אורית ירושלמית בכל הווייתה, "קשה לי אפילו לדמיין לעזוב את העיר הזאת" היא גדלה ברמות וגרה היום בקטמון. "זו שכונה פחות ביצתית משכונות אחרות, שבהן יש תחושה שכולם צריכים להכיר את כולם, אבל אף אחד לא באמת מכיר אף אחד". היא משתתפת בפעילויות לרווקים והולכת לארוחות שבת אבל מרגישה שלפעמים צריך פשוט קבוצת תמיכה. "אני זוכרת שאמרתי למישהי שהיא מטפלת, שצריך לפתוח מעין קבוצת תמיכה לרווקים, לא כי יש להם בעיות, אלא כי זה מורכב להיות רווקים וצריך להעלות את המורכבות הזאת, לדבר על הדברים, לשתף בחוויות. היא לקחה את זה בזמנו על עצמה, ואז התחילה המלחמה וזה ירד מהפרק. אבל נראה לי שצריך את זה, אני חושבת שזה חשוב".
בשיחה בינינו אורית מתארת תקופת מעבר בתוך הרווקות שלה. "קצת בא לי להיות כמו הרבה בחורות רווקות שאני רואה גם בגילים מבוגרים יותר ממני, שיש להן ביטחון מלא שהן יתחתנו. מבחינתן זו רק שאלה של למצוא את החתן ולא האם הוא קיים. אני במקומות האלה קצת יותר צינית, אני לא יודעת אם זה יקרה, אבל קשה לי לקבל שאולי זה לא יקרה.
בתכל'ס אני חושבת שעברתי הכול, הייתי בתקופות של אדישות לדבר הזה, הייתי בתקופות של לחץ מהדבר הזה, גם היה את השלב של ההתמודדות עם הרווקות מול ההורים שלי. עברתי את כל שלבי ההתמרדות וההתבגרות סביב הרווקות. אני חושבת שהיום אני במקום של להתחיל לחשוב קדימה, זאת אומרת, אם לא אמצא בן־זוג – אז אני מביאה ילד לבד או לא? – סוגיית ההורות מול סוגיית הזוגיות, האם אני אצליח אחרי שאני מביאה ילד לבד למצוא מישהו? זו לא השלמה עם המצב, אבל זה מעין ניסיון להסתכל על התמונה הגדולה יותר, ולנסות קצת להבין לאן זה הולך ומה האפשרויות העומדות בפניי".
במבט מפוכח וכואב אורית נותנת לנו הצצה למחשבות שלה על הסביבה. "בסוף, כרווקה, עם כל ההתמודדות, את גם לא מבינה למה זה ככה. אני מרגישה שאין לי שליטה על מצבי, אני לא יכולה להגיד על זה, 'איזו באסה', כמו כשאין לי עבודה, שאז אני יכולה להתאמץ יותר ולמצוא עבודה, פה אני צריכה גם את הצד השני. אני לא יודעת אם יהיה לי מישהו, מה יהיה איתו או מי הוא יהיה. ולפעמים גם יש אנשים שלא מבינים שזה לא תלוי רק בי, ומשליכים את זה עליי – 'את בררנית מדי', 'את לא נותנת מספיק'. היו דיבורים על הלבוש שלי או על זה שאני אישה מצליחה מאוד אז אני מאיימת עליהם. אין לי מה לעשות עם המידע הזה, אני לא אוריד את העקבים או אדבר בלחש. אם אני עם רכב ועם תואר שני והוא רק עשה תואר ראשון, אני לא אשתנה כי הוא מפחד. בסוף זוגיות היא לא שם. מצד שני אני חושבת שגם במקום שלי הייתה התבגרות – בעבר זה היה רק רווק בגילי כדי שנגדל ביחד ונפרח ביחד, ואילו היום אני אצא עם גברים בגילים הרבה יותר גדולים, ולפעמים גם גרוש ולפעמים גם עם ילד. היום המקום שלי הוא גם להיפתח לדברים ולגדול איתם".
הבאר – אתר שידוכים והיכרויות, מקום שרואה אותך | לכניסה למרחב בטוח להיכרויות במגזר הדתי >> לחץ כאן
להצעות, תגובות והשתתפות במדור – כתבו לנו: lovemotzash@gmail.com
