תכולת הספרייה: זו ספרייה שנבנתה טיפין טיפין. בכל פעם שאני מבקר אצל ההורים בלונדון, אני מבריח עוד כמה ספרים במזוודה. היא מורכבת כמעט כולה מספרי אקטואליה – היסטוריה, פוליטיקה, הגות, וכמובן, כמה מדפים מכובדים שמוקדשים לספרים על ישראל והציונות.
מדף קרוב ללב המדף של הספרים שתרגמתי: ״מלכוד 67״ מאת מיכה גודמן, ״מלחמת זכות השיבה״ מאת עינת וילף ועדי שוורץ, ״המאה הישראלית״ מאת חבר הכנסת לשעבר יוסי שיין, ועוד. יש כמה ספרים שתרגמתי לאנגלית שטרם ראו אור, ואצטרך לפנות להם מקום בספרייה או לבנות ספרייה נוספת.
השפעת המלחמה לצערי, מאז 7 באוקטובר אני כבר לא מספיק לקרוא ספרים. קשה להתרכז, וגם קשה לקחת פסק זמן ולהתנתק מהעומס המטורף.
שיטת מיון כשאני מתראיין מהבית וברקע נמצאת הספרייה, אני מסדר את הספרים לפי מסרים סמויים. מי שמסתכל מאחורי הכתף יראה סדרה של כותרים: ״מי בגד ביהודים״, ״העולם״, ״הייתכן שכל העולם טועה?״, ״אנשים אוהבים יהודים מתים״, ״וואט דה פאק״. נראה לכם צירוף מקרים שפתאום הופיע הספר של דיוויד קמרון מאחורי אוזן שמאל? אבל חוץ מזה אני מחלק את הספרייה לפי נושאים: ישראל, יהדות, הגות, היסטוריה עולמית. משתדל לשמור לפי סדר אל״ף־בי״ת, ולפי שמות הסופרים, אבל זה מתבלגן.
על ארבעה ספרים:
Humankind: A Hopeful History \\ Rutger Bregman, Bloomsbury, 2020
״המין האנושי: היסטוריה מלאת תקווה״ מאת רוטחר ברחמן (שם הספר בגרסתו העברית), מאפשר להסתכל על העולם בעיניים אופטימיות יותר. קל להיות פסימיים לגבי בני אדם, אבל ייתכן שהאנושות לא כל כך רעה כפי שרבים חושבים. קחו לדוגמה את "ניסוי הכלא של סטנפורד״, שבוצע באוניברסיטה האמריקנית היוקרתית בשנות השבעים. הניסוי חילק משתתפים ל״סוהרים״ ו״אסירים״, והתיימר להוכיח שגם אנשים נורמטיביים מסוגלים להתעלל אחד בשני בלי יותר מדי הכוונה. נדהמתי לקרוא בספר שהניסוי היה זיוף אחד גדול, שהחוקרים לחצו על ה״סוהרים״ להתעלל ב״אסירים״, ושאלו התנגדו. יש עוד תקווה לאנושות.
מקום תחת השמש // בנימין נתניהו, ידיעות ספרים, 1995
אני זוכר את עצמי כנער קורא את הספר (באנגלית) כמעט בישיבה אחת, בזמן חופשה משפחתית באילת. זהו חזון עוצמתי למקומה של ישראל בעולם, תוך הבנת הייעוד ההיסטורי של הציונות. נתניהו צדק לפני כרבע מאה כשכתב כי משימת ההנהגה היא לייצר את התנאים שיאפשרו את הישרדותנו ושגשוגנו במאות השנים הבאות, וכי לא תהיה לנו הזדמנות שנייה. או שנבנה פה מעצמה מדינית, צבאית וכלכלית, או שלא נשרוד פה, ומוטב שמנהיגינו יזכרו זאת. בזמן שרבים מטילים ספק בחשיבותה של ההסברה, ומאמינים שאין טעם אפילו לנסות כי העולם נגדנו, חשוב לזכור מה כתב נתניהו כשעוד הייתי ילד: ״ניתן לנצח במאבק על האמת״. אבל לשם כך צריכים להילחם ולא לבנות על ניסים.
(Anti-Judaism: The History of a Way of ThinkingDavid Nirenberg Head of Zeus (2013
מה עומד בבסיס העוינות ליהודים? לפי הספר "אנטי יהדות: תולדותיה של דרך חשיבה", מדובר באחד מעמודי התווך של החשיבה המערבית, שראתה ביהודי את ה״אחר״ האולטימטיבי. קראתי את הספר בשקיקה בזמן הלימודים בקיימברידג׳, וחיכיתי לפרק על ישראל. לתדהמתי, לא היה פרק כזה. במענה לשאלתי כתב לי פרופ׳ נירנברג שבעקבות הזלזול של חוגים אנטי־ציוניים בכל אזכור של העבר היהודי כניסיון לתייג ״מבקרים של ישראל״ כ״אנטישמים״, הוא חשב שהספר יילקח יותר ברצינות אם לא ייכנס לפולמוס הזה. מי שמבין את ההיסטוריה לא יופתע מהמשבר הנוכחי בעולם.
מצעד האיוולת היהודי: איך הפקירו אבות היהודים את עתיד עמם // אמוץ עשהאל, ידיעות ספרים, 2019
מהספרים החשובים שנכתבו בעת האחרונה. יש נטייה לתאר את ההיסטוריה היהודית כמסע רדיפות, ואת היהודים כקורבנות האולטימטיביים, במקום לחשוב איך המטנו אסונות על עצמנו. עשהאל חוזר להיסטוריה העתיקה ושואל: מדוע בכל פעם שהתחיל להצליח לעם ישראל, הם הצעידו את עצמם לסף האבדון? זהו ספר על הכישלונות הפוליטיים והמדיניים של אבות אבותינו, על שיכרון כוח, על חוסר הבנה של חשיבות הכוח המדיני, ועל מתנגדי המשטר שחתרו תחת הריבונות והעוצמה של ישראל אל מול אויביה. קלאסיקה לדורות בעברית סוחפת, שקוראת לכולנו להבין את גודל השעה ולגלות את האחריות ההיסטורית הנדרשת.
