← המעיינות ליד עלי
האמירה המפורסמת קובעת שהיום הכי בטוח לטייל ביהודה ושומרון. אם הלכתם על האופציה הזו, יש לכם שני מעיינות צוננים וכייפים משני גדות הכביש: עין עוז ומעיין הגבורה. מדובר בשני מעיינות שנמצאים בינות להרים, עם מים חיים והרבה נוף של חורש טבעי. המיקום שנמצא בהרים מוריד מעט את הטמפרטורות, וכידוע, בחודשים הבאים כל מעלה קובעת. אה, ועוד פרט לא פחות חשוב הוא שהמעיינות נמצאים לכל היותר במרחק 3 דק' הליכה מהאוטו. אז למה אתם מחכים?
לאכול: ערכים ואידיאלים (בכל זאת עלי).
להתפלל: למצב ביטחוני שקט.
לאהוב: משפחתו של החטוף אבינתן אור ממש במרחק נגיעה, ככה שיש כאן הזדמנות להרעיף אהבה.
← מעגן מיכאל
אם עוד אין לכם בגלריה תמונה על פסל לב הים אז רבותיי, כנראה אתם לא בעניינים. בתוך קיבוץ מעגן־מיכאל ששוכן קרוב לים, בין כל בריכות הדגים, הוצב הפסל הגדול בנוף המשקיף לים. מדובר באבן ענקית שתושב הקיבוץ, האמן משה זורע, חורר בה צורת לב גדולה. גם את הלב עצמו שיצא מתוך הקרביים של האבן תוכלו למצוא בחולות באזור. כל מה שנותר לכם לעשות הוא להגיע (לא בסופי שבוע, אז הקיבוץ סוגר את שעריו), לצלם את האבן מכל הזוויות ולהעלות לרשת החברתית האהובה עליכם. מיותר לציין שאין מה להגיע בלי בגד ים, כי אם אתם כבר שם – היעד הבא הוא חוף מעגן־מיכאל הסמוך.
לאכול: דגים.
להתפלל: שלא יהיה תור להצטלם.
לאהוב: לבבות באוויר.
← מקורות הירקון
הרבה טועים לחשוב שהירקון כולו מזוהם. זה נכון חלקית, או נכון יותר: הוא מזוהם רק בחלקים ממנו. ובחלק שלא, אתם רוצים לבקר. אפשר כמובן לבוא ברכב ממש עד המים, אבל אם אתם מחובבי האופניים הרי לכם השילוב המושלם: לוקחים את האופניים מתוך תוכי פתח־תקווה ומדוושים לעבר הנחל. אפשר לתפוס שם פינות ישיבה בצל, תוכלו לקפוץ למים עמוקים יותר או פחות – תלוי במקטע שתבחרו, יש אפילו חבלים שנקראים טרזן ופזורים בצידי הנחל כך שכמעט תוכלו להרגיש כמו בימים שהצפון לא בער. אז ארזו לכם את הפיקניק המושלם וקפצו.
לאכול: פיקניק בכיף.
להתפלל: הנחל באזור פתח־תקווה, ככה שמי יודע, אולי יהיה מניין.
לאהוב: את המיקום.
← הר תבור
הוא צפוני, כמעט מקביל לכינרת, אבל לא ממש צפוני מהסוג שיהיה סגור למטיילים בימים אלו. אם אתם רק רוצים להגיד לחבר'ה שעשיתם מסלול בזמן שהפעילות הספורטיבית שלכם לא התעלתה על ההליכה מהספה למקרר, אז זה לא בשבילכם. אבל אם אתם מחפשים מסלול שתוכלו לספר עליו בגאווה לדיאטנית, זה בדיוק המקום. את הדרך מתחילים בכפר שיבלי השוכן ממש למרגלות ההר המתנשא מעליכם, תרתי משמע. רצוי להשאיר רכב בפסגת ההר ולחסוך את הירידה ברגל, אף שזה יעלה לכם במחיר משפטים כמו "אז למה אנחנו עולים ברגל?". העלייה תלולה יחסית אבל לאורך הדרך יש לא מעט צל והנוף שמשתקף מלמעלה שווה כל פסיעה. נחל תבור גם הוא באזור, ככה שאם אתם מאלה שהשרירים הכואבים שלהם נרפאים במים זורמים – יש לכם שם כל מה שאתם צריכים.
לאכול: אבק דרכים.
להתפלל: להגיע לסוף.
לאהוב: את הקלוריות שנשרפות.
← כפר האמנים עין־הוד
אם קמתם בבוקר במצב רוח יצירתי, אולי תמצאו השראה בכפר האמנים המיוחד ששוכן באזור חיפה. מדובר בכפר קטן שבנוי על צלעו של הכרמל. בעליות ובמורדות של הכפר אפשר למצוא פסלים פזורים, ציורים ושאר מיני אמנות. אחרי הביקור תוכלו גם להישאר לישון או להמשיך בכיוון המסלול של שביל ישראל. ואם עוד לא עשינו לכם חשק, אז דעו לכם שהשמועה אומרת שלשלמה ארצי יש שם בית, ככה שאולי אפילו תיתקלו בו ברחוב. בונוס: נסו לתאם את עצמכם ליום שבו יש הופעה באמפי של הכפר.
לאכול: חמגשיות של ניר־עציון ביישוב הסמוך.
להתפלל: לפגוש מפורסמים.
לאהוב: את הפסטורליות.
