במבט ראשון הם נראים כמו זוג חברים צעירים, ורק כשפותחים איתם בשיחה קרובה מבינים שמשהו בקשר שלהם קצת שונה. אלה מלאכי ופלא רז, שני שחקנים צעירים בתחילת דרכם המככבים בדרמת המתח "מיוחדת" המשודרת בכאן חינוכית ועוסקת בנוער עם צרכים מיוחדים. הסדרה משלבת בקאסט שלה גם צעירים בעלי צרכים מיוחדים ונוער על הרצף האוטיסטי, ובהם שחקנית עם תסמונת דאון ונער עם תסמונת אספגר. באמצעות הסדרה שואפים היוצרים לחשוף בני נוער לעולמם של בעלי המוגבלויות ולחולל שינוי תודעתי.
הסדרה – שכבר זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה לבימוי, נמכרה לרימייק בטורקיה (Kanal D), זכתה בפרס בפסטיבל "מיפקום", משודרת בנטפליקס ישראל והוקרנה בפסטיבל אינפוט העולמי – עולה השבוע בעונתה השנייה. בעונה הראשונה היא סיפרה את סיפורה של מאיה, ולוגרית תוססת ופופולרית, שנבחרת להוביל קמפיין אופנה כפרזנטורית לצד בן זוגה הטניסאי ומתכוננת לחופשת קיץ. כל זה משתנה כשהיא נאלצת ללוות את אחותה האוטיסטית אלונה לקייטנת שיט לנוער עם צרכים מיוחדים. בקייטנה, שנקראת "הימייה", היא מתקרבת לאלונה אחרי שנים של ניכור וריחוק, וגם למדריך השיט שלה שגם לו יש אח אוטיסט. העונה החדשה תמשיך לעסוק במערכת היחסים של מאיה ואלונה, שעוברת טלטלה כשאלונה מוזמנת לשחק בסדרת טלוויזיה מצליחה שמאיה חלמה להתקבל אליה. בעקבות תאונת שיט במסגרת "הימייה" נחשף אוצר עתיק בקרקעית הים, והמרוץ להגיע אליו לפני כולם מעמיד את הגיבורים בסכנה. במקביל לעלילה, הסדרה מפנה זרקור אל נוער עם מוגבלויות ומדגישה את קבלת האחר והכלתו בחברה מזווית ייחודית. דרך סיפורן של הדמויות הראשיות הסדרה מוכיחה כי כולנו שותפים לאותן מורכבויות, חברויות ואהבות, ומה שמייחד את ״המיוחדת״ הוא השילוב של שחקנים בעלי צרכים מיוחדים בקאסט.
אלה מלאכי: דווקא בגלל שהסדרה באמת מספקת איזושהי מורכבות, לא הפתיע אותי שילדים ישבו וראו אותה. ילדים הם חכמים מאוד, ויש מקום להעלות נושאים כאלה
אחת הדמויות הוא גידי, נער אוטיסט בתפקוד נמוך, שאותו מגלם פלא רז, אוטיסט בתפקוד גבוה. את ההשראה לתפקיד מביא רז מחייו הפרטיים ובעיקר מאחיו הגדול. פלא הוא אחד מחמישה אחים, שלושה מהם על הרצף האוטיסטי, הוא בן 21, מתגורר באילת יחד עם משפחתו, שיחק בתאטרון הקהילתי בעיר ומגיל צעיר חלם להיות שחקן. הוא למד בחינוך משולב, השלים את תעודת הבגרות שלו והתגייס לצה"ל במסגרת תוכנית "תתקדמו" לגיוס אוטיסטים לצה"ל.
אופק, אחיו בן ה־26 של פלא הוא אוטיסט בתפקוד נמוך ואת ההשראה לתפקיד של גידי לקח פלא ממנו. "התפרצויות הזעם, הקשיים, חוסר היכולת להביע את עצמך, התסכול, אלו דברים שאני מכיר מקרוב מאופק", הוא מספר.
ואיך התגובות שאתה מקבל על התפקיד?
