01 זיכרון ילדות תרבותי: האופרה הראשונה, בגיל 12, בקולנוע, כרמן עם פלסידו דומינגו, באדיבות דודי, משה אלברכט. מאז אני מכור; הרפתקאות צ'יפופו בעולם. מאז אני מכור למסעות; בראשית פרקים א'-ה'. כילד הם הסעירו את חוש הצדק שלי ומאז אני מכור להם בכל מחקרי; טיולים משפחתיים נוטפי זיעה באתרים ארכיאולוגיים בחום יולי־אוגוסט.
02 ספר שקראת פעמיים: בית בודנברוק, של תומאס מאן. בפעם הראשונה קראתי אותו כנער ובפעם השנייה כאיש משפחה, בזמן הפוסט־דוקטורט בפרייבורג. בחופשת החורף נסענו לטיול בצפון־מזרח גרמניה. היינו תפרנים והעמסנו בתא המטען של הרכב מלאי אוכל לשישה ימים. הכול היה אפרורי, קפוא ומת, והילדים סירבו לצאת מהמלון העלוב לרחוב. אבל אז הגענו לליבק, עירו של מאן, והוקסמנו מהחיות והיופי של העיר והטעם של המרציפן. מראות העיר, הנמל, האחוזות מלבנים שרופות, בתי היוגנדשטיל שאופייניים לעיר ומילותיה של טוני, גיבורת הרומן, הסעירו את הדמיון. אי אפשר היה שלא לחזור ולהתענג על תיאורי העיר אצל מאן. שרון אשתי ואני הקראנו קטעים מהספר מול מבנים שדמיינו אותם לעצמנו כאתרי ההתרחשות של הספר. חזרנו בחצות לפרייבורג, הלכנו לישון, והתעוררנו למראה סופת השלגים הראשונה שראינו בימי חיינו.
03 דמות שמעניקה לך השראה: הרוקי מורקמי הוא השראה אדירה. אחרי שקראתי את ספריו הראשונים הרגשתי שלא אוכל לחזור ולקרוא ספרות מערבית. התפיסה שאין בה דיכוטומיה בין טוב ורע, נטולת התכליתיות המערבית; הנזילות בין עולם החיים ועולם הרוחות, בין ה"אמיתי" וה"מדומיין", בין המציאותי והפנטסטי; האדישות לפחד מפני המוות וקבלתו כהוויית החיים – כל אלו גרמו לי להפסיק לחפש תיקון ולקבל דברים כהווייתם. כאשר ספרו המונומנטלי 1Q84 הופיע בעברית, הודעתי לכל העולם שפקדה אותי מחלה קשה, ושלושה ימים לא יצאתי מחדר השינה עד שסיימתי לקרוא את הספר בנשימה אחת.
04 מקום המפלט שלך בימים קשים אלה: ריקודים סלוניים. בגילאי העשרים הייתי נוהג לבקר את דודתי הווינאית רגינה, שחייה קפאו בזמן שברחה מהבירה האימפריאלית בגיל 18. באחד הימים התלוננה באוזני אמי שהילד (אני) הוא גוי מוחלט: לא יודע מילה בגרמנית ואינו רוקד ואלס. בזמן משבר הקורונה החלטתי לתקן את דרכיי. בשנת 2023 הוזמנתי ללמד באוניברסיטת וינה, מה שאפשר לי להתאמן בשלושה בתי ספר שונים לריקוד. בתום השנה נבחרתי לצוות שפתח את עונת הנשפים בווינה. חזרתי ארצה באוקטובר ומיד הפכתי את המטבח הביתי לקונדיטוריה ויחד עם כמה סטודנטים אפינו מדי יום עוגות לניצולי הנובה כמו גם לניצולי שואה. באחד הימים פרקתי את המתח בריקוד, עד שנשמע צלצול בדלת. שליחה הגיעה לאסוף את העוגות. היא עצמה קרובת משפחה מדרגה ראשונה לקורבנות בארי. התמלאתי בושה גדולה שרקדתי. אבל אז היא חייכה ואמרה שזו פעם ראשונה שהיא מרגישה שפיות וביקשה להצטרף.
05 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה: הייתי רוצה להיפגש עם קיסרית ביזנטיון במאה השישית, תיאודורה, בתו של מאלף דובים בקרקס ושפחה שהעפילה למעמד קיסרית, עמדה בראש צבאות והנהיגה מהפכות חברתיות מעוררות השתאות. הייתי רוצה לקבל את הגרסה שלה לסיפור חייה במקום הגרסה המיזוגנית של ההיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס.
06 מי מצחיק אותך: נשים מרושעות, מתוחכמות, חסרות מעצורים. מצד שני, גם סיטואציות של טמטום גמור, נרקיסיסטי ונטול מודעות עצמית משעשעות אותי. ישיבות חוג אקדמי, אגב, הן הסאטירה הטובה ביותר.
07 מה שם קבוצת הוואטסאפ המשפחתית שלך: לא מקורי במיוחד – פינקוס אימפריה.
