"אתה יודע שהוא רק בן 30", זה המשפט הקבוע שעולה בכל שיחה על בצלאל ויברמן. האיש שהספיק בשלושת העשורים של חייו לעבור חוויות שנראות כאילו נלקחו מביוגרפיה של אדם מבוגר. ועדיין הוא בחר להמשיך ולהסתכל קדימה כל הזמן כדי לזהות את האתגר הבא, המשימה הבאה שעליו לקחת.
ויברמן גדל בקריית משה כילד טוב ירושלים עד שהכול השתנה כשהיה עד לפיגוע ההתאבדות בקו 32 א' בעיר, שבו נהרגו 19 נוסעים. מאותו יום הוא החל לנשור ממסגרות, להיקלע לקטטות עם ערבים ובעיקר התקשה למצוא את עצמו. על אף שהיה לו פטור מגיוס הצליח להגיע לגבעתי ואחרי הגיבוש התקבל לעורב. בקיץ 2014 הוא נלחם בצוק איתן עם גדס"ר גבעתי, שאיבד שם את בניה שראל, ליאל גדעוני והדר גולדין. הנפילה של חבריו לנשק בקרב השפיע עליו עמוקות.
עם שחרורו מצה"ל החליט ויברמן להגשים חלום ולהקים מכינה קדם־צבאית המיועדת לנערים בסיכון, כמעט כולם עם פטור משירות צבאי. המכינה הוקמה במחנה גדי בבקעת הירדן, שהיה מחנה צבאי נטוש, וכיום ויברמן עצמו מתגורר בו עם רעייתו ושני ילדיהם. המכינה, שכבר פועלת שמונה שנים, נקראת "מכינת ליאל" על שמו של ליאל גדעוני ז"ל, ונמצאים בה 30 נערים שרוכשים מיומנויות צבאיות כמו ניווט, כושר והתנהלות אישית וגם בנייה בעץ ובאבן, מכונאות, חקלאות, רעיית צאן, רכיבה טיפולית על סוסים וקרב מגע.
מיד לאחר החגים היה אמור להיפתח פרויקט חדש שלו – "בית בבקעה", שנועד לקלוט נערים מעל גיל 18 בכל שלב בשנה. הדירה נפתחה בשיתוף קק"ל, מתוך הבנה שעד גיל 18 יש המון מסגרות עבור נוער בסיכון, אך נער בן 18 ויום ייאלץ להסתדר בדירה שיכולה להכיל גם גבר מבוגר שלא מתמודד עם אותם אתגרים, ואין בה תהליך טיפולי ייעודי. בעקבות המלחמה וגיוסו למילואים, פתיחת הפרויקט נעצרה והיא מתחדשת בימים אלו.
בבוקר שמחת תורה הוא הקפיץ את עצמו לסייע ביישובי העוטף. במהלך חילוץ האזרחים הוא נפצע בכפר־עזה, אך התאושש וחזר בהמשך ללחימה. עד 7 באוקטובר הרגיש שהצליח לממש רבות מהשאיפות שלו, כשמקביל לפעילות במכינה גם ניהל את מחלקת הקרקעות במועצה האזורית בקעת הירדן ונאבק על ההתיישבות בחבל הארץ ובהשתלטות הפלסטינית באזור.
כשהוא לא עסוק בלהציל את העולם ויברמן מתחזק מספר תחביבים סודיים כמו נהיגה באופנועים ושתיית יין בערבי שישי, שמלווה בשירי ארץ ישראל עד שהגרון מצטרד.
→ הטיילן שמדברר בעולם את קולם של קיבוצי העוטף