"מדהימות ומרגשות. האחים שלי מאוד גאים בי. הם שמחים שזכיתי לפרסום. הפידבקים למשחק שלי טובים, אנשים כל הזמן שאלו אותי מתי העונה השנייה, ואני שמח שהיא עולה עכשיו".
אלה מלאכי, בת 23, גדלה בכפר־סבא. מגיל צעיר היא הייתה ילדה תיאטרלית שהכריחה את בני המשפחה לצפות בה. בכיתה ז' הצטרפה לבימת הנוער ולסדנאות שונות לתיאטרון. כיום היא סטודנטית לקולנוע. התפקיד של אלונה, נערה אוטיסטית, הוא התפקיד הראשון הגדול שלה, והיא ממלאת אותו בצורה מעוררת השראה. "קיבלתי בהתחלה אודישנים לשני תפקידים בסדרה, אני זוכרת שקראתי את התפקיד של אלונה ואמרתי לעצמי שאני חייבת לעשות את זה. בדרך כלל אני לא מפתחת ציפיות, אני באה בתחושה של מה שיהיה – יהיה, אבל הפעם, מקריאה ראשונה פשוט רציתי את זה. לקח כמה אודישנים עד שבאמת קיבלתי את התפקיד ולא הייתה מאושרת ממני".
ספרי קצת על אלונה, הדמות שלך.
"אלונה היא נערה שחיה בבית עם אחותה מאיה והיא מעריצה אותה. כל העונה הראשונה אלונה הייתה בתהליך קבלה עצמית. היא מאוד ניסתה להשתלב בעולם דרך אחותה, עד שהבינה שהיא קודם כול צריכה לקבל את עצמה. אני חושבת שזה נכון לכל אדם, לאו דווקא לאדם על הרצף או בעל מוגבלויות. קודם תקבל את עצמך, ואז אחרים יקבלו אותך".
התגובות שקיבלה לסדרה בכלל ולביצוע המרגש שלה בפרט, נגעו לליבה. "ילדים היום הם אינטליגנטים בטירוף, יותר מתמיד, כי הם נחשפים להכול. הם יכולים לבחור מה הם רואים ויש מבחר כל כך גדול. הם רואים סדרות מכל העולם בנטפליקס, אז דווקא כי הסדרה הזו באמת מספקת איזושהי מורכבות, לא הפתיע אותי שילדים ישבו וראו אותה. ילדים הם חכמים מאוד, ויש מקום להעלות נושאים כאלה, בעיקר אם מדברים את השפה שלהם והסדרה הזו מאוד מדברת את שפת הטיקטוק והרשתות החברתיות. התגובות ריגשו אותי. ילדים על הספקטרום אמרו לי שזה ממש הזכיר להם את עצמם. אחים של ילדים על הספקטרום אמרו לי שדרך הסדרה הם מבינים טוב יותר את האחים שלהם ואת מה שקורה בבית שלהם. אני זוכרת את ההקרנה הראשונה בעונה הראשונה, ובסוף ההקרנה הגיעה ילדה על הספקטרום כשהיא בוכה, ואמרה לי שזה מרגש אותה בטירוף. הרבה אנשים שלא מכירים אותי שואלים אותי אם אני באמת על הספקטרום".
זה התפקיד הגדול הראשון שלך, איך היה לגלם דווקא תפקיד כזה?
"בעונה הזו זה כבר היה יותר קל. עברו שלוש שנים מהעונה הקודמת ועברתי תהליך התבגרות. בעונה הקודמת זו הייתה בערך הפעם הראשונה שלי על סט. זה מלחיץ, אבל יש משהו שנותן המון ביטחון בזה שבסוף בחרו אותי מתוך הרבה שחקניות לתפקיד הזה והרגשתי שסומכים עליי. אחרי העונה הראשונה קיבלתי המון תגובות ממש חיוביות בעיקר מחברים על הספקטרום שבאו ואמרו לי שזה עזר להם שהם ממש ראו את עצמם. היו גם אחים של אוטיסטים שאמרו לי שזה ממש אותנטי. בסופו של דבר אם בחרו בי אז יש עליי אחריות מה יחשבו עליי ומה יגידו עליי".איך נכנסת לתפקיד?
