ב־15 שנותיו במדי מכבי תל־אביב הפך דרק שארפ לאחד הכדורסלנים הטובים והאהובים ביותר ששיחקו אי פעם בישראל. בשנים הללו זכה הגארד המוכשר ב־13 אליפויות, 11 גביעים, 3 אליפויות אירופה ובהוקרה מהיורוליג. הוא שיחק בהצלחה בנבחרת ישראל ונחשב לאחד הסמלים הגדולים של הצהובים בכל הזמנים.
חמשת ילדיו של דרק שארפ ממשיכים את דרכו בעולם הכדורסל. הבולט ביותר הוא בנו עמנואל, קלע מוכשר בן 20 שסיים לאחרונה עונת פריצה במכללת יוסטון היוקרתית. לאחר עונת בכורה סבירה לכל הדעות, רשם שארפ הצעיר קפיצת מדרגה גדולה בעונה האחרונה, שהתבטאה גם בנתונים הסטטיסטיים, כאשר העונה קלע 12.6 נקודות בממוצע לערב, קלט 3.5 ריבאונדים ומסר אסיסט ב־37 אחוזי הצלחה מהשדה ב־28.3 דקות על המגרש, כמעט כפול מהעונה החולפת.
"שארפ הוא שחקן טוב שנמצא בהשתפרות מתמדת. הוא עובד קשה, מבין היטב את המשחק והיום אני רק רוצה שהוא ילך קדימה ויתקוף", החמיא מאמנו המוערך קלווין סמסון בעיתונות המקומית של יוסטון, "אני מאמין שהוא רק ימשיך וישתפר, הימים הגדולים שלו עוד לפניו והוא אפילו לא קרוב לתקרה שלו".
עמנואל: "חלק גדול מזיכרונות הילדות שלי קשורים לקריירה של אבא שלי ולפרסום שלו בישראל. היה נהדר ללכת לראות כל כך הרבה משחקים של מכבי ולראות את מאחורי הקלעים של מה שהוא עבר בכל יום"
מכללת יוסטון, שמשחקת במהלך העונה בקונפרס ביג 12 היוקרתי, הציגה יכולת נהדרת שהובילה אותה לזכייה באליפות האזורית, ושארפ נבחר לאחד השחקנים המצטיינים של העונה. "השנה קיבלתי תפקיד גדול ומשמעותי יותר על המגרש ואני שמח שהוכחתי שאני ראוי לזה. הכול החל בהכנה טובה בקיץ, שכללה מסע משחקי ידידות באוסטרליה מול הנבחרת הלאומית, קבוצות מקומיות ושחקנים מצוינים, שעזרו לנו להתכונן כמו שצריך", מספר שארפ, "בביג 12 משחקות קבוצות נהדרות, והזכייה בתואר שם הייתה חוויה מיוחדת, כאשר הזכייה בתואר אישי רק הפכה הכול למתוק יותר".
מכללת יוסטון, שבה שיחקו בעבר אגדות כמו האקים אלאג'ואן, קלייד דרקסלר ואלווין הייס, הגיעה לטורניר המכללות הארצי בחודש מרץ עם ציפיות גדולות. לאחר ניצחון גדול במשחק הפתיחה 46:86 מול מכללת לונגווד, הגיע מופע הרואי של שארפ הצעיר שהביא לניצחון מול מכללת טקסס בשלב 32 הגדולות, כאשר הוא קובע שיא אישי של 30 נקודות ו־7 שלשות ב־50 אחוזי דיוק מהשדה, הופעה שמשכה הרבה תשומת לב בתקשורת האמריקנית. אבל כמה ימים לאחר מכן נגמרה החגיגה. יוסטון שיחקה בסוויט 16, מול מכללת דיוק שאותה מאמן ג'ון שאייר, שחקן עבר נוסף של מכבי תל־אביב. המפגש הזה הסתיים באכזבה עצומה, כאשר יוסטון נוצחה 51:54 לאחר ששארפ שלקח אחריות בשניות הסיום, החטיא שלשה שמנעה הארכה והדיחה את יוסטון מהטורניר.
"במשך העונה האמנתי בלב שלם שיש לנו סיכוי ללכת עד הסוף בטורניר וההפסד היה אכזבה גדולה מאוד", משתף שארפ, "אחד השחקנים הבכירים שלנו נפצע במשחק קודם ולא התאושש, מה שפגע בנו מקצועית ועכשיו נצטרך להתחיל הכול מחדש, בתקווה לעשות את הדברים טוב יותר בעונה הבאה. אני חושב שיכולתי להיות אגרסיבי יותר במשחק האחרון, אני לומד כל הזמן מטעויות והמטרה היא להמשיך לעבוד קשה, לשפר אלמנטים מקצועיים שונים ולהפוך למנהיג טוב יותר על המגרש ומחוצה לו".
