איתיאל זוהר־הורוביץ (23), נשוי ואב לתינוק, הוא תלמיד בישיבת עתניאל, סטודנט לחינוך ובוגר יחידת יהל"ם. בבוקר 7 באוקטובר דודו אלחנן קלמנזון ז"ל שמע על המצב הקשה בעוטף עזה והחליט לצאת להילחם, ללא צו שמונה או קריאה חיצונית כלשהי. הוא קרא לאחיו מנחם קלמזון והשניים ירדו מיד לעבר העוטף, ערוכים ללחימה במחבלים שהציפו את האזור. עם צאת השבת יצא איתיאל מביתו והצטרף אליהם למשימת הצלת תושבי בארי, הנצורים בביתם. הם הקימו צוות לחימה מאולתר, שבהמשך יקבל את השם "צוות אלחנן", על שם דודו שנפל בקרבות.
כל מה שעמד לרשותם היה רכב צבאי נטוש שמצאו וזיכרונם של אנשי הקיבוץ שהצליחו לברוח, הם נכנסו באומץ רב אל שדה הקרב. במשך 16 שעות רצופות הם יצאו ושבו אל הקיבוץ, מחלצים עוד ועוד משפחות, כשבכל כניסה הם זוכרים את המראות הקשים שהם שבים אליהם.
המראות הקשים מנשוא, ובהם בתים בוערים באש וגופות בכל פינה, לא עצרו מבעדם להמשיך במשימה. לבסוף, הם הצליחו להציל את חייהם של יותר ממאה תושבי קיבוץ שאותם חילצו מהתופת. כשהגיע בוקר יום ראשון, נתקל הצוות במחבל לבוש שחורים שהתחבא באחד הבתים וכשזיהה את אלחנן, פתח מיד בצרור יריות. אלחנן נפצע מיד ואיבד את הכרתו. איתיאל ומנחם חילצו אותו לתאג"ד שהוקם בקיבוץ בארי, שם מצא את מותו. בכל ראיונותיו מקפיד איתיאל להתמקד בגבורת דודו, שבלי הרבה לבטים סיכן את חייו למען המדינה ולמען תושבי בארי. ועל אף שהפגין גבורה יוצאת דופן במה שנראה כאחד ממיתוסי הגבורה הגדולים במלחמה, איתיאל מעדיף להצטנע ומרעיף את המחמאות דווקא על עם ישראל.
"עשינו את מה שהיינו צריכים וחייבים לעשות", הוא מספר "גילינו בבארי אנשים מדהימים, רוח התנדבות, יוזמה ותעוזה שצרובה בנו כחלק מעמנו. שאבנו את האומץ שאם לא נעשה את זה, ייתכן שאין אף אחד אחר שיציל את האזרחים. ובעיקר זכיתי להיות חלק מהצוות של דוד שלי, שייזכר כאחד מגיבורי ישראל".
לתינוק שנולד לו ולאשתו מיכל הם החליטו לקרוא אלחנן, על שם דודו הגיבור. על פעילותם של איתיאל ודודיו בקיבוץ בארי, הוחלט להעניק להם את פרס ישראל בתחום תקומה וגבורה אזרחית.
תלמיד התיכון שכותב שירים בהפסקות ←
→ הצלמת שמייצרת תוכן לאינסטגרם של המותגים הגדולים