אלה: הדבר שהכי עזר לי הוא העובדה שהיו יחד איתי על הסט שחקנים וניצבים מדהימים שהם על הספקטרום, כמו פלא, אז יכולתי לדבר איתם וללמוד מהם. זה באמת היה שילוב של הכול ביחד
"לא עבר הרבה מאוד זמן מהרגע שהודיעו שהתקבלתי עד שהתחלנו לצלם. ובנוסף, הצילומים היו בסביבות אוגוסט, בחופש, ככה שאין המון מסגרות כמו בתי ספר והיה לי קשה למצוא מקומות להגיע אליהם כדי לראות, לדבר ולהכיר אנשים על הרצף. הבמאית של הסדרה קישרה אותי לנדב נייטס, שגילם ילד על הספקטרום בהצגה 'המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה'. הוא עבד איתי המון על התפקיד והמליץ לי לקרוא ספר שקוראים לו 'למה אני קופץ', שכתב ילד עם אוטיזם ובו הוא כותב על שאלות שאנשים שואלים בנושא ועונה עליהם מנקודת המבט שלו. ראיתי בנטפליקס את "אהבה על הספקטרום", סדרה תיעודית רומנטית המלווה אנשים על הספקטרום האוטיסטי שמחפשים אהבה, וגם שוחחתי עם נשות מקצוע, אבל הדבר שהכי עזר לי הוא העובדה שהיו יחד איתי על הסט שחקנים וניצבים מדהימים שהם על הספקטרום, כמו פלא, אז יכולתי לדבר איתם וללמוד מהם. זה באמת היה שילוב של הכול ביחד".
מה למדת על עולמם של האוטיסטים?
"נראה לי שהדבר הכי משמעותי שלמדתי הוא שזה לא מפחיד, כי לפעמים זה יכול להיות מרתיע. אתה לא יודע איך לגשת ואיך לדבר, וברגע שאת מבינה שפשוט כולנו בני אדם ואפשר לדבר ואפשר לנהל שיח גם מאוד עמוק עם אנשים על הרצף, אז הרבה מוסכמות נשברות. ועוד אחד מהדברים המאוד משמעותיים שלמדתי הוא שאוטיזם נתפס אצלנו כאיזה שם כולל למשהו, אבל זה כל כך רחב ושונה ממקרה למקרה. לי למשל הייתה איזו תפיסה שלחבר'ה על הספקטרום קשה עם מגע. אז אני זוכרת שפעם ראשונה שפלא בא לחבק אותי, הייתי ממש בשוק לרגע כאילו פתאום משהו נשבר וזה ככה בכל דבר".
פלא, מה הסידרה לדעתך מלמדת על עולמם של האוטיסטים?
"אני חושב שהיא מלמדת בעיקר אחים ובני משפחה וקרובים של אנשים על הרצף האוטיסטי איך לקבל אותם, הסדרה נותנת הצצה לחיים שלנו".איך קיבלו אותך על הסט?
"נולדתי עם הרבה קשיים חברתיים, קשיים בחיים שלי ובבית, ובכל זאת אני לא מוותר לעצמי. היו לי חששות לפני תחילת הצילומים, אבל איך שהגעתי לסט בעונה הראשונה, הייתי נפעם מהכול. גם מהיחס של ההפקה אליי, וגם מהיחס של השחקנים האחרים. הרגשתי שאני גם במקום שאני יכול לתת לאחרים, כי אני מכיר טוב מאוד את העולם של האוטיזם, גם ממני וגם מהאחים שלי, וגם במקום של לקבל, ללמוד משחק ולהבין איך מתנהלת הפקה רצינית. זו הרגשה מאוד טובה".
