רק שבוע לפני 7 באוקטובר צילם ניצן שפירא כתבה על הצעדות ההמוניות של פעילי חמאס סמוך לגדר כפר־עזה, וכמו שאר תושבי ישראל גם הוא התקשה להאמין באיזו קלות היא נפרצה. שפירא הבין מיד שמבחינתו החג הסתיים ומיהר לצאת דרומה. באופן ראוי להערכה הוא היה זה שפנה למערכת החדשות וביקש לעלות לשידור, שכן למרות המצב הם כיבדו כתמיד את היותו שומר מצוות.
הסרטונים משדרות הכבושה החלו להגיע ושפירא נסע לשם. הוא מצא את עצמו באזור מלחמה, כחובש ניסה לסייע לפצועים ואת עמדת השידור הראשונה פתח כשגופות מחבלים לרגליו. הוא נוכח לגלות כי תפקידו כעיתונאי הורחב והפך למשמעותי בהרבה ככתובת לפניות הציבור. ביממה הראשונה שטף הטלפונים וההודעות היה בלתי נתפס כשהוא מנסה לסייע ככל יכולתו לכל מי שפנה. גם בחודשים שלאחר מכן המשיך לסייע באיסוף ציוד לחיילים ולתושבי הדרום שנותרו חסרי כול.
שפירא (28), במקור ממצפה הושעיה, הוא דוגמה לכך שלא חייבים לעבור במסלול המקובל של גלצ או במחנה בשביל להתברג בגוף התקשורת המוביל בארץ. את שירותו הצבאי עשה באגוז ורק בסיומו הבין כי בוער בו החיידק. הוא פנה לכל מערכת חדשות אפשרית אך ללא ניסיון מעשי או תואר – נענה בשלילה. לבסוף התקבל לארכיון של חדשות 12 ומשם החל להתקדם, תחילה כתחקירן ובהמשך ככתב באתר N12. את ההזדמנות הגדולה קיבל כשמנכ"ל חברת החדשות אבי וייס הציע לו להיות כתב דרום. הקידום המשמעותי דרש מעבר לקריית־גת עם אשתו, קב"נית בפיקוד דרום.
לאחרונה הוכרז כי שפירא עתיד לקבל פרס הוקרה מהאקדמיה לקולנוע וטלוויזיה לצד כתבי דרום וצפון נוספים על "סיקור תוך סיכון חיים", וזכה לתגובות אוהדות כשהתוודה כי הוא מקבל טיפול כדי להתמודד עם מה שעבר במלחמה.
האיש שמביא את הסיפור האמיתי על המתרחש ביו"ש ←
→ מוכיח שאין גבול גם לאנשים עם מוגבלויות