המטרה המוצהרת של שארפ היא להפוך לראשון במשפחה שמגיע לליגת ה־NBA אך כרגע לפחות החלום יידחה בשנה, כיוון שהוא בחר להמשיך עונה נוספת ביוסטון ובמכללות. "החלום הגדול שלי הוא לא רק להגיע ל־NBA אלא להפוך שם לשחקן משמעותי, שיזכרו גם אחרי שאפרוש, אבל כרגע החלטתי לחזור לשנה נוספת בקולג', לעבוד קשה ולהמשיך במגמת השיפור. שיחקתי כבר מול הרבה שחקנים מוכשרים שייבחרו לליגה בוודאות, הרגשתי תחרותי מולם ואני מאמין ביכולת שלי לעשות את זה. אני כרגע בפלורידה בבית עם ההורים, בקרוב אחזור ליוסטון ואתחיל שוב בהכנות".
גם דרק מרוצה מהדרך אותה עובר עמנואל. "נכון לעכשיו הדברים מתחברים עבורו כמו שקיווינו. הוא בחר ביוסטון כי רציתי שיתמקד בחיזוק הגוף ובשיפור משחק ההגנה, כדי שיחד עם משחק ההתקפה האיכותי שלו הוא יהפוך לשחק שלם יותר. הוא לומד הרבה מהצוות ביוסטון, שמוציאים ממנו את המיטב, והפכו אותו לשחקן שתורם בשני צידי המגרש, בדיוק כמו שקיוויתי״, מנתח שארפ האב, שחי ומאמן בפלורידה, "בעונה הבאה התפקיד שלו יגדל. הוא יהפוך לאופציה ראשונה או שנייה בהתקפה ויצטרך להשתפר ולהוכיח את עצמו. אם הוא ימשיך לעבוד קשה, אין ספק שהוא יצליח להגשים את החלום שלו".
מה הסיכוי שנראה אותו יום אחד במכבי תל־אביב?
"יהיה נהדר אם הוא ישחק שם יום אחד, אבל הרבה דברים צריכים לקרות כדי שהוא יגיע למכבי או לכל מקום אחר. עמנואל עובר את המסע שלו ואני כאן לעזור ולתמוך. אני עדיין בקשר רציף עם גורמים במכבי וראיתי את המשחק האחרון בסדרה ביוון, זה היה כל כך קרוב אבל לצערי גם כל כך רחוק".
בתחרות שלשות בינך ובין עמנואל, מי מנצח?
"בפעם האחרונה שעשינו תחרות קליעות הוא ניצח, אז אני צריך להיכנס שוב לכושר כדי להתמודד מולו".
עמנואל שארפ המתנשא לגובה 1.91 מטרים נולד בתל־אביב חודש ויום לפני נס ז'לגיריס, נס שבו כפה אביו דריק שוויון והארכה, לאחר שקלע שלשה מטורפת בשניית הסיום מול ז'לגיריס קובנה, שנראתה כבר כמנצחת ברורה. מכבי ניצחה בהארכה, עלתה לפיינל פור שהתקיים ב־2004 בתל־אביב וסיימה את העונה בזכייה בגביע אירופה. אמו טינה אליסון גם היא כדורסלנית עבר, ששיחקה בעבר בישראל, אחיו הגדול די־ג'יי שיחק העונה במכבי חיפה, שירדה מהליגה הלאומית ואחיו גבריאל משחק במישיגן במכללת קלמזו, שמשחקת בדרגת המכללות השלישית.
דרק שארפ: "בפעם האחרונה שעשינו תחרות קליעות הוא ניצח, אז אני צריך להיכנס שוב לכושר כדי להתמודד מולו"
"חלק גדול מזיכרונות הילדות שלי קשור לקריירה של אבא שלי ולפרסום שלו בישראל. היה נהדר ללכת לראות כל כך הרבה משחקים של מכבי ולראות את מאחורי הקלעים של מה שהוא עבר בכל יום. הייתי באימונים, בחדרי ההלבשה וזה לא דבר שכל אחד זוכה לו, ומה שגרם לי לרצות לעבור חוויות כאלה בעצמי, בתקווה שאפילו עוצמתיות יותר", נזכר עמנואל, "לאורך השנים ניסיתי לעסוק בכמה ענפי ספורט שונים, אבל עם ההורים שלי היה ברור שאהפוך לכדורסלן, זה גורל שנקבע מראש. כשהייתי בן 7 הצטרפתי לבני הרצליה, המשחק הראשון שלי היה מול בני עשר. ההורים היו ביציע, שיחקתי טוב וזו חוויה שלא אשכח בחיים".