← טיילת ארמון הנציב
זו בכל מקרה הייתה יכולה להיות אחלה המלצה לחופש הקרוב. טיילת מטופחת וכיפית במקום טוב ושקט בתוך ירושלים, ובה תצפית מהממת על כל העיר. החל מהשבוע האחרון נוספה עוד סיבה טובה להגיע למקום: בשעות הערב, בכל שעה עגולה עולה מיצג אור־קולי חדש. ברחבי העיר פוזרו אמצעי תאורה שמאירים בתיאום מושלם ונצפים בצורה מדויקת מהטיילת בליווי מוזיקה טובה. באים בימים שלישי וחמישי, בשעות שמונה, תשע או עשר בערב לטיילת ארמון הנציב ופשוט מתהפנטים.
לאכול: קצת מורשת.
להתפלל: אתם כבר בכיוון של הר הבית, אז יאללה.
לאהוב: את תחושת החו"ל.
← יער שווייץ
רעיון חדש בקונספט הטיולים: בואו נעשה תצפית על הכינרת במקום לטבול בה בצפיפות. רעיון מושלם לשעות שבהן הכינרת מתחילה להיות קצת משוגעת, החל מאחר הצהריים. יש כמה נקודות תצפית מרהיבות, אחת מהן היא יער שווייץ. מלמעלה היא תמיד נראית כמו שאנחנו אוהבים אותה – רגועה ומלאה.
לאכול: את מה שנשאר מהמנגל על החוף.
להתפלל: שלא יהיו הרבה רוחות.
לאהוב: את הבייבי שלנו, הכינרת.
← מטר מטאורים במצפה רמון
אם חשבתם שכל מה שיש למצפה רמון להציע הם יעלים מסתובבים ברחובות, כנראה עדיין לא העברתם לילה תחת מטר מטאורים. מדובר באירוע שנתי פחות או יותר, שבו יוצאים כל חובבי החלל מבתיהם ומתאספים בדרום הארץ כדי לצפות בשמיים זוהרים. פתחו יומנים: השנה המטר יתחיל בתחילת אוגוסט ויגיע לשיאו ב־12 בחודש. אז איך זה עובד? אורזים אוהל, תרמוסים ובהם שתייה חמה מפנקת (מישהו אמר סחלב?), פנס וקצת נשנושים, ויורדים דרומה לאזור המכתש. המטר נצפה כמובן בצורתו המלאה רק במקומות בלי "זיהום אור" – כלומר, אזור עירוני, ולכן המקומות הם בחיק הטבע ובחניוני לילה, ולכן אין ברירה, את שאר הלילה תעבירו באוהל.
אגב, אם אתם כבר באזור תוכלו לבוא בשעות האור האחרונות ולצאת עם חוויה שגם תקשט לכם את הסלון. החולות הצבעוניים שבמכתש רמון הם המקום האידאלי לטיול משפחתי קליל שלא עולה אפילו שקל. כל מה שאתם צריכים להביא איתכם הוא בקבוקי זכוכית יבשים וכלי מתכתי לגירוד החול. האמנים שבכם אולי גם ימצאו את עצמם מציירים בחולות הצבעוניים, אבל גם מי שאפילו אמא שלו לא הייתה תולה את הציורים שהביא מהגן על המקרר יוכל למצוא את עצמו פשוט ממלא את הבקבוק בשכבות של חול במגוון צבעים.
לאכול: כוס תה חמה שהבאתם מהבית.
להתפלל: רשימת המשאלות שלכם לכוכבים הנופלים.
לאהוב: את החינמיות.
← להתנדב בקטיף
אומנם אנחנו לא בתחילת המלחמה ויש מהחקלאים שכבר הספיקו להתגבר על המצוקה שהייתה, אבל תמיד יעזרו עוד זוג ידיים עובדות. העמותות שפועלות בנושא מפעילות עדיין חמ"לים, ובאתרי האינטרנט שלהן אפשר להשאיר פרטים, ומהר מאוד תקבלו הכוונה איפה צריך אתכם. אם אתם קבוצה, אולי אפילו תקבלו הסעה. למשתתפים מובטחת התאהבות בשעות המוקדמות של הבוקר.
לאכול: אם תזדרזו תספיקו לדובדבנים ולפירות יער.
להתפלל: שלא יהיה חם מדי.
לאהוב: את אדמת הארץ.
← לא מסוגלים לצאת מהבית בחום או לעזוב את הטלפון? קבלו גם אחד בשבילכם
אם אתם יושבים כמה חבר'ה ביחד, והטלפונים בהישג יד, כל מה שאתם צריכים לעשות הוא לכתוב בגוגל make it meme ולהתחיל לחולל ממים. כל השחקנים באותו הזמן מקבלים תמונה מצחיקה, והם צריכים להמציא עליה את הפאנץ' המדויק, ולבסוף מדרגים את התוצאות.
כשאין לכם עוד רעיונות מצחיקים, כתבו בגוגל "טלפון שבור" וצרו לכם חדר. המשחק ששיחקנו אי אז בפעולות בסניף חוזר בצורה דיגיטלית ודורש מכם גם יכולות ציור ואלתור. בסבב הראשון כולם באותו הזמן כותבים ביטוי, בסבב השני כל משתתף מצייר משפט של מישהו אחר, ובסבב השלישי כל אחד מהשחקנים מקבל ציור שזה עתה צויר וצריך לנחש מה היה המשפט שמסתתר בו. כך הלאה כפי כמות השחקנים, ולבסוף – צפייה משותפת בתוצאות. אה, ועוד יתרון, האח המילואימניק יכול גם הוא להשתתף מרחוק.
לאכול: את ההמבורגרים של מר קראב.
להתפלל: שיצחקו.
לאהוב: את המזגן.
