01 זיכרון ילדות תרבותי: "המיטה המעופפת". אמי, לוחמת תרבות נועזת, ואנגלופילית לקחה אותי ואת אחותי באוטובוסים מפתח־תקווה לאורדע ברמת־גן מייד כשעלה הסרט, כדי שנטעם את טעמה של אנגליה, ניכנס בסוד עולם הקסמים, ונלמד מהי תחושת התעופה. הרגע שבו הצליחו הילדים לסובב את גולת מסגרת המיטה ולגרום לה לעוף בשובל מוזהב נחרת בזיכרוני ונמהל בהבנה שאפשר להתרומם מעל חיי היום־יום, שאפשר לצאת מפתח־תקווה, שכל דבר, כולל מיטת השינה, יכול להיות נקודת מוצא להרפתקאות ושהעולם הוא מקום קסום.
02 ספר שקראת פעמיים: "Perfection Salad" מאת לורה שפירו, היסטוריוניות אמריקנית של אוכל. הספר מגולל את סיפורה של תנועת נשים שהיו נחושות לבסס את עבודת הבישול על מדע מודרני. שפירו מתארת בהומור איך הנשים שקדו על האנאליזה הביוכימית של מזון, שיננו את מספר הקלוריות, החלבונים והפחמימות בכל אוכל, וכתבו מתכונים ותפריטים שיהלמו אותם וכך הכשירו את החך האמריקני לראות בדברים כמו פירה מאבקה מזון סביר. הספר שוזר קטעים מטורי עצות ומכתבי קוראות לעיתוני נשים מלפני 150 שנה, עם תובנות חריפות על החברה האמריקנית, וגם מתכונים ותיאורים של מרשמלו ממולא בצימוקים על מצע שעועית שחורה, סלט ירקות מזוגג בג'לי שקוף וארוחות שלמות בצבעי לבן וירוק.
03 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה: עם ד"ר ארנה מאייר, שהייתה מומחית ידועת שם לכלכלת בית באירופה בתחילת המאה ה־20 וברחה לישראל בשנות השלושים. באירופה, הייתה אחראית לתכנון חדר המטבח החדשני שלימים כבש את העולם (מטבח פרנקפורט) וספרה תורגם ל־40 שפות. אחרי שהגיעה לכאן, לבדה, בגיל 43 – עבדה כמבשלת בבית יתומים, שם גם אימצה ילד, ואז התיישבה ללמוד את היבול המקומי וכתבה ספר בישול כדי שמהגרות כמוה יוכלו להיכנס למטבח ולעשות לעצמן ולאחרים בית בארץ החדשה. הייתי רוצה לשוחח איתה ולהבין את תעצומות הנפש, לדעת איך מתגברים על הגעגועים, איך בוראים חיים חדשים בגיל מבוגר ומה עלה בגורל הילד שאימצה.
04 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד: עם ג'יין גודול, חוקרת השימפנזים. הייתי מאוד רוצה להפוך ולו רק לרגע לאישה הרפתקנית, אמיצה ונועזת, ולא פחות מזה לבעלת כישרון להתבוננות וצפייה קשובה וסבלנית בטבע ובכל פלאיו. אה, כן, וגם שגור קופים יתחבק איתי ויתן לי לנשק אותו.
05 שיר שנוגע בך במקום מיוחד: כיוון שגדלתי אצל פזמונאי (יורם טהרלב), בכל פעם שאני רוצה לפגוש את אבא אני פותחת רדיו. אפילו ששמעתי את השירים שלו המון פעמים, לעיתים הם מציפים בי זיכרונות בעוצמה לא צפויה, ואני מוצאת משפט נוסף שמלמד אותי מה אבא חשב או כמה יפה התנסח: "והיא עוד מקווה שהוא בכלל שכח", "בארבע אחרי הצהריים תינוקות לומדים ללכת", ו"האנשים של אז אשר גידלו אותנו, איפה אתם היום? איפה אתם עכשיו?"
06 מה שם קבוצת הוואטסאפ המשפחתית שלך: טהרלב לדורותיה. אחד הילדים הצמיד כתמונה ציור קלאסי של משפחת המלכות הדנית בארמון – כולם לבושים במשי וקטיפה: הגברים בעיטורי גבורה והנשים עם נזר בשער. התמונה האפית שיוותה גוון מלכותי גם להודעות כמו: 'אני אביא מרק עוף', או 'מאחרת לארוחה'. לאחרונה, הילדים החליפו את השושלת הדנית במשפחת החבובות. אני מסתגלת לשינוי.
