לבוש במעין פיג'מה, חמוש באנרגיות לא נגמרות, מוקף בנגנים צעירים, כולל הבן שלו גיא, רמי פורטיס, אחד הנסיכים הבלתי מעורערים של הרוק הישראלי ציין השבוע את יום ההולדת ה־70 על בימת הבארבי ביפו. לאורך שעתיים נדחסו שירים מתקופות שונות של פורטיס, הוא הצליח לשלהב את הקהל הרב והרב־גילאי שצעקו מלוא הגרון את השירים ואף הורידו נעליים והרימו אותן אל על בשיר "נעליים". ברי סחרוף שהתארח בהופעה (וגם חוגג יום הולדת באותו היום) סיכם את האירוע על הבמה: "מזל טוב! אתה בן שבע, אל תשים לב לאפסים מסביב". מערכת מקור ראשון מצדיעה לילד הנצחי ובוחרת את השירים שאהבה במיוחד.
קפסולת זמן שמנכיחה את השינוי בתכנים הטלוויזיוניים בעולמנו
"רד מעל מסך הטלוויזיה שלי"
השיר מתוך אלבומו ״פלונטר״ של פורטיס, ניצב כקפסולת זמן שמנכיחה את השינוי המטורף של סוג התכנים הטלוויזיוניים בעולמנו ואופן הצריכה שלהם. הגיטרות האגרסיביות מתכתבות התכתבות פרדוקסלית עם הכמיהה הפשוטה של פורטיס, והרצון הבסיסי של אלו מבינינו שצופים בטלוויזיה, לקבוע איזה תוכן ישודר במסך הטלוויזיה שלו. לא הרבה זמן לאחר יציאת השיר הצטרפו לערוץ הציבורי הבודד ענקיות הסטרימינג ורשתות הכבלים והלוויין על ערוציהן, ושינו בחדות את משחק האסקפיזם הגלובלי.
אוהד רובינשטיין
מעולם הוא לא שכח איך להיות ילד
"אין קיץ לילדות"
אומרים על פורטיס שמעולם לא התבגר, אבל אולי האמת היא שמעולם לא שכח איך להיות ילד, בשובבות הנלווית. "אין קץ לילדות" נע בין המשחקיות הילדית של העבר לבגרות העכשווית, נטולת המשחק, ובין הטון המתיילד בבתי השיר לפזמון ששב אל כובד הראש והרצינות הבוגרת. השיר הזה הוא תזכורת תמידית לא לילדות שהייתה וחלפה, אלא לילדות שמתאפשרת, כאן ועכשיו, אם רק מוכנים לתת לה מקום, ולא רק בחלום.
פנינה גפן
כשהחיים לרגע קט עוד נראו רגילים לחלוטין
"שקיעתה של הזריחה"
השיר "שקיעתה של הזריחה" שהיה לאחד הלהיטים המוכרים והאהובים של רמי פורטיס ספוג כולו באווירה אפוקליפטית. הוא מתחיל מתיאורים פנטסטיים על גמדים שצוחקים ומשחקים בחול או כלב שמתרוצץ על גבעה כתומה, וממשיך בתיאור של אסון שממיט חורבן מוחלט על הכול. השיר נכתב בהשראת הסרט "כשהרוח תנשוב" המתאר זוג בריטי תמים ומיושן החי בלונדון, ובאמצע החיים הפשוטים שלהם פתאום נופלת על לונדון פצצה. "כשהפטרייה הופיעה פתאום בחלון" – מדובר בענן הפטרייה שמזוהה עם פיצוצים גרעיניים, ויש שגורסים שהשיר עוסק באסון צ'רנוביל שאירע שנתיים לפני צאתו ויש שמייחסים אותו להטלת פצצות האטום על הירושימה.
אי אפשר היום להקשיב לשיר הזה בלי לחשוב על הרגע הזה של עלות השחר ב־7 באוקטובר – כשהחיים לרגע קט עוד נראו רגילים לחלוטין. אדם יוצא לריצה סביב הקיבוץ, אמא קמה טרוטת עיניים להניק את התינוק שלה, איש מבוגר יוצא לטיול עם הכלב, אישה שותה קפה בסלון ביתה וקוראת עיתון. השמש של אותה שבת של שמחת תורה רק זרחה והטילה מעט מאורה, ורגע אחר כך, כמו בשיר, האופק נצבע בשחור. "הכל מתמוטט, נשאר רק חלום".
בחלוף הזמן, העיד פורטיס שהוא רואה בשיר גם גוון אופטימי, אפשרות לדמיין מציאות אחרת. ואולי גם אצלנו, כאן היום, מתוך עיי החורבות וההרס שנזרע, אפשר לדמיין שהגמדים הקטנים עוד ישחקו בחול, הכלב יתרוצץ בגבעות, ובדשאים המוריקים של בארי, כפר־עזה ונחל־עוז – ישובו החיים לשקוק.
הילי וורטמן מויאל
הילד הטוב הוא שמתנצל על שהוכה
"1900"
1900 מתאר מציאות דיסטופית שבה הרע חוגג: הסוטים המסוכנים רוקדים, גנבים מתהדרים בתארי אצולה, והמטורפים משחקים. מאידך גיסא, בזמן שהרוע משגשג "ילדים מוכים שוב מבקשים סליחה". לא רק שהרוע נושא את רשעותו בגאון, הילד, הטוב, הוא שמתנצל על שהוכה. לעומת כל אלה, נחתם השיר במילים: "ודעת הקהל נשארת אדישה". הדרך לגבור על הרע מחייבת אותנו שלא לנהוג באדישות ולא להיכנע לתחושת חוסר האונים של הילד. נער – מתנער; גבר – מתגבר.
