למקרה שפספסתם: הספרים הטובים של תשע"ח

למי שרוצה לזכור (אביעד הומינר–רוזנבלום)

היה הייתה, יעל נאמן, אחוזת בית, 256 עמ'

"היֹה הייתה" אישה לא מפורסמת שלא רצתה להיזכר. בת־אדם שחיה ממש כאן בינינו, כמעט בלי ששמנו לב. עד שהגיעה יעל נאמן, ובמעשה חריג וחתרני כתבה עליה ספר.

סיפורה של פזית, גיבורת הספר, הוא סיפור על אישה שבניגוד גמור לרוח התקופה לא חיפשה לעצמה הנצחה ותיעוד, ואף התאמצה ועבדה קשה כדי שלא יישאר ממנה זכר, תמונה, קבר ואפילו זיכרון. "היה הייתה" הוא מפעל הנצחה מרשים, מעורר כבוד ומלא עניין לאישה שנתקעה, שמעמסת החיים הייתה גדולה עליה, שלא השאירה אחריה סיפור הצלחה מפעים ומעורר השראה.

מקריאת קטעי הראיונות עם האנשים שסבבו את חייה עולה תמונה של אישה בעלת כישרון ספרותי מיוחד, עבר לא פשוט, אינטלקט ייחודי, דיכאון, תשוקת חיים ובדידות עמוקה. כולם יחד כאחד.

"זֶה הַיּום תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרון לְיום רִאשׁון".

כשבנו של הנשיא מת (שירה מזוז)

לינקולן בבארדו, ג'ורג' סונדרס, תרגום: אמיר צוקרמן, כתר, 412 עמ'

ספר מוזר וייחודי זה מאת ג'ורג' סונדרס הוא יצירה מקורית, שאפתנית וחד־פעמית. הספר, שהתפרסם בשנת 2017 וזכה בפרס מאן בוקר באותה שנה, סובב סביב האירוע ההיסטורי של מות בנו הצעיר של הנשיא לינקולן במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית.

הספר מתרחש בעיקרו ב'בארדו' – מונח השאוב מן הבודהיזם ומתאר את המרחב שבין החיים והמוות, ובו רוחות הרפאים מקבלות אליהן את וילי לינקולן הצעיר. הספר נפרש בחלקים כמעין מחזה, ובחלקים אחרים כאוסף של ציטטות ממקורות היסטוריים שונים על הנשיא האמריקני הנערץ, במבנה ייחודי המשלב בדיון ותיעוד.

מעבר לחוויה האסתטית המסעירה שבו, הספר מצליח לגעת ברגישות ובמורכבות באירוע טראומטי אישי בתוך ההקשר של ההיסטוריה האמריקנית הרחבה, בצורה מפעימה, עצובה, מצחיקה ונוגעת ללב.

מותחן עם טוויסט (יוסי בן–הרוש)

הפונקציה השביעית של השפה, לורן בינה, תרגום: ארז וולק, כנרת זמורה ביתן, 352 עמ'

"הפונקציה השביעית של השפה" מאת לורן בינה הוא מותחן פילוסופי, ביותר ממובן אחד. השוטר ז'אק באיאר ועוזרו, הפילוסוף המתחיל סימון הרצוג, לא רק דנים ביניהם בשאלות פילוסופיות, אלא חוקרים אפשרות של רצח של פילוסוף.

רולאן בארת עוזב פגישה עם מנהיג המפלגה הסוציאליסטית בצרפת, פרנסואה מיטראן, ואז נדרס ונהרג. באיאר חושד שבארת נרצח, וזאת מכיוון שבארת אולי יודע משהו שישנה את כל הדרך שבה אנחנו חושבים על תקשורת – הפונקציה השביעית של השפה, מעין לחש קסמים שמאפשר לשולט בו לגרום לאנשים לעשות כרצונו. משם העלילה מסתבכת ומסתעפת לכיוונים מטורפים, עם הופעת אורח מכובדת מאוד של מישל פוקו.

הספר הזה ישלח אתכם שוב ושוב לגוגל, כדי להבין את כל ההקשרים והדמויות, ולצד זאת, הוא מותח ומרתק. חובה לפילוסופים נישתיים ולחובבי מותחנים עם טוויסט.

