתן עם מחברת הסיפורים הקצרים האמריקנית לידיה דייוויס , ואז התגרש ממנה כעבור ארבע שנים – לאחר לידת בכורו, דניאל. "נתקלתי בקיר עם העבודה שלי. הייתי חסום ואומלל, הנישואים שלי התפרקו, לא היה לי כסף. סיימתי", אמר לניו-יורק טיימס בריאיון ב-1992.
נקודת המפנה הגיעה עם מותו הפתאומי של אביו, שדרבן את אוסטר לכתוב את "המצאת הבדידות", הרהור קודר על יחסי אבות ובנים, נושא שחוזר על עצמו לאורך יצירותיו של אוסטר. הספר פורסם ב-1982, זכה לתשואות ושיחרר את מחסם הכתיבה של אוסטר.
באותה שנה הוא התחתן עם הוסטוודט, והשניים הפכו לזוג מנצנץ בחוגים האינטלקטואליים של ניו-יורק.
הטרילוגיה הניו-יורקית
פריצת הדרך הגדולה שלו הגיעה עם הטרילוגיה הניו-יורקית, טוויסט פילוסופי בז'אנר הבלשי שמספר על רביעייה מפוקפקת של חוקרים פרטיים בשם כחול, חום, שחור ולבן.
התקופה ההיא גם הולידה כלב מדוכדך שהוטל עליו לפרסם את הטיוטה שכתב בעליו המת מתוך לוקר נעול של תחנת אוטובוס ב"טימבוקטו" (1999) וסדרה של מותחנים אקסיסטנציאליים: "ארמון הירח" (1989), "מוסיקת המקרה" (1990) ו"לוויתן" (1992).
הכישרון שלו לדיאלוג חד – אוסטר ערך את עצמו ללא רחם כדי להגיע לקצב מדויק בכל משפט – הייתה המפתח להצלחתו של "עישון", אאותו כתב וביים, על בעלי חנות טבק בברוקלין בגילומו של הארווי קייטל.
הוא גם ביים את סרט ההמשך "מוציאים עשן" שהציג שוב את קייטל לצד ג'ים ג'רמוש, מייקל ג'יי פוקס, מדונה ולו ריד.
"גאווה אמריקנית"
ב-2017 הוא שינה מהסגנון התמציתי שלו כדי לחבר ספר בן 887 עמודים, "4321", המתאר את החברה האמריקנית דרך חייו של אדם ממוצע בשם ארצ'י פרגוסון. הרומן הוא סיפורו של פרגוסון המסופר בארבעה זמנים שונים, ובארבע גרסאות שונות. כל אחד משבעת הפרקים בספר מחולק לארבעה חלקים (1.1, 1.2, 1.3, 1.4, 2.1… וכו') המייצגים את הגרסאות השונות של חייו.
אוסטר הציג את הספר כיצירת המופת שלו, אך בעוד שמבקרים כמו הרדיו הציבורי הלאומי של אמריקה הרעיף עליו שבחים, אחרים חשבו אחרת. ה"אייריש טיימס" קרא ליצירה "הרומן השמן האחרון של גאווה אמריקנית שהתמוטטה".
אוסטר וישראל
אוסטר ביקר לראשונה בישראל בינואר 1997, מאז ביקר כמה פעמים נוספות. במאי 2010 שהה בישראל במסגרת פסטיבל הסופרים הבינלאומי שנערך בירושלים. על פי עדותו, הוא בעל קרבה משפחתית לראש עיריית ירושלים לשעבר, דניאל אוסטר.
טרגדיות ציבוריות ופרטיות
Bloodbath Nation – הספר שפרסם בינואר 2023 יחד עם חתנו הצלם ספנסר אוסטרנדר על אלימות נשק באמריקה – לקח אותו למחוזות חדשים. אוסטר כתב את הטקסט שליווה את צילומי השחור-לבן הקודרים של אוסטרנדר מ-30 אתרים של אירועי ירי המוני. רובים הם "המטפורה המרכזית לכל מה שממשיך לפלג אותנו", כתב.
בספר הוא חשף שסבתו ירתה למוות בסבו בוויסקונסין ב-1919, אך נמנעה ממאסר וגידלה את חמשת ילדיה מכיוון שטענה שפעלה ב"אי שפיות זמנית".
מאה שנה לאחר מכן, אוסטר התמודד עם ייסורים משפחתיים משלו. בשנת 2021 בנו דניאל נמצא אשם בהריגה ברשלנות במותה של בתו רובי בת העשרה חודשים ממנת יתר. בשנה שלאחר מכן דניאל מת ממנת יתר בגיל 44. אוסטר מעולם לא דיבר על מותם בפומבי.
