פגשתי את שרה בהודו והיה בה חיבור מיוחד בין שמיים לארץ – הלב מחובר לשמיים והרגליים נטועות היטב בקרקע. היא התגוררה ביפו בשנים האחרונות ועבדה בהייטק אבל בשבעת החודשים האחרונים היא מטיילת במזרח. "בעבר הייתי אנטי־הודו, אמרתי שישראלים ממציאים לעצמם מציאות בתוך שביל החומוס, במקום להיפגש עם הודו האמיתית. אבל כחלק מהחיפוש הפנימי שלי זה השתנה. לפני עשור חיפשתי לשלב בחיים יותר את המפגש הרוחני שלי ולתת מענה ומקום לשאלות הקיומיות שיש לי, אז פתחתי בירושלים תוכנית אלול לנשים לפי ההגות של הרב שג“ר שסיפקה לי מענה. אבל אחרי ארבע שנים שוב התחלתי לחפש ויום אחד התפללתי והייתה לי בהירות שאני חייבת להגיע לכאן ונסעתי להודו לראשונה. אז גם הבנתי שהמפגש שלי עם אלוקים היה מתוך מקומות של אמת ושבהודו אני יכולה לפגוש אותו מאהבה. מאז לא הייתי כאן עד שבאינדונזיה התפללתי ושוב ידעתי שאני צריכה להגיע להודו, ככה זה עובד אצלי, בתפילות. באמצעותן אפשר לשנות מציאות. בעתיד אני רוצה ללמד אנשים להשתמש בכלי הזה. יש הרבה אנשים שהתפילה יכולה לעזור להם, אני פוגשת פה מלא נשמות יקרות, הרבה פצעים של העם שלנו. אני מתפללת שאצליח להבין איך ליצור מרחבים יותר מחבקים, כדי להחזיר את האמון אחד בשני וגם באלוקות. אני פה כחלק מתהליך של שבירת כלים, מתוך הבנה שאני רוצה שהאלוקות תיכנס יותר לחיי היומיום, בלי הציניות, הפצעים והכאב שמגיעים איתם כאינדיווידואל וכקולקטיב".
לצד הדיבורים הרוחניים שרה עסוקה גם בענייני הארץ, ומעלה את נושא ההתנהלות הכלכלית. "אני זוכרת את עצמי בגיל 21 משתחררת מצה"ל ואומרת לעצמי שאני רוצה שיהיו לי הכלים להתחיל נכון, ולכן עשיתי קורסים ב'פעמונים'. כשנכנסתי לבנק לפתוח תיק השקעות הפקידה ממש פרגנה שבאתי כצעירה ורווקה לפתוח תיק. אבל אז שאלתי את עצמי איך אני פותחת תיק השקעות אם אני מתחתנת השנה. עזבתי הכול ומצאתי את עצמי חושבת על זה שוב רק כעבור עשר שנים. התחלתי לשאול חברות מי משקיעה ומי לא, והבנתי שאף אחת מהחברות הרווקות שלי לא מתעסקת בהשקעת כסף. יש איזה קונצנזוס שהגבר אמור לטפל בעניין הכלכלי, גם בהשקעות, כך יוצא שיש לנשים פער מאוד גדול, הן פספסו בעצם 15 שנה חשובות שיכולות להשפיע מאוד על העתיד שלהן. ארגנתי הרצאה חינמית של מומחית בתחום ל־120 רווקות, בתקווה שהתמונה הזו תשתנה".
השיחה על רווקות, בתפאורה הצבעונית של הודו, נוגעת בנקודות העדינות, "חשבתי שאני אתחתן בגיל 21 אבל היום ברור לי שהרווקות היא לא סיפור שקשור להשתדלות שלי, זה מאת ה‘, זה מה שהקב“ה רוצה שאני אעבור. ועם זאת, בתוך המסע הזה יש נקודה אחת שעוד מכווצת אותי וזה שהילדים שלי מחכים לי כל כך הרבה זמן, אז לפני כמה שנים כתבתי להם מכתב סליחה שזה לוקח הרבה זמן". בינתיים אין כרטיס חזרה לארץ, "ברור לי שהבית והעשייה שלי נמצאים בארץ. וכשיגיע הזמן לחזור זה מה שיקרה. ההחלטה שלי להגיע למזרח הייתה בן לילה. אולי גם בכיוון ההפוך זה יהיה ככה".
הבאר – אתר שידוכים והיכרויות, מקום שרואה אותך | לכניסה למרחב בטוח להיכרויות במגזר הדתי >> לחץ כאן
להצעות, תגובות והשתתפות במדור – כתבו לנו: lovemotzash@gmail.com