סיפורו של אמן מוטרף (יהודה עולמי–אביטל)

ריקוד המציאות, אלחנדרו חודורובסקי תרגום: מיכל שלו, בבל, 516 עמ'

ב־2001 פרסם האמן הצ'יליאני אלחנדרו חודורובסקי – במאי תיאטרון וקולנוע, סופר, משורר וקומיקסאי – את האוטוביוגרפיה שלו, "ריקוד המציאות", שתורגמה כעת לעברית. תרגום הספר הוא מתנה לקורא הישראלי, שזוכה כאן למבט ישיר אל נבכי נפשו של אחד מן היוצרים המופלאים שחיים בזמננו.

לחודורובסקי יש יכולת מדהימה להציג בפני צופיו עולם עשיר בצבעים ובדימויים, ואף שסרטיו האוונגרדיים אינם קלים לצפייה, הרי ששאר הרוח, המעוף והדמיון שבהם מעוררי השראה ממש. "ריקוד המציאות" הוא הזדמנות להתוודע ליוצר אמיתי, שנדמה שחי את כל הדימויים הקלאסיים של האמן המשוחרר והמוטרף.

חודורובסקי מראה בספר כיצד הבין שתפקידה האמיתי של האמנות הוא לרפא. גם אם הקביעה הזו נשמעת בעייתית לפעמים, אני יכול להעיד שכאן, בספר הזה, הצליח חודורובסקי במשימה.

הפחד ממה יגידו (חגית בן–חור)

חשומה, סיגל אביטן, מודן, 285 עמ'

"חשומה", ספר הביכורים של אשת התקשורת ויחסי הציבור סיגל אביטן, מתאר את חייה של עטרה כהן, אם חד־הורית לשלושה ילדים בשנות הארבעים לחייה. עטרה השאפתנית נאלצת להתמודד עם קריסת החברה שהקימה בדם, יזע ודמעות, ובעיקר להתגבר על החשומה (במרוקאית: בושה, "מה יגידו") של חייה, הפחד ממה יגידו הוריה על התנהלות חייה ומה תגיד הסביבה אם העסק שלה ייפול. החשומה מנהלת את חייה של עטרה ומכניסה אותה למצבים בלתי הפיכים.

סיגל אביטן מעבירה מסר על העיקר והטפל, באופן קולח ומשעשע. העלילה משקפת את המציאות שבה כולנו חיים, ויש בה קסם מר־מתוק שנוגע בכל הנימים החשופים של הקורא. הקשר המשפחתי חזק מאוד בעלילה והוא העוגן של כולה. זהו ספר שנקרא בנשימה אחת.

אמריקה כפי שהיא (אריאל הורוביץ)

בין העולם וביני, טא–נהסי קואטס, תרגום: זהר אלמקייס, הקיבוץ המאוחד, 136 עמ'

"בין העולם וביני", ספרו של העיתונאי האפרו־אמריקני טא־נהסי קואטס, הוא הספר המרתק והעוצמתי ביותר שקראתי השנה. הוא כתוב כמכתב של קואטס לבנו בן ה־15, סאמורי, ובו מגולל האב את סיפור ילדותו בבולטימור, את זיכרונותיו מהאוניברסיטה, את תחושותיו ומחשבותיו ביחס למאבק האפרו־אמריקני ואת חרדותיו ביחס לעתיד הקהילה באמריקה. זהו כתב אישום ארוך וחמור כנגד אמריקה הלבנה, והוא הופך כאן לחלק מהותי מתהליך החניכה של נער שחור בארצות הברית.

את "בין העולם וביני" כתב קואטס בעקבות מפגש עם ברק אובמה. במובנים רבים, אובמה מייצג את התפיסה שקואטס יוצא נגדה. גם בחירתו של נשיא שחור, שאין לה תקדים בהיסטוריה של אמריקה, לא הצליחה למתן את אי־השוויון שעליו נבנתה אמריקה, ושעליו היא ממשיכה להיבנות. הכתיבה של קואטס מסרבת להיכנע לחלום האמריקני: הוא דורש מבנו, ומהקוראים, להביט נכוחה על אמריקה כפי שהיא, ולא כפי שהיינו רוצים לדמיין אותה.