בגיל 13, שנתיים אחרי שאביו פרש ממשחק פעיל ושימש כעוזר מאמן שני בצהוב, עזבה המשפחה את ישראל. "ישראל היא מקום נהדר ויפהפה. אהבתי את האנשים, את החופים, טיילתי בכל מקום, ביקרתי באתרים הדתיים וזכיתי לחוויה מאוד מיוחדת בגיל צעיר, אבל עדיין החזרה שלנו לפלורידה הייתה מאוד טבעית. המשפחות של ההורים שלי נמצאות כאן, בכל פגרה בילינו איתם וכשעברנו הכול היה מוכר".
מבחינה מקצועית מלווה דרק את בנו מהרגע הראשון שדרך על המגרש, וכאשר שבה המשפחה לארצות הברית, הפך גם למאמן הרשמי שלו בקבוצות הילדים והתיכון. "אבא שלי אימן אותי מכיתה ד' ועד התיכון, תמיד עבדנו לבד ולאורך השנים הוא לקח אותי להרבה מחנות אימון. הוא המנטור שלי, אבא נהדר ומאמן מצוין. הוא תמיד היה קשוח ודורש יותר מכל אחד אחר, אבל זה מה שהייתי צריך. הוא יודע כמה טוב אני יכול להיות, תמיד דוחף אותי קדימה ולא מוותר כדי שאמשיך להשתפר ובזכותו אני השחקן שאני היום", מחמיא שארפ, "גם לאמא שלי יש חלק נכבד במקום שאני נמצא בו, ואת הגישה שבה אני משחק ללא פחד קיבלתי ממנה. בחיים עצמם היא אדם מקסים, אבל ברגע שזה מגיע למגרש היא תמיד דחפה אותי למקומות האלה. היא לימדה אותי לשחק עם כעס, כאילו יש לי משהו להוכיח כל הזמן, בלי לחשוב שמישהו יכול להיות טוב ממני. היא הייתה שחקנית אינטנסיבית שהפגינה הרבה רגש על המגרש והפכה את כולנו לכאלה. כשאבא היה עסוק במסעות עם מכבי היא הגיעה איתי לכל אימון וכל משחק והיא המעריצה מספר אחת שלי".
שארפ בלט מאוד בכדורסל התיכונים האמריקני. את עונת 2019/20 תחת אביו כמאמן, נבחר לשחקן השנה בדרג 5A לאחר שקלע 31.9 נקודות בממוצע, שהציב אותו בין 20 הקלעים הבולטים לגילו באותה שנה. עונה לאחר מכן נבחר לשחקן העונה בדרג 3A והוביל את תיכון בישופ מקלוכלין לגמר הראשון בתולדותיו, שהסתיים בהפסד. העונה האחרונה שלו בתיכון נקטעה מוקדם לאחר שסבל משבר חמור בקרסול.
"זו הפעם הראשונה שחוויתי פציעה מהסוג הזה והקושי הראשוני היה בעיקר מנטלי, עם הרבה חששות שלא אחזור להיות השחקן שהייתי. הייתי חודשים ארוכים בחוץ, עברתי תהליך החלמה ארוך ובסופו של דבר לקח כמעט שנה עד שחזרתי למגרשים. כשסיימתי את תהליך הריפוי כבר הייתי עם אנרגיה מאוד חיובית, לא חששתי משום דבר רע ורק התמקדתי באימונים ובמאמץ לחזור לכושר".
בסיום התיכון, בעודו מתאושש מהפציעה, פרסם אתר הספורט המפורסם ESPN רשימת שחקנים שסיימו את לימודי התיכון שלהם, ושארפ דורג בה במקום ה־60 בלבד. "לא אהבתי את הדירוג הזה והרגשתי לא מוערך מספיק אבל בסופו של דבר זה נתן לי דלק והרבה מוטיבציה להמשיך לעבוד ולהשתפר, והאמת שאני אוהב לבוא מעמדת האנדרדוג. גם מאבא שלי לא ציפו להרבה והוא הגיע רחוק מאוד. הדבר היחיד שאני צריך להתמקד בו הוא בעבודה הקשה. בתיכונים בארצות הברית יש הרבה פוליטיקה, צריך קשרים ושהאנשים הנכונים יבואו לראות אותך ומצד שני, יש המון שחקנים טובים וכשאתה צעיר קשה עדיין לדעת איך תתפקד ברמות גבוהות יותר, כך שלדרוגים האלה אין יותר מדי משמעות וזה יותר ספקולציות. השנה זכיתי קצת להכרה ובסופו של דבר אם תשחק טוב, ימצאו אותך ויציעו לך לשחק".
