מיכל גדלה בראשון־לציון, למדה במדרשה, עשתה שירות לאומי ואחר כך למדה מחשבים, עבדה קצת בהייטק והבינה שהיא בכלל רוצה להיות מורה. ואם היינו עוצרים פה, היא בסך הכול מאוד מרוצה מהמקום שהיא נמצאת בו. הבעיות התחילו בגיל 22. "נולדתי עם מום בלב שתוקן ואחרי זה הייתי אמורה להיות בריאה לגמרי. לקחתי כדורים, עשיתי בדיקות דם סדירות, אבל מעבר לזה התפקוד שלי היה רגיל. התפנית הגיעה כשבגיל 22 חטפתי אירוע מוחי – אחד מהסיכונים במום שלי. מאז עברתי שיקום, גיליתי כוחות שלא ידעתי שקיימים בי ולקחתי אחריות על הבריאות שלי. מצד שני, פתאום יש למום השפעה על חיי".במקביל למסע המורכב של הטיפולים והשיקום היא עוברת דרך ארוכה למציאת זוגיות. "זה משהו שהיה לי מאוד קשה. אני צריכה לעבור תהליך אישי כמו שכל בנאדם בשיקום עובר – נדרשים כוחות נפש כדי ללמוד ללכת, ולהתאמן בשטיפת כלים – וביחד עם זה אני צריכה להציג את התהליך הזה כלפי חוץ לאנשים שאני לא באמת מכירה. אני מגיעה לדייט ומתלבטת אם להגיד שהכול בסדר, הרי אני לא מוגבלת בשום דבר, אבל ברור שאני מתמודדת כל הזמן עם משהו. זה לשבת בדייט ולשתף בכל מה שקורה איתי בכנות ובפתיחות – מבחינה בריאותית וגם על תהליך השיקום. כל פעם הייתי במתח איך הוא יגיב, ובדיעבד אני מבינה שהתגובות מאוד השפיעו על המשך הקשר. אם הוא הגיב באדישות או ברגישות, אם הוא שאל או נתן ספייס. ואין לזה סוף".
"לא נעים להסביר שאני לא מחפשת גבר שיטפל בי, אני רוצה גבר שפשוט יהיה איתי"
מיכל מספרת על היבט נוסף שהופך את הסיטואציה למורכבת, "הוא לא היה שם ברגע האמת איתי. כלומר, מי שהיו שם בבית החולים אלה החברות הטובות והמשפחה. הבחור הזה, או בעלי לעתיד, לא היה שם איתי ברגע מאוד משמעותי בחיים שלי. כשהייתי בשיקום ראיתי הרבה זוגות במחלקה, וזה השאיר עליי רושם מאוד חזק כשבן הזוג הבריא בא, ומטפל ודואג ונמצא שם עד הסוף. כשחזרתי הביתה ואז לדייטים היה לי קשה לחשוב שמי שאני פוגשת לא היה איתי שם, והוא עוד בכלל בשלב ההתלבטות אם הוא רוצה לחיות איתי. זה מעציב, כי הדימוי שיש לי על זוגיות זה ללכת עד הסוף".
לפני שנה מיכל נפלה ברחוב כתוצאה מהתקף לב, היא ניצלה בנס והמשיכה בחיים. החיפוש אחר בן זוג נמשך כשהיא מתלבטת בכל פעם מה לספר, מתי וכמה. לרוב היא מעדיפה שהדברים יהיו על השולחן כבר בשלב השידוכים. "אבל כשזה לא קרה והייתי צריכה לספר בעצמי זה קשה כל פעם מחדש. זה לא נעים להסביר שאני לא מחפשת גבר שיטפל בי, אני רוצה גבר שפשוט יהיה איתי. וגם קשה להסביר כמה הייתי רוצה שיסתכלו עליי כאדם ולא כעל רשימת מכולת. אנחנו רגילים לרשימות, גם אני עושה את זה. אבל אישה היא אישה, לא משנה אם יהיו לה חרדות או אתגרי פוריות או מחלה. יש לי תחושה שתמיד אני צריכה לפצות – להיות יפה במיוחד, מצליחה או כל דבר חיצוני אחר, כדי שיקבלו אותי 'למרות'. ברור לי שהפיצוי האמיתי הוא הדברים שנבנו בי בעזרת השיקום: האהבה, ההתגברות, הרצון לחיות בצורה משמעותית ולא לקבל כמובן מאליו שום דבר. אבל זה חורג מרשימת הקניות הרגילה שלנו, ואני מודה שלפעמים גם לי קל להסתכל על אנשים עם רשימת קניות משלי. יש שם עבודה לכולנו".
הבאר – אתר שידוכים והיכרויות, מקום שרואה אותך | לכניסה למרחב בטוח להיכרויות במגזר הדתי >> לחץ כאן
להצעות, תגובות והשתתפות במדור – כתבו לנו: lovemotzash@gmail.com