ישראל שמאי
שירם של הלייט בלומרים ושל אלה שפשוט ממשיכים לצמוח
"מעיר נעלמים"
פעם רציתי לעוף לארץ לעולם לא, למרוח אנטי אייג'ינג על הפנים ולהמשיך ללכת כל ערב שבת לחבריא ב'. מרוב פחד להתבגר בקושי הצלחתי לדמיין את העתיד, שלא לדבר על השאלה מה ארצה להיות כשאהיה גדולה. ובכל זאת בכל שנה גדלתי, והאימה גדלה איתי, עד שיצא "עיר נעלמים" – שירם של הלייט בלומרים ושל אלה שפשוט ממשיכים לצמוח. יש משהו שלם בשיר הזה, כזה שמגלה, למי שמוכן להקשיב, שהיופי לא תם עם הנעורים ושהיצירה זורמת במלא כוחה כל עוד רוצים. שמעתי פעם מישהו אומר שרוב האנשים חושבים שכשמפסיקים לגבוה בגיל 18 גם מסיימים לגדול, אבל יש כאלה שגם בגיל 70 עוד מחפשים לאן עוד אפשר להתרחב.
אביגיל זית
כשארה"ב הייתה הדבר הכי יציב בעולם
"אמריקה"
אז כמה שירים עוד אפשר לכתוב על אמריקה? כשפורטיס כתב את השיר היפה הזה בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת, ברית המועצות התפרקה וארה"ב הייתה הדבר הכי יציב בעולם. גם הנשיאים שלה, רייגן וג'ורג' בוש, נחשבו מוצלחים, אבל כבר אז פורטיס כתב שורות שהקדימו את זמנן: "נשיא שחקן סוחר סמים, עושים ביחד עסקים, הכול אפשר אם משלמים, להיות אפילו א־לוהים".
החלום האמריקני היה חזק כאן יותר כשהשיר יצא. "מיאמי נייס ודי נעים, ולא זורקים שם אבנים", כתב פורטיס בשנה בה פרצה האינתיפאדה. היום היינו משתוקקים שאבנים יהיו האיום הביטחוני. "הדוד סאם עדיין מוכר לנו נשק ורובים, אבל אמריקה כבר מזמן לא "עולם מושלם". יש בה גם הרבה צבעים פחות יפים ובכל זאת אנחנו עדיין עולים־יורדים־חוזרים.
אלישיב רייכנר
שיר שמלווה זכרונות רחוקים
"ניצוצות"
אין קומזיץ בבני עקיבא שלא ניגנו ושרו בו את השיר הזה. כולל הפתיחה על הגיטרה שהייתה מנת חלקם גם של אלה שלא היו נגני־על (כולל כותב שורות אלה). כמו כל ניסיון של דוסים "להכשיר" שירים, בהומור או שלא, לא דילגנו על "ניצוצות", אבל היה דרוש הרבה פחות מאמץ. ההבנה שיש לכל אחד עוד "אני" שנמצא בפנים ועל התחפושת שבחוץ, ועל כך שאנחנו שניים שהם אחד. המסע שפורטיס העביר אותנו (יחד עם חברו לצמד וליום הולדת, ברי סחרוף), הוא בדיוק מה שכבני נוער עברנו – חיפוש אחר אותנטיות, כנות ודרך להסיר את הקליפה כמו רוח סערה.
ישי אלמקייס
"ניצוצות", אחד משירי הצמד רמי פורטיס וברי סחרוף המוכרים ביותר, היה אחד משירי החובה בכל אוסף שצרבתי על תקליטור לקראת טיול שנתי או מסע כלשהו בבני עקיבא. הוא ליווה אותי לצד שירי היהודים, בהרהורי ההתבגרות הכואבים. אז, בשלב שמתחילות לצוץ השאלות הקיומיות, התחברתי למילים של פורטיס כמו בטיפול פסיכולוגי או שיעור לרוצים לחזור בתשובה; "אני זה התחפושת ובפנים אדם אחר", "ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע… הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה", "אני זה המלכודת שבוי בלא תקווה". וואו. זה זרק אותי לכל כך הרבה שיחות עמוקות עם עצמי. וצלילי הרוק, המעברים בין הסולמות והמוטיב החוזר של אוו־ווו־אהה – שיוו לזה רקע מסחרר. בין שקופיות התבגרותי, ל'ניצוצות' מופע מרכזי בדרך שלי להבנה מי אני. מזל טוב פורטיס. תודה על המילים וגם על סימני השאלה.
איילת כהנא
בדיוק מה שאנחנו צריכים לסיום
"יער ישראלי"
קשה לבחור מכל הרפוטאר הסופר־ מרשים של פורטיס, החל ממינימל קומפט, הלהקה הישראלית שהייתה מצליחה באירופה של שנות השמונים ועד האלבומים שלו לבד וביחד עם סחרוף שהם מופתיים. לקינוח אנחנו צריכים שיר מנחם, את ההופעה ליום הולדת השבעים שלו פורטיס חתם בשיר הזה מלווה בבנו שניגן בגיטרה, "יהיה טוב יהיה בסדר, יהיה רע יהיה בסדר, יהיה חם דביק ועצבני, אי שם יער ישראלי". זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לסיום, השיר, שנכתב בעקבות מלחמת לבנון השנייה, מפיח תקווה.
נדב מאור דניאל