בסיום התיכון, כשהוא עדיין מחלים מפציעה, זכה שארפ הצעיר להצעות למלגה מלאה מ־15 מכללות שונות, חלקן הבכירות ביותר בארצות הברית, וכאמור בחר ביוסטון. "בחרתי להצטרף אליהם כשאני עדיין בתהליך ההחלמה. בשלושת החודשים הראשונים התאמנתי לבד והכנתי את החזרה שלי לאימונים מלאים ולמשחקים", הוא נזכר, "אני משחק בקולג' נהדר ובקבוצה מצוינת וצריך לתת להם הרבה קרדיט על תוכנית העבודה שלהם ועל מה שהם עושים עבור השחקנים. כשהגעתי לשם עבדו איתי כל יום פעמיים או שלוש וזה גם מה שצפוי לי הקיץ. זה לוח זמנים קשוח, שמתחיל מוקדם בבוקר, אבל זה הדבר שעזר לי להגיע למקום שבו אני נמצא היום. זה לא פשוט לשלב בין הכדורסל ללימודים, כי אנחנו נוסעים להרבה מסעות עם הקבוצה, אבל אני מוצא את הדרך לשלב בין הדברים, ובחודשים הבאים אצטרך גם לבחור את המקצוע המרכזי שארצה להתמחות בו".
האזרחות הישראלית של שארפ הובילה אותו בגיל 16 לקבל זימון לנבחרת הקדטים, במדיה השתתף באליפות אירופה ב־2019. עמנואל כיכב באליפות הזו, סיים אותה כמלך הסלים עם 25 נקודות, 6 ריבאונדים ואסיסט בממוצע לערב, הציג משחק שיא מול ליטא עם 29 נקודות ו־12 ריבאונדים וסייע לנבחרת לשרוד בדרג הבכיר. "זו הייתה חוויה מהנה במיוחד והפעם הראשונה שחזרתי לישראל אחרי כמה שנים. אני אוהב את הקהל ואת האווירה במשחקים באירופה, אני מכיר היטב את סגנון המשחק והצלחתי להשתלב בו במהירות. נסענו לשחק במקדוניה ובאיטליה, פגשנו קבוצות מצוינות ושמחתי להיות חלק מכל זה. התוכנית הראשונית הייתה לחזור ולשחק עם נבחרות גילים אחרות אבל הפציעה גרמה לדברים להשתנות. לוח הזמנים שלי כרגע לא מאפשר לי לשחק בנבחרת בקיץ אבל אני אוהב את ישראל ואשמח לייצג אותה בעתיד".
ההצלחה של שארפ הובילה להתעניינות גם מצידה של נבחרת קנדה, מאחר שהוא מחזיק באזרחות גם שם, בזכות אמו. "אני חושב שהעובדה שלעמנואל יש כמה אפשרויות לעתיד בנוגע לייצוג נבחרת לאומית טובה עבורו", אומר דרק, "כרגע זה בכלל לא על השולחן כי הוא עסוק מאוד, קשה לדעת מה יקרה וברור שיהיה נהדר אם הוא ישחק עבור ישראל, נבחרת שהייתי גאה מאוד לייצג בעצמי, אבל הוא יבחר את האופציה שתהיה הכי טובה בשבילו".
שארפ הצעיר הוא שחקן מהיר ואתלטי, קלע מצוין שמשחק עם הרבה אנרגיה ואומץ, בעיקר בדקות ההכרעה שם הוא אוהב לקחת את האחריות, בדומה מאוד לאופי שהפגין אביו לאורך הקריירה. "אין ספק שקיבלתי מאבא את היצר התחרותי, את היכולת לקחת אחריות, ללחוץ על הגז ברגעים הנכונים ולהכריע משחקים, ואמשיך לעשות את זה על אף שזה לא הצליח במשחק האחרון", קובע עמנואל, "האחים שלי ואני שחקנים טובים בזכות ההורים שלי אבל זה לא מבטל את הצורך להמשיך לפתח אלמנטים חדשים במשחק, לטפח את מה שקיים ולחזק את הדברים הפחות טובים".
היכן תרצה להיות בעוד חמש שנים?
"אני מאוד מקווה שאהיה ב־NBA ואחתום על הארכת חוזה הרוקי שלי. אני מאוד אוהב את לברון ג'יימס, מדהים לראות מה אנתוני אדוארדס עושה השנה, אבל אין מישהו ספציפי שאני שואף להיות כמוהו או קבוצה שאני חולם להגיע אליה. השאיפה היא למצוא את הסיטואציה הטובה ביותר עבורי, אבל קודם אני צריך להציג עונה טובה ביוסטון ולהבין בסופה מה האופציות העומדות בפניי".
מה זה בשבילך יום כיף?
"אני מאוד אוהב לקרוא, לשחק משחקי וידאו, לראות סרטים ולשחק עם החתולים שלי, חיה שאני מאוד אוהב וקשור אליה".
