אחת לכמה שנים אנו במערכת מוצש עמלים על רשימת "הצעירים המבטיחים". גם השנה ביררנו וחקרנו, חיפשנו ושאלנו, התווכחנו וסיננו. פנינו אל כל גורם רלוונטי ולאחר עבודת ליקוט מאומצת הצלחנו לבחור את החבורה המוכשרת שיש למגזר להציע. ובכל זאת, השנה זה אחרת. תמיד חשוב לנו להרים לצעירים האלה, לסמן את אלו שלדעתנו יגיעו הכי רחוק שאפשר, להיות הראשונים לזהות. אבל הפעם הרגשנו שליחות של ממש להצדיע ל"דור הטיקטוק". אותו דור שכל כך הפתיע והרשים אותנו עם ההתגייסות המוחלטת החל משעות הבוקר של שמחת תורה. שנלחם בגבורה ומתוך אמונה פנימית ברורה, שהתנדב לסייע לכל מי שרק נזקק, שעורר בנו השראה עצומה והעניק לנו תחושת אופטימיות שלמרות הקושי ועל אף האתגרים – בהחלט יש עתיד. לצד שמות בולטים בכל תחומי החיים – פוליטיקה וחינוך, תרבות וחברה, תקשורת וצבא, ספורט או כלכלה – החלטנו לתת דגש מיוחד לאלו שפועלם התעצם עם פרוץ המלחמה. בדפים הבאים תמצאו מדליקת משואה וזוכה פרס ישראל, ספורטאי אולימפי ומצטיין נשיא, מקימי ארגונים חברתיים וכאלו שהחליטו לקפוץ למים העכורים של הפוליטיקה כדי לנקות אותה מכל הרעות החולות שדבקו בה. חלקם שמות מוכרים, עם צעד וחצי כבר בתוך העשייה, לאחרים החשיפה כאן היא טבילת האש הראשונית. על כולם אנחנו בטוחים שעוד נשמע. חשוב לציין שמטבע הדברים ומפאת קוצר המקום, מאות שמות טובים וראויים כמובן נשארו בחוץ. בנוסף, הרגשנו שהרשימה לא תהיה שלמה אם לא נשים זרקור על חלק מאותם צעירים מוכשרים שהבטיחו אבל לעולם כבר לא יזכו לקיים. נופלים שמסרו את חייהם למעננו והשאירו אחריהם צוואה תרבותית ורוחנית. קולם אולי נדם אבל יצירתם ממשיכה לחיות אחריהם ותהדהד בליבנו לעד.
הנשים והאנשים הצעירים שפגשתם בפרויקט הם חלק קטן מתוך רבים. הרבה מאוד מבני דורם אוהבים את המדינה, חיים את הערכים הטובים שלה ומתוך כך תורמים לה ולמענה. הם לא מתביישים במילה "ציונות" ולא בורחים לגרמניה בגלל מחיר הקוטג'. הם מלאי כישרונות ולא פחות מזה מלאי אומץ, נחישות ובהירות גם במקומות חשוכים. גם בימים קשים ומורכבים אפשר לומר בלב שלם שאם אלו בנותינו ובנינו אז יש למדינה הזו עתיד מזהיר. אפילו מזהיר מאוד.
אבל עד שהם יהיו אלו שיחזיקו במושכות האחריות על פניה של הארץ הזו עדיין מוטלת עלינו, הדור המבוגר יותר. כשאנחנו מתכתשים ברשת, פוסלים אנשים על סמך דעותיהם ומפזרים שנאה למי שלא נראה בדיוק כמונו, כשאנחנו לא מבינים ששני מונולוגים לא הופכים את השיחה לדיאלוג, וכשהאויב שלנו הוא הפוליטיקאי התורן שאיתו אנחנו לא מסכימים – ולא האויבים האמיתיים בדרום ובצפון – אנחנו לא רק הורסים את המדינה אלא גם נותנים דוגמה רעה מאוד לאלו שבאים אחרינו.
//אביטל אינדיג
פנים אל מול פנים
הנשים והאנשים הצעירים שפגשתם בפרויקט הם חלק קטן מתוך רבים. הרבה מאוד מבני דורם אוהבים את המדינה, חיים את הערכים הטובים שלה ומתוך כך תורמים לה ולמענה. הם לא מתביישים במילה "ציונות" ולא בורחים לגרמניה בגלל מחיר הקוטג'. הם מלאי כישרונות ולא פחות מזה מלאי אומץ, נחישות ובהירות גם במקומות חשוכים. גם בימים קשים ומורכבים אפשר לומר בלב שלם שאם אלו בנותינו ובנינו אז יש למדינה הזו עתיד מזהיר. אפילו מזהיר מאוד.
אבל עד שהם יהיו אלו שיחזיקו במושכות האחריות על פניה של הארץ הזו עדיין מוטלת עלינו, הדור המבוגר יותר. כשאנחנו מתכתשים ברשת, פוסלים אנשים על סמך דעותיהם ומפזרים שנאה למי שלא נראה בדיוק כמונו, כשאנחנו לא מבינים ששני מונולוגים לא הופכים את השיחה לדיאלוג, וכשהאויב שלנו הוא הפוליטיקאי התורן שאיתו אנחנו לא מסכימים – ולא האויבים האמיתיים בדרום ובצפון – אנחנו לא רק הורסים את המדינה אלא גם נותנים דוגמה רעה מאוד לאלו שבאים אחרינו.
כשאנחנו שוסעים את החברה במחלוקות, עלינו לחשוב לא רק על הרגע הזה, על צדקת היום, אלא גם על העתיד. מה יצמח כאן באדמה חרוכה? האם אנחנו באמת רוצים שגורל הדור הצעיר והמוכשר הזה יהיה בשיקום ההריסות שאנחנו יוצרים? לא חבל על כל הפוטנציאל? אנחנו ההורים של הדור הזה. ובדיוק כמו בבית אנחנו צריכים לשמש דוגמה במעשים שלנו; לא מספיק רק לשבח אותם על העשייה הטובה שלהם. צריך גם לחיות אותה באמת. ולא יזיק גם אם נסתכל להם בעיניים ונלמד משהו מהתמימות הזו, מהאהבה העמוקה שלהם למדינה, מהעוצמה שבעשייה וגם מהטוב והתקווה שהיא מצמיחה סביבה. כי בסופו של דבר זה הכול למענם ובשבילם
// תמר פרלשטיין קשדן
לרשימה המלאה:
