"הגעתי לנקודה שרק טיפול פסיכולוגי ממושך הציל אותי"

קבוצת הכדורסל של מכבי תל־אביב הייתה במרחק נגיעה בשבוע שעבר מחזרה למעמד הפיינל פור של היורוליג, מה שלא קרה לבסוף לאחר הפסד מותח 3:2 בסדרה מול פנאתינייקוס היוונית. הפעם האחרונה שמכבי הופיעה במעמד המכובד הייתה בדיוק לפני כעשור, אז הדהימו הצהובים את אירופה כשזכו במילאנו בגביע בניגוד לכל התחזיות. אז, בחצי הגמר השיגה מכבי ניצחון הרואי לאחר שטייריס רייס קלע את סל הניצחון מול צסק"א, חמש שניות לסיום המשחק, במה שהיה היתרון הראשון של הצהובים באותו ערב. בגמר הציגו חניכיו של דיוויד בלאט ערב מופלא נוסף, שהסתיים בניצחון 86:98 על ריאל מדריד אחרי הארכה וזכייה בתואר אירופי שישי.

"זה היה פשוט פיינל פור משוגע, אולי הכי משוגע אי פעם, ודווקא הקבוצה שאיש לא האמין שתזכה הצליחה להפתיע את כולם", נזכר סופוקליס שחורציאניטיס, הסנטר היווני המוכשר שהיה אחד הגורמים המובילים באותה עונה להצלחת הקבוצה, "הייתה לנו עונה נהדרת, קשוחה עם הרבה אתגרים, שהסתיימה בצורה הכי מתוקה שיש. התחברנו מצוין, לא ויתרנו על שום משחק – לא משנה כמה קשה הוא היה או כמה התוצאה הייתה צמודה – ובסוף הצלחנו. זה היה הפיינל פור הרביעי שלי והגמר השלישי ושמחתי כל כך להניף את הגביע בפעם הראשונה". סופו, שעקב כמו רבים מאיתנו אחר הסדרה הנוכחית של מכבי, מול פנאתינייקוס, שהפכה לסוערת מיוחדת והפכה גם למאבק פוליטי, סירב להתייחס אליה. "צריך להחמיא לשתי הקבוצות על סדרה נהדרת, אבל אני לא רוצה להגיב מעבר לזה על מה שקרה שם".

"הייתה לנו עונה נהדרת, קשוחה עם הרבה אתגרים, שהסתיימה בצורה הכי מתוקה שיש. התחברנו מצוין, לא ויתרנו על שום משחק לא משנה כמה קשה הוא היה"

היווני, שכולם כינו בארץ "סופו", חזר בתחילת עונת 2013/4 לקדנציה שנייה בצהוב, בעונה שאופיינה בהרבה עליות ומורדות מקצועיים עד לסיום המתוק. "אני חושב שהשינוי המקצועי הגדול קרה אצלנו כאשר דיוויד בלו וניקולה זיזיץ' הצטרפו במהלך העונה", מנתח סופו, "הייתי קרוב להישג הזה בקדנציה הראשונה במכבי והיה מאכזב להפסיד בחצי הגמר, כי אתה תמיד רוצה להגיע לפסגה בכל מה שאתה עושה. הקדשתי את הזכייה שלנו למשפחה שלי, שבזכותם הפכתי לרגוע ושמח יותר ועליתי למגרש מלא במוטיבציה. אין ספק שמגיע להם קרדיט משמעותי בקריירה שלי".

היווני, שנחשב לאחד השחקנים האהובים ביותר ששיחקו אצל הצהובים, חזר לרגע לכותרות בארץ בשנה שעברה בשני מקרים שונים. הכותרת הראשונה במרץ 23' בישרה על שובו הפתאומי למגרשים, שלוש שנים אחרי שפרש רשמית, במסגרת קבוצת אוניו קורפו, בליגת חובבים ביוון במשחק שבו תרם נקודה ואסיסט. "הצטרפתי לקבוצה ששייכת לסוכן שלי, במטרה לעזור לה להעפיל לליגה הרביעית ביוון", הוא מספר, "ההחלטה לפרוש לא הייתה קלה עבורי, בטח אחרי שעסקתי בכדורסל כמעט לאורך כל חיי עד אז, אבל ברגע שהרגשתי שאני לא יכול לעשות את זה יותר ברמה התחרותית שהייתי רגיל אליה, החלטתי שהגיע הזמן להפסיק. שמחתי לחזור לשחק, זה היה עבורי קל ומוכר אבל לצערי אני לא יכול להמשיך לעשות את זה כרגע".

הסיבה שסופו, שסובל לאורך השנים מהתמודדות עם משקל עודף, לא יכול לשחק יותר קשורה לכותרת נוספת מטרידה יותר שהגיעה בנובמבר ובישרה כי אושפז והוא נמצא בסכנת חיים. "סבלתי מאי־ספיקת כליות חמורה, בעיה שללא אבחון מהיר וטיפול מוקדם גורמת לקריסה של מערכות חיוניות בגוף", מספר סופו, "מאז אני ממוקד יותר בשמירה על הבריאות שלי, טיפלתי בעצמי ואני מרגיש טוב יותר. לצערי עד שלא אהיה בריא במאת האחוזים, מלבד תרגילים פשוטים, אסור לי לעסוק בשום פעילות ספורטיבית".

כמה חודשים לפני האשפוז החל סופו בקריירה חדשה ומפתיעה, כאשר התמודד כחלק מרשימה פוליטית שרצה לראשות מועצת מחוז אטיקה בדרום אתונה, רשימה שזכתה בבחירות כשהוא ממוקם במקום השישי. "החלטתי לעשות את זה ממקום של רצון לעזור ולפתח את הספורט המקומי לגילים השונים, אין לי שום שאיפות פוליטיות מעבר לזה", מצהיר סופו, "אני אוהב ספורט ומבין בספורט, וחושב שהדבר החשוב ביותר היום זה להוציא את הילדים מהמסכים שלהם ולגרום להם לבחור ענף לעסוק בו. הפעילות שלי כוללות הרבה פגישות, כחלק מוועדת החינוך העירונית, שם אנחנו מפתחים תוכניות ספורט לגילים השונים. אנחנו אחראים גם על המרתון המקומי ועושים הכול כדי לשפר את הדברים".

שחורציאניטיס, 38, המתנשא לגובה 2.06 מטרים, נולד בקמרון ועבר עם משפחתו לאתונה ביוון בגיל שישה חודשים. הוא נשוי ואב לבת ובן, בני 10 ו־ֿ13. "ביקרתי בקמרון רק פעם אחת כשהייתי בן עשר, והמקום זכור לי כשונה מאוד מהמקום שגדלתי בו. ביקרנו שם בני משפחה וזו הייתה חוויה מהנה. הספורט הראשון שעסקתי בו היה כדורגל, שיחקתי עם חברים והייתי שחקן ממוצע. הייתי ילד רגיל אבל העובדה שגבהתי והתפתחתי מהר יותר מכולם שינתה עבורי את הדברים. בשלב מסוים המליצו לי לנסות לשחק כדורסל והצטרפתי לקבוצה מקומית, שבסיום העונה שחררה אותי מהסגל וחשבתי שלא אשחק יותר. בסופו של דבר הצטרפתי לקבוצה אחרת, הדברים הפכו קלים יותר עבורי והחלטתי לתת לזה הזדמנות".

סופו הראה כישרון רב כבר בגיל צעיר והפך להבטחה גדולה, שהובילה אותו להופעת בכורה בליגה היוונית כבר כשהיה בן 15 בלבד, במדי קבוצת הירקליס. "היום אני חושב שצריך לעבוד עם תוכנית מסודרת ונכונה איך להפוך שחקן למקצוען ואיך לפתח אותו טכנית ומנטלית בצורה נכונה. אתה לא יכול סתם לשלוח מישהו למגרש בגיל צעיר מדי, זה עלול לפגוע בו", קובע סופו, "במקרה שלי הם עשו מה שחשבו לנכון, אבל הייתי אז בגיל ההתבגרות אז כל דבר שאמרו לי כן אמרתי לא ולהפך וזה הפך את הכול לקשוח יותר עבורי כי הייתי מאוד עקשן".

בגיל 18 עבר סופו לעונה אחת לאיטליה, משם חזר ליוון ולאריס סלוניקי ששחררה אותו בסיום העונה, לאחר ששקל 171 קילוגרם. מי שהחליטה להמר עליו הייתה קבוצת אולימפיאקוס, ששכנה אותו במתחם האימונים שלה והכניסה אותו לתוכנית הרזיה קפדנית, שנשאה פרי לתקופה ואף הובילה אותו לנבחרת היוונית. בסך הכול שיחק סופו בקבוצה חמש עונות הפכפכות, בחלקן הצטיין מאוד על המגרש ובחלקן נאבק בפציעות ובבעיות אישיות.

"לצערי עד שלא אהיה בריא במאת האחוזים, מלבד תרגילים פשוטים, אסור לי לעסוק בשום פעילות ספורטיבית"

פיני גרשון, שאימן אותו בעונת 2006/7 הרבה להושיב אותו על הספסל, השעה אותו מחלק מהמשחקים וטען שאינו מנהל חיים ספורטיביים. "עשיתי הרבה טעויות בניהול סיטואציות כשהייתי באולימפיאקוס, נהגתי באנוכיות ולא עזרתי לעצמי. היה עליי המון לחץ, לא עמדתי בציפיות של אנשים ממני ולא מימשתי את הפוטנציאל. בתקופה של גרשון הגעתי לנקודה שהרגשתי שאני נשרף. רק טיפול פסיכולוגי ממושך הציל אותי ועזר לי לחזור לעניינים".

בעונת 2009/10 היה שותף סופו להעפלה של אולימפיאקוס לגמר היורוליג, שם נוצחה בידי ברצלונה. בסיום העונה חתם לראשונה במכבי תל־אביב, ותחת דיוויד בלאט הציג את אחת העונות הטובות והיציבות בקריירה, שהובילה לבחירה שלו לחמישיית העונה היוקרתית ביורוליג. הוא היה מהגורמים הבולטים שהובילו את הצהובים לגמר המפעל, שם נוצחה הקבוצה בידי פנאתינייקוס. "הערכתי מאוד ורציתי לעבוד עם בלאט עוד לפניי שהגעתי למכבי. יש בדיוויד משהו כנה ואמיתי ובכל פעם שהוא היה צריך ממני משהו, הוא היה בא ומסביר לי בפשטות וניסיתי לעשות הכי טוב בשבילו. הוא מאמן יסודי וקשוח אבל כזה שהתייחס אליי כבנאדם ואהבתי לעבוד תחתיו", מחמיא סופו, "בכל מועדון יש לחץ אבל אהבתי את האווירה במכבי, ואת העובדה שעבורם הניצחון במשחק הבא הוא כמו אוויר לנשימה והדרך לשרוד. הלחץ במכבי בריא, הוא דוחף אותך קדימה לא חונק או מונע ממך להתנהל בצורה טובה".

בעונה הראשונה זכה סופו עם מכבי באליפות ובגביע, בעונה השנייה בדאבל נוסף ובליגה האדריאטית, אבל בסיומה הוחלט לשחרר אותו מהמועדון. "הופתעתי כשמכבי שחררה אותי כי רציתי להישאר, אבל אני לא חושב שמישהו יודע, שבסופו של דבר כן קיבלתי הצעה להמשיך", מפתיע סופו ואומר, "הבעיה שזה קרה כשהייתי ברכב עם אשתי עם הילד מאחור, כשאני בדרך לחתום על חוזה בפנאתינייקוס. קיבלתי פתאום טלפון מבלאט, שביקש ממני לחזור. לא ידעתי מה לעשות ואשתי אמרה שאני חייב לנסוע ולעמוד במה שהתחייבתי לו, כשראשי המועדון והסוכן שלי מחכים שאגיע להשלים את העסקה. שמחתי מאוד לחזור שנה לאחר מכן לקדנציה שנייה. אני לא חושב שאפשר לא ליהנות, כשיש לך בקבוצה שחקן כמו גיא פניני, שגם היה השותף שלי לחדר בחלק מהתקופה בישראל. אנחנו בקשר רציף והבנתי ממנו שהוא מאוד נהנה מהתפקיד החדש שלו כעוזר מאמן".

סופו הפך בארץ במהרה לאהוב האוהדים הצהובים, "הקשר הטוב בינינו היה הדדי. אני מאוד אוהב את מכבי, פגשתי בישראל אנשים נהדרים, חלקם חברים טובים עד היום וזה היה המקום הטוב ביותר בשבילי ובשביל המשפחה שלי. שמחתי להיות חלק מהארגון הזה ואין ספק בכלל שאלו היו מהשנים הטובות בחיי".

על החזרה של סופו לארץ העיבה תקרית שהתרחשה באפריל 2014, אז רדף אחרי אוהד של הפועל תל־אביב, שירק לעברו והטיח כלפיו עלבונות קשים בסיום משחק דרבי. "זה יום שלצערי אף פעם לא אשכח", משתף סופו, "שיחקתי הרבה שנים ביוון והאמן לי שפגשתי הרבה מאוד אוהדים אגרסיביים מקבוצות יריבות שצעקו ואמרו הרבה דברים, אבל זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שמישהו ירק עליי, השמיע הערות גזעניות בנוסף לאיום ספציפי מה הוא יעשה לילדים שלי. ברור שטעיתי בתגובה שלי, אבל זו התנהגות שכל ליגה צריכה לפעול כנגדה בצורה התקיפה ביותר, ואסור להכניס אוהדים כאלה למגרשים".

במהלך השיחה ביקשתי מסופו לספר לי על הקשר שלו עם הנהלת הקבוצה. "אני מודה שבכל פעם כשהייתי באזור של שמעון מזרחי קצת פחדתי", הוא צוחק, "תמיד חשבתי שהוא מאוד קשוח ומורכב, אבל בסופו של דבר גיליתי שהוא אדם טוב שעושה הרבה בשביל המועדון. אחרי שעלינו לפיינל פור במילאנו, שיחקתי איתו שש בש. במשחק הראשון הייתי קרוב מאוד לנצח ואז ניקולה וויציץ' אמר לי 'סופו, מספיק, אתה לא צריך לשחק כל כך ברצינות', כי הוא לא רצה שהוא יפסיד ויתרגז אבל ניצחתי בכל זאת, לפני שהוא ניצח אותי כמה פעמים".

הפוטנציאל הגדול של סופו, כבר מגיל צעיר, הדביק לו את הכינוי "בייבי שאק" (כלומר גרסה ההמשך לשאקיל אוניל, ד"מ) והובילה את הלוס־אנג'לס קליפרס לבחור בו במקום ה־34, בסיבוב השני בדראפט ה־NBA ב־2003 כשהוא בן 18 בלבד. סופו נטל חלק בליגת הקיץ לאחר הבחירה אך מעולם לא שיחק בליגה הטובה בעולם. "ה־NBA זו ליגה נהדרת ומעולם לא שיחקתי בה, אבל האמת שאני אוהב יותר את הכדורסל האירופי וגם מרגיש שהוא התאים יותר לאופי שלי כשחקן. בעונה השנייה שלי במכבי שיחקנו שלוש פעמים בשבוע, טסנו בלי סוף וזה היה מאוד קשוח בשבילי", אומר סופו, "אני מכיר את יאניס (יאניס אדטוקומבו, שחקן יווני ממוצע ניגרי ואחד הכוכבים הגדולים ב־NBA כיום, ד"מ) מאז שהיה בן 13 והוא שחקן נהדר, יוצא דופן עם אופי מיוחד במינו. אני עוקב אחר התפתחות הקריירה שלו ושמח בשבילו מאוד, הוא גאווה גדולה עבור כולנו ביוון".

למרות כל הקשיים, אתה מרוצה מהקריירה שלך?

"אני מאמין שכל אחד היה משנה משהו בעבר שלו אם הוא היה יכול, ואם הייתי מתחיל את הקריירה שלי היום הייתי מנסה להקשיב יותר לאנשי המקצוע סביבי ולקבל החלטות בצורה חכמה יותר".

האבהות שינתה אותך?

"האבהות עזרה לי להפוך לסבלני יותר. הבת שלי היום מזכירה לי את הגישה שלי כשהייתי בגילה, זה לא דבר פשוט להתמודד איתו. הבן שלי משחק כדורסל בקבוצה מקומית באתונה. הוא עדיין צעיר אבל נראה לאן זה יתפתח ואם הוא ירצה להפוך למקצוען. אני שמח לעזור לו אבל זו תהיה החלטה שלו. המשפחה עבורי זה הדבר החשוב והטוב ביותר בחיים והחלום שלי הוא שאשתי תהיה שמחה ושלילדים יהיו חיים טובים".

מתי נזכה לראות אותך בארץ?

"אני מקווה שאוכל לבוא לבקר בישראל בשנה הבאה. לא הייתי אצלכם כבר הרבה מאוד זמן וזה יהיה נחמד לפגוש את כולם. אני מודע למלחמה בארץ ועצוב מאוד ממה שקורה. בתקופות שלי אצלכם היו כמה פעמים מבצעים שנמשכו כמה ימים ולא יותר. אני זוכר שבפעם הראשונה זה היה מלחיץ, כי אתה לא יודע מה יקרה ומה צריך לעשות. היה לנו משחק ואמרו לנו שאם חלילה תהיה אזעקה, אז לא לברוח לשום מקום ופשוט לשכב על הרצפה. זו סיטואציה מפחידה ולא נעימה, בטח כשהמשפחה שלך בבית ואתה נוסע לשחק, אבל רוב הזמן בישראל הרגשתי מאוד בטוח".

מה זה יום חופש עבורך?

"החיים שלי סובבים סביב הילדים שלי וכל רגע שאני יכול לבלות איתם זה כיף. אני אוהב לקרוא וזוכר שבתקופה שלי במכבי במסעות הארוכים שלנו קראתי הרבה ספרים על הנפש ועל העצמה".