כאמור, שניים מאחיו של פלא הם אוטיסטים בתפקוד נמוך ממנו. אבא של פלא, שגיא, מלווה אותו לריאיון. הם הגיעו למרכז מאילת יום קודם במיוחד לצורך הריאיון, הצילומים ועוד פגישות שנועדו לקדם את פלא שנבחן באודישנים ומקווה לראות תוצאות בהקדם. "קשה לעשות את כל זה מאילת״, הוא אומר, ״אבל ההורים שלי עוזרים לי ותומכים בי".
הוריו אכן מקדישים את חייהם לטיפול בשלושת ילדיהם האוטיסטים לצד שני הילדים הקטנים. אמו שגית יסדה את עמותת “להיות שם – אוטיסטים בדרך לעצמאות", אשר פועלת בכל הארץ ומרכזה בעיר אילת. העמותה מלווה משפחות של ילדים אוטיסטים מתוך הבנה שכל ילד זקוק לטיפול פרטני מותאם באופן אישי. במסגרת הפעילות גיבשה העמותה את המשפחות לכדי קהילה ומקיימת יחד איתם מגוון פעילויות חברה משותפות, ייעוץ, ליווי, תמיכה ועוד.
איך זה לגדול במשפחה מיוחדת כמו שלך?
"ההורים שלי מאוד דואגים לנו, לכל אחד מאיתנו יש תוכנית מותאמת 24/7, וכל אחד מתמודד עם האתגרים שלו ועם החיים שלו. ההורים שלי משקיעים בילדים האוטיסטים ומן הסתם האחים הקטנים שלי מקבלים פחות יחס, ועצוב לי שזה בא על חשבונם, אבל זה המצב. בסוף ההורים שלי עושים את הכי טוב".
פלא רז: אני חושב שהסדרה מלמדת בעיקר אחים ובני משפחה וקרובים של אנשים על הרצף האוטיסטי איך לקבל אותם, היא נותנת הצצה לחיים שלנו
השניים אומנם צעירים, אבל ברור להם שהם רוצים להישאר בעולם התרבות והיצירה. מלאכי לומדת קולנוע באוניברסיטת תל־אביב, ונמצאת גם בצד השני של המצלמה. בגיל 12 קנתה את המצלמה הראשונה שלה, ואז גם התחילה ללמוד את התחום, "ועדיין, משחק זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם והלב שלי שם״, היא אומרת, ״אבל משחק זה לא משהו שתלוי בי. אני הולכת לאודישן ועוד אודישן עד שמגיע תפקיד וגם אז – זה להיות כלי ביצירה של מישהו אחר. היצירה דרך המצלמה תלויה בי. יש לי מה להגיד ומה ליצור בעצמי".
היא מצלמת בעיקר הצגות ושחקנים ובזמן האחרון משלבת את תחום היוגה שהיא מחבבת, ומצלמת גם אותו. "אני אוהבת לעשות בוקים לשחקנים. יש משהו בחיבור הזה של אחד על אחד עם שחקנים שזו סיטואציה שמעלה המון רגשות. כי שחקנים נתפסים כאנשים עם הרבה ביטחון אבל למעשה הם הכי חסרי ביטחון, וכשיש להם טקסט והם מתחבאים מאחורי דמות זה נורא קל, אבל אז, כשהם עומדים פתאום מול מצלמת סטילס שמקפיאה אותם, זה נורא קשה להם לראות את עצמם חשופים. אם הייתי צריכה לבחור בין המשחק ובין המצלמה היה לי מאוד קשה, לכן אני משלבת ביניהם".
במישור המקצועי רז חולם להיות שחקן. "לקחתי עכשיו קורס משחק של גל אמיתי״, הוא מספר, ״אני מאוד רוצה להרצות על החיים שלי, לשחק בסדרות ובהצגות. אני אוהב מחזות זמר והחלום שלי להופיע באחד כזה. אני מאמין שזה עוד יקרה. חוץ מזה אני לומד מה זו אהבה אצל אוטיסטים, וגם נכנסתי לאתר היכרויות של אנשים כמוני, ואני מאוד אשמח לאהבה, זה משהו שאני ממש רוצה